לארי פינק: "הממשלות לא יכולות להשקיע לבד בתשתיות, החוב שלהן פשוט גבוה מדי"
לארי פינק: "הממשלות לא יכולות להשקיע לבד בתשתיות, החוב שלהן פשוט גבוה מדי"
מנכ"ל ומייסד בלאקרוק התייחס במכתב השנתי ללקוחות לסיכון הגבוה ברמת החוב העצומה של ארה"ב: "לוקחים כמובן מאליו שממשלות ומשקיעים זרים ירכשו את החוב שלה אבל לא בטוח שהם ימשיכו לעשות זאת"
"שניים מהאתגרים הכלכליים החשובים לקראת אמצע המאה ה-21 הם ההתמודדות עם הזדקנות האוכלוסייה ויכולתה להתקיים בכבוד בגיל הפרישה, וההשקעות הנדרשות בתחומי התשתיות, במיוחד בתחום האנרגיה". כך אמר לארי פינק, מייסד ומנכ"ל בלאקרוק, במכתבו השנתי ללקוחות ולבעלי המניות של החברה.
בלאקרוק היא מנהלת הנכסים הגדולה בעולם, עם נכסים מנוהלים בהיקף של כ-10 טריליון דולר. בניגוד למכתבו מהשנה שעברה, הפעם בחר פינק שלא להתייחס לאינפלציה ולריבית, ופרט להתייחסות נקודתית אחת, לא נגע בסוגיות גיאופוליטיות.
פינק מציין כי "ארה"ב התאוששה מהמשבר הפיננסי של 2008 מהר מכל שאר המדינות בזכות שוק ההון שלה, והעובדה שלצד הבנקים פועלים בה גופים פיננסיים אחרים גדולים". לשיטתו, עובדה זו מספקת שיעור חשוב בדבר החשיבות של השווקים הפינננסיים: "הלקח החשוב ביותר מההיסטוריה הכלכלית הקרובה הוא שמדינות שמעוניינות בשגשוג זקוקות לשווקי הון חזקים לצד מערכת בנראות חזקה". כאשר לדבריו: "לשוק ההון יהיה תפקיד מכריע בהתמודדות עם האתגרים הכלכליים הגדולים".
בכל הנוגע לאתגר הראשון, פינק מתמצת אותו בכך ש"אנשים חיים יותר ולכן יצטרכו יותר כסף, ושוק ההון יכול לספק אותו, בתנאי שהממשלות והתאגידים יסייעו לאנשים להשקיע". כשהוא מתייחס לצורך לחשוב מחדש על גיל הפרישה ומתאר כיצד יש להנגיש ולפשט את אפשרויות ויכולות ההשקעות לציבור.
פינק מתייחס גם לסוגיה שדיבר עליה כבר בעבר והיא המאזן שבין פחד לתקווה. כשלדבריו "פחד הוא המכשול הגדול ביותר להשקעה לגיל פרישה". בהקשר זה, אומר פינק, הוא חושב מאד מאובדן האמון של צעירי ארה"ב בנוגע לעתידם.
האתגר השני נוגע להתנהלות הנכונה בתחום התשתיות - לשיטתו הדרך הנכונה היא שותפות ציבורית עם גורמים פרטיים (Public-Private partnership). "המימון לא יוכל להגיע מהממשלות בלבד, שכן החוב שלהן פשוט גבוה מדי", אמר פינק.
פינק מזהיר כי החוב המתרחב של ארה"ב, שגדל ב-11.1 טריליון דולר מאז הקורונה, מגיע לרמה מסוכנת. לדבריו, ארה"ב לוקחת כמובן מאליו שממשלות ומשקיעים זרים ירכשו את החוב שלה אבל לא בטוח שהם ימשיכו לעשות זאת. ויש סיכון שהיא תיכנס לתקופת צנע וסטגנציה, כפי שחוותה יפן בעשור האחרון של שנות ה-90 לאחר שהיקף החוב שלה עבר את התוצר. "החוב הגבוה גם מקשה על המאבק באינפלציה מכיוון שהוא לא מאפשר להעלות את הריבית מבלי שתשפיע עליו".
פינק טוען שכדי להתמודד עם רמת החוב "יהיה קשה להעלות מסים או לבצע קיצוצים בהיקפים הנדרשים, אך יש דרך נוספת לפעול והיא דרך הצמיחה", אומר מנכ"ל בלאקרוק ומוסיף: "ככל שארה"ב תשמור על קצב צמיחה ריאלי של 3% בשנה למשך חמש שנים, היא תצליח לשמור על יחס חוב-תוצר ברמה של 120%, גבוה אך סביר" כשלשם כך עליה "לנקוט במדיניות תומכת צמיחה, ובעיקר באמצעות השקעה של המגזר הפרטי בתשתיות, במיוחד בתחומי האנרגיה."
פינק מסביר את הצורך להתמקד בתשתיות אנרגיה בשני מהלכים: הראשון הוא המעבר מאנרגיה מסורתית ומזהמת לכזו מתחדשת ונקייה, והשני הוא הצורך בביטחון אנרגטי שהתחדד לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה. הפלישה גרמה למשבר אנרגיה כבד באירופה, שהוביל להסתמכות מחודשת על דלקים מזהמים, לפחות כגיבוי לאנרגיה המתחדשת. כשאת שילוב שני המהלכים הוא מכנה בשם "פרגמטיות אנרגטית". (energy pragmatism).
בשנים האחרונות נמתחה על בלאקרוק ביקורת רבה על השקעותיה בחברות האנרגיה המסורתיות. פעילים חברתיים וסביבתיים טענו כי אינה מחויבת מספיק לסוגיות ESG (השקעות המתחשבות בשיקולי סביבה, חברה וממשל תאגידי תקין). וזאת על אף העובדה שפינק בעצמו קרא בעבר ליותר מיקוד בסוגיות אלה ובלאקרוק הפכה מהמובילות בהשקעות ESG.
מהצד השני מחוקקים רפובליקנים וכמה מדינות בארה"ב שאיימו למשוך את הסכומים שלהן מהקרן, טענו כי היא מגבילה השקעות בתעשיית האנרגיה המסורתית. רק השבוע הזהירה מועצת החינוך של טקסס כי תמשוך, על רקע זה, כספים בשווי 8.5 מיליארד דולר מניהולה של הקרן.
פינק מתכתב במכתב עם הביקורות ומסביר כי בלאקרוק המשיכה להשקיע בחברות האנרגיה המסורתית, בסכום של כ-300 מיליארד דולר, מכיוון ש"זהו הכסף של המשקיעים שלנו, ואם הם רוצים להשקיע בכך, מתפקידנו לספק להם את האפשרות, בדיוק כפי שהשקענו 138 מיליארד דולר באסטרטגיות מעבר לאנרגיה מתחדשת". עוד ציין כי "חברות האנרגיה המסורתית הן החלוצות במהלכים להפחתת פליטות פחמן".
