המשרד של השכן ירוק יותר?
תמיד נדמה שבמשרדים אחרים יותר טוב: הלקוחות מאשרים קריאייטיב, יוצאים כל יום ב-16:00, מקבלים בריפים ישירות מקריספין פורטר בוגאוסקי. המציאות, מה לעשות, קצת אחרת
10:2802.09.08
חיי המדף הקצרים של אנשי הקריאייטיב הם, אולי, יותר מכל דבר אחר מה שמאפיין את ענף הפרסום. זה לא משנה אם אתה קופי או ארט, האבולוציה הארגונית שלך מואצת בכמה שנות אור בהשוואה לכל תחום עיסוק אחר.
אתה מגיע טרי ולח למשרד פרסום חדש, מנסה להתרגל למחשב ענתיקה שתקעו לך, שואל
כעבור שנתיים גם לך נשבר מהכל.
אתה מתחיל לשחרר רמזים עבים במחלקה ("אני לא פותח את הבוקר בלי ס.מ.ס מתחנן מסטירין"), דורש העלאה ("מה?! סטירין הציע לי כפול!") ובסוף אתה פולט את עצמך החוצה בקול רעש גדול ("תגיד, סטירין, צריכים אצלכם איזה קופי BTL זול?").
תמיד נדמה לנו שבמשרדים האחרים יותר טוב: "שם" הלקוחות מאשרים קריאייטיב. "שם" התקציבאיות מנויות על ארכייב. "שם" יוצאים בארבע. "שם" מקבלים בריפים ישירות מקריספין פורטר בוגאוסקי. "שם" משלמים הרבה יותר. בדולרים!
אז לטובת אלה שטרם ירד להם האסימון, תנו לי לעשות סדר - כל הדברים האלה באמת קורים, רק לא באותו המשרד. במשרדים שמשלמים טוב הלקוחות הם קציני אס-אס בדימוס (חלקם עדיין בתפקיד), במשרדים בהם יוצאים ב-16:00 עושים קריאייטיב ברמה של "איזה זיפ שותים היום" ובמקום שנמצאים הבריפים השווים נמצאות גם המשכורות הכי מביכות בשוק. ככה זה.
כל משרד הוא קוקטייל ייחודי של בעיות והזדמנויות, ולכן שבאים לבחור את היעד הבא, בסה"כ צריך להחליט מה בא לכם לשתות - משהו חריף? אולי משהו זול? או משהו שנגמר מהר?
מה שבטוח, שדווקא אצל אנשי הקריאייטיב הסעיף הכי חשוב הוא... הקריאייטיב. תתפלאו, אבל כמעט כל מי שנמנה על הזן הזה מוכן לעבוד במשרד קריאטיבי ולהתעלם משאר הסעיפים. וזה, לידיעת הקוראים חנוטי העניבות, נתון די מעניין - כי כל מה שאיש קריאייטיב רוצה - זה לעשות את מה את מה שהוא יודע הכי טוב. אלמנטרי, ד"ר ווטסון.
הכותב הוא קופירייטר בפוגל Ogilvy
לקריאת טורי "הבריף" הקודמים לחצו כאן
