מידה של אינטראקטיביות
בואו נודה באמת: אז נכון שאינטראקטיביות זה אחלה ודרכה ניתן להחדיר את ערכי המותג אבל מה לעשות שלא כל אחד אוהב להיות אקטיבי
שנים צעקנו שאינטראקטיביות היא הכול, שצריך לאפשר לגולש יותר מעורבות ואין כמו להעניק לו את הבמה. וכך, יחד עם היסטריית ה-web 2.0 עלו אין סוף קמפיינים בעלי אותו מכניזם: 1. זו המשימה 2. עשו זאת בעצמכם 3. העלו לאתר. 4. תנו לגולשים לדרג 5. קחו הביתה פרס.
מה לא ביקשנו
בואו נודה באמת: אז נכון שאינטראקטיביות זה אחלה ודרכה ניתן להחדיר את ערכי המותג אבל מה לעשות שלא כל אחד אוהב להיות אקטיבי ולכן, כשאינטראקציה הופכת למטרה ולא לאמצעי - אנחנו מפספסים.
בסיעור המוחות האין סופי אחרי רעיונות שכחנו כי היתה גם תקופה - לא ממש מזמן - כשהמילה אינטרנט אפילו לא הומצאה ובה היתה עוד דרך לפרסם מוצר. פשוט לספר סיפור. קחו קונספט חזק ומהודק תגישו אותו כמו שצריך, תנו אינטראקציה אבל חסכו קצת בהפעלות, יריות והעלאות וזהו. תאמינו, זה יעבוד.
קבלו דוגמא מצויינת לקמפיין הונדה אקורד של מקאן דיגיטל: http://www.bossrace.co.il
לצורך העניין הוטסו למנחת ברמת הגולן 10 מנהלים בכירים שהתחרו נגד השעון בנהיגה ספורטיבית בהונדה. כל הפרויקט (שהופק לדעתי בעלויות מאוד גבוהות) תועד בזויות צילום רבות, נעטף באריזה גרפית מרשימה, עבודת סאונד מתאימה ולוקאנפיל פלייסטיישני. האינטראקטיביות כללה "בסך הכול" אפשרות בחירה של המנהלים המתחרים אחד בשני (וכמובן אופציה להרשמה לנסיעת מבחן) אבל יש אנשים (כמוני למשל) ש"נתקעו" על האתר רבע שעה וצפו ברוב המנהלים מתחרים. יש לי הרגשה שלא הייתי לבד ורוב הגולשים ראו יותר ממרוץ אחד. הם גם הבינו שלהונדה אקורד יש ביצים. הקונספט "לאיזה מנהל יש את הביצועים הכי טובים" יושב בול גם על הרכב וגם על דרג הקולגות של המנהלים שהשתתפו בקמפיין (קהל היעד של הרכב) שהציצו בביצועים של חבריהם (ועל הדרך הפכו את המיניסייט לויראלי)
אני בטוח שעוד נמשיך לראות גם בעתיד קמפיינים המשלבים תוכן גולשים, אבל אני ממליץ בחום לאפסן את ה- UGC למקרים מאוד מיוחדים וספציפיים. פשוט התעייפנו, התבגרנו והתקדמנו. תנו לי מעורבות, אבל בעדינות הא?
הכותב הוא סמנכ"ל קריאייטיב ב-ARC
לקריאת טורי "הבריף" הקודמים לחצו כאן
