גברים מנוגה

הקונספטים שלהם רגשניים יותר ורגישים פחות. עולם הקריאייטיב, לתמיהתי הרבה מאוד, מאוייש ברובו על ידי "גברים עם אנימה", במקרה הטוב, וגברים בלי חוש כיוון שמחפשים איפה גרה האנימה, במקרה הפחות טוב.

זה מה שאנחנו רואים היום בפרסומות בארץ. ברובן. מנעד הרגשנות נע בין

נסיונות באהבה:

הם אומרים : נכון שאת מצלצלת אליו כדי לראות אם הוא ישן?

הן היו אומרות : נכון שאת מצלצלת אליו לראות איך הוא ישן?

באיזה משניהם שוכנת יותר אהבה?

הם יראו משפחה ענקית רוקדת כדי להראות קשר משפחתי.

הן יראו ...חיבוק פרידה קטן אחד.

מי מרגיש יותר קרוב ?

הם אמרים: מה אתה אוהב.

הן היו אומרות: אני אוהבת אותך.

היכן גדולה יותר בערת התשוקה?

הם יגידו: איך שאתה אוהב, מה שאתה אוהב, מה שבא לך.

הן יגידו: עזוב הכל, בוא אלי.

טוב, אז מה את רוצה ? כלום. רק שאם אומרים לי אהבה, שיטרח הקופירייטר לחפש מה זאת אהבה.

ואם אומרים לי תשוקה למשקפיים, שלא יבלבלו אותה עם אובססיה. ובכלל שלא ימכרו לי את המשקפיים. אלא את מה שהן רואות או מראות. או...את מה שלא רואים בלעדיהן.

הכותבת היא מנהלת בית ספר לקופירייטינג ולמקצועות הקריאטיב ACC.

לקריאת טורי "הבריף" הקודמים לחצו כאן