פרשנותפתיחת הבורסה היתה מוקדמת מדי
פרשנות
פתיחת הבורסה היתה מוקדמת מדי
אם וול סטריט, הבורסה החשובה בעולם, יכלה להיסגר כמעט לשבוע שלם אחרי אסון 9/11, גם בבורסת תל אביב המנומנמת היו יכולים להתאפק לפחות יום אחד; מי שסופג את עיקר הנזק בימי מסחר אחרי טראומה לאומית הם המשקיעים הקטנים ולא הגופים המוסדיים
פתיחת המסחר בבורסה היום, כשממדי האסון עוד מתבררים ושמועות וחלקי מידע מטפטפים מהרשתות החברתיות, היתה טעות. יהיה זמן לירידות, וברור שהן יגיעו. סגירת הבורסה לא הייתה מונעת את הירידות וגם אין סיבה למנוע אותן. תפקידו של שוק ההון ושוק החוב הוא לשקף את המצב האמיתי של הכלכלה ואת הציפיות לגבי עתידו של המשק.
אי פתיחת הבורסה ביום כזה אמורה למנוע פעילות בתנאי חוסר ודאות קיצוניים וזו המציאות שישראל קמה אליה היום. אם וול סטריט, הבורסה החשובה והמפוארת בעולם, יכלה להיסגר כמעט לשבוע שלם אחרי אסון 9/11, גם בבורסת תל אביב המנומנמת, היו יכולים להתאפק לפחות יום אחד. נכון שבספטמבר 2001 בארה"ב זו לא הייתה רק החלטה פיננסית, אלא גם טכנית בגלל פגיעה בתשתיות, אבל היתה אפשרות להחזיר את המסחר בוול סטריט לפני 17.9. מקבלי ההחלטות בארה"ב בחרו שלא לחדש את המסחר עד שהציבור "עיכל", ולו חלקית, את הפגיעה הקשה ביותר על אדמת המדינה, בדומה למתרחש כעת בישראל.
מסחר בבורסה הוא צורך חיוני בכל מדינה מתוקנת, וכשמדברים על אי חידוש המסחר, מדובר בימים בודדים, אולי אפילו רק ליום אחד. למרות ניסיונות הממשלה בשנה האחרונה, ישראל היא עדיין מדינה דמוקרטית ואין סיבה להקביל את העניין לסגירת הבורסה במוסקבה למשך חודש אחרי שרוסיה פתחה במתקפה נגד אוקראינה (החלטה שנועדה בעיקרה למנוע בריחת מטבע חוץ מהמדינה). אבל חיוני היה גם לשקול האם כאשר ישראל עדיין נתונה בעיצומו של האירוע הקשה בתולדותיה וקיים סיכון ממשי לפתיחת חזית נוספת בצפון, המסחר הכרחי.
ההיסטוריה מלמדת כי מי שנוטה לפעול בימים כאלה הם לא בהכרח הגופים המוסדיים שמנהלים את חסכונות הציבור ושעבורם הבורסה היא כלי עבודה חיוני, אלא דווקא המשקיעים הפרטיים. אלה פועלים על דעת עצמם ונוטים גם לפעול הרבה יותר מהבטן ועל סמך פחדים.
כך בדיוק נראה המסחר בתל אביב היום עם צלילה של 6.5% במדד ת"א־35 ונפילות חדות יותר של כ־9% במדדי הבנקים והנדל"ן. משקיעים מקצועיים והגופים המוסדיים לא יוצאים לגמרי מהבורסה, אלא משנים את האלוקציה בתוך התיקים ובמקרים הקיצוניים מגדילים את רכיב המזומן, אבל הם נשארים בשוק בכל תרחיש. לא כך הציבור הרחב שמשך בבהלה את כספים מקרנות נאמנות ומתיקי השקעות. אחרי פעולות כאלה תמיד לוקח זמן להתגבר על הפחד ולחזור להשקיע. בינתיים, כפי שמראה ההיסטוריה, ולא משנה כמה קשים האירועים באמצע, הציבור נוטה לפספס את ההתאוששות. במלחמת לבנון השנייה הבורסה נפלה בחדות בימי הלחימה הראשונים, אך כעבור שנה המדדים כבר השלימו זינוק של יותר מ־30%. התנהגות כזאת מאפיינת את המבצעים של העשור האחרון בישראל, ובסופו של דבר גם את המלחמות בעולם.
הפסקת המסחר בבורסה נותנת אוויר לנשימה להבין את האירועים, לעכל את המציאות החדשה ולהעריך מחדש את רמת הסיכון. במחדל חסר התקדים שהתרחש בישראל בשבת, כאשר הופר החוזה הבסיסי בין האזרחים למדינה שאמורה לספק להם בטחון והגנה בביתם, זה הצורך החיוני ביותר. כדאי היה לקחת לפחות עוד יום אחד למחשבה מעמיקה יותר והתייעצות עם גורמי מקצוע שהיו מייצרים החלטה מבוססת ומושכלת יותר. אלא שבמישור הזה, שוק ההון לא שונה מכל יתר תחומי החיים בישראל. המדינה לא קיימת ותפקידים מרכזיים לא מאויישים, שר האוצר לא מבין דבר בכלכלה, לרשות שוק ההון אין יו"ר קבוע ויו"ר רשות ניירות ערך החל את כהונתו לפני חודש בלבד, למרות שקודמתו פרשה באפריל. מנכ"ל הבורסה איתי בן זאב הוא אמנם הגורם המנוסה ביותר בסביבה הפיננסית היום, אבל ספק אם הוא היה חשוף לכל המידע הנדרש לקבלת החלטה כזאת.
