תורת הפעריםפערי שכר חריגים בדיפלומט משאירים אבק לשאר החברות הגדולות בבורסה
תורת הפערים
פערי שכר חריגים בדיפלומט משאירים אבק לשאר החברות הגדולות בבורסה
הכניסה של יבואנית המזון הגדולה לבורסה בשנה שעברה חושפת פער של פי 290 בין שכר המנכ"ל לבין העלות הממוצעת לעובד; זהו הערך הגבוה ביותר שנמדד בפרויקט שעורך כלכליסט מדי שנה; הפי הממוצע של החברות גדל ב־16% ועמד על 31; שכרם של 5 הבכירים בטרמינל איקס היווה 44% מעלות השכר הכוללת בחברה
פי 290. זה הפער הגבוה ביותר שנרשם השנה בפרויקט ה"פי" השנתי של "כלכליסט" המודד את הפער בין עלות השכר של המרוויח הגבוה ביותר בחברה לבין עלות השכר הממוצעת לעובד. בתואר המפוקפק של "החברה עם פערי השכר הגבוהים ביותר" זכתה חברת דיפלומט, יבואנית של עשרות מותגים מובילים ושחקנית ראשית בסל המזון של הישראלי הממוצע ושבראשה עומד בעל השליטה ומנכ"ל החברה, נעם וימן.
שכרו של וימן הסתכם בשנת 2021 בלא פחות מ־24.8 מיליון שקל, לכך ניתן להוסיף עוד 3.2 מיליון שקל שהתקבלו לפני חודשיים לאחר שדירקטוריון החברה החליט על חלוקת דיבידנדים בעקבות תוצאות החברה בשנה הקודמת.
פערי הענק החריגים בין שכר המנכ"ל לשכר הממוצע בדיפלומט השנה דורשים להתעמק בחברה הזו מעט יותר. דיפלומט, אחת מיבואניות המזון הגדולות במשק שאחראית בין היתר על יבוא של טונה סטארקיסט, קטשופ היינץ, אלוויז ואבקות הכביסה טייד ואריאל, היתה בעבר חברה פרטית שנתוניה העסקיים היו אחד הסודות השמורים בתעשייה.
בשנה שעברה היא הפכה לציבורית, ובפעם הראשונה אפשר היה לראות את שיעורי הרווחיות של החברה, חלוקה לפי מדינות ועוד. מהנתונים עולה כי השוק הישראלי שממנו שואבת החברה את עיקר מכירותיה הוא השני ברווחיותו מבין חמשת השווקים שבהם היא פועלת. מעליו רק קפריסין שהוא שוק זניח עבור החברה.
התפשטות מגפת הקורונה, הזינוק במחירי המזון בעולם והעיכוב בשרשראות האספקה הובילו את דיפלומט להודיע על עליית מחירים בתחילת 2022. אלא שהתוצאות הגלויות ורווח נקי שגדל ב־20.5% (90 מיליון שקל) מצביעים על כך שאפשר היה גם אחרת, ובפרט לאור העובדה שהמנכ"ל קיבל במהלך 2021 בונוסים בסכומי עתק. באותה תקופה, דרך אגב, דיפלומט לא דרשה להוריד מחירים. הניתוק של דיפלומט, אם כך, הוא לא רק כלפי העובדים שלה אלא גם כלפי ציבור הצרכנים שלה. וזה עוד לא הכל.
גם ביחס לשאר 68 החברות המשתתפות בבדיקה שכללה חברות במדד ת"א־125, לא דואליות, ובעלות יותר מ־100 עובדים (ראו הסבר מפורט על אופן הבדיקה בעמ' 8), דיפלומט מראה מפגן ניתוק מרשים. הנה כמה נתונים שימחישו עד כמה. ה"פי" הממוצע השנה עומד על 31 (חציון: 16.6), כאשר אחרי וימן נמצא אייזק דבח, מנכ"ל דלתא, שעלות שכרו גבוהה פי 140.4 מעלות השכר הממוצעת בחברה. את החמישייה הראשונה משלימים ניר הורוביץ, מנכ"ל טרמינל איקס (פי 91.6), שמואל מנדיביצקי ויורם בדש, מנהלים משותפים בקמעונאות חשמל באלקטרה צריכה (90.8) והראל ויזל, מנכ"ל קבוצת פוקס שעלות העסקתו עומדת על פי 81.6 מאשר עלות השכר הממוצעת בחברה. בשליש הראשון של החברות (מקומות 23-1) עומד הפי הממוצע על 65.5, כשהפי הנמוך ביותר בקרב החברות הממוקמות בחלק זה עומד על 26.8 — חברת נאייקס. כלומר גם ביחס לתת־הקבוצה הפנימית (שליש עליון) הפערים בין דיפלומט לאחרונה באותה קבוצה עומדים על מעל לפי 10.
בשליש השני של קבוצת החברות (מקומות 46-24) עומד הפי הממוצע על 18.1 ובו ניתן למצוא חברות כמו תורפז תעשיות (26.4), גזית גלוב (26), פז נפט (22.3) ואת מיטרוניקס (16.6) שבשנה שעברה הגיעה למקום האחרון ברשימה עם פי של 6.5. הקפיצה המשמעותית של מיטרוניקס נובעת מגידול משמעותי במספר העובדים שלה שהעלה את הוצאות השכר שלה, בו בזמן שהמנכ"ל אייל טרייבר נהנה ממענקי פרישה שצורפו לשכרו.
בשליש באחרון (מקומות 69-47) עומד הפי הממוצע על 9.4. את מקום הראשון מהסוף תופסת השנה חברת נטו מלינדה שבה פערי השכר עומדים על פי 6.12. שכרו של מנכ"ל נטו מלינדה, אורן אבני, הסתכם ב־913 אלף שקל ־ שכרו של וימן גבוה ממנו פי 27.
אולם נדמה כי הניתוק הגדול ביותר של וימן הוא דווקא מול עובדיו. עלות השכר הממוצעת לעובד בדיפלומט עומדת על 85.3 אלף שקל בשנה (כ־7,100 שקל בחודש), לא כולל שכרם של חמשת המרוויחים הגבוהים בחברה. למעשה, שכרו של וימן גבוה פי 2 משכרם של ארבעת המרוויחים הגבוהים אחריו ביחד והוא מהווה כ־11% מכלל הוצאות השכר של החברה.
עלות השכר הממוצעת לעובד בדיפלומט היא מהנמוכות בקרב החברות שנבדקו והיא נובעת מכך ש־64.2% מהעובדים שלה ממוקמים במדינות שבהן השכר הממוצע נמוך בצורה משמעותית מהשכר הממוצע בישראל. דיפלומט העסיקה בשנה הקודמת 2,303 עובדים, מתוכם רק 711 בישראל. בדרום אפריקה העסיקה החברה 752 עובדים כאשר השכר הממוצע במדינה עומד נכון לתחילת 2022 על 5,114 שקל — פחות משכר המינימום בישראל. בגיאורגיה המצב קיצוני יותר. דיפלומט מעסיקה במדינה 689 עובדים כאשר השכר הממוצע בה עומד על 1,720 שקל. שאר העובדים ממוקמים בניו זילנד (48) וקפריסין (39).
אף על פי שישנם שיקולים נוספים להעברת חלק ניכר מפעילות החברה לחו"ל, לא ניתן להתעלם כי השכר הנמוך במדינות אלו מצמצם משמעותית את הוצאות השכר של החברה. התוצאה היא פער אסטרונומי בין שכרו של וימן לבין שאר עובדי החברה. דיפלומט, ולא רק היא, טענה כי העובדה שמרבית העובדים של החברה ממוקמים מחו"ל, ובפרט במצבים שבהם השכר באותן מדינות נמוך, מטה בצורה משמעותית את פערי השכר הנמדדים. מבחינה מספרית קשה להתווכח עם זה.
אלא שבאותה נשימה כדאי לזכור כי שכר הבכירים בחברה מבוסס על תשלום הנגזר בין היתר מהצלחת החברה. חלק מהצלחתה מגיע מחו"ל ולכן אי אפשר ליהנות מהבונוסים שמייצרים אותם עובדים בחו"ל אבל לא לספור אותם כשבאים לחשב את העלות הממוצעת לעובד, גם אם זה פחות נוח. אין בכך כדי לומר כי חברות אלו אינן משלמות שכר הוגן לעובדיהן בחו"ל ביחס לשכר המקובל באותה מדינה, אך ספק רב אם אותם עובדים מקומיים נהנים מאותם מענקים גבוהים שבכירי החברה בישראל נהנו מהם בעקבות עבודתם. ספק רב גם אם אותם עובדים יודעים כמה מנכ"ל הקבוצה שלהם הרוויח השנה.
בשנה שעברה במקום הראשון והלא מכובד הגיעה שיכון ובינוי עם פי של 117.9 וטענה בדיוק את אותו טיעון. החברה שמעסיקה 77% מעובדיה בחו"ל, רובם המכריע בניגריה, השכילה לפרט בדו"ח השנתי של 2021 נתונים על אודות שכר המינימום במדינות שבהן היא מעסיקה אותם. כמו כן, חשפה שיכון ובינוי את עלות השכר והנלוות הכוללת של העובדים המקומיים בחו"ל בנפרד מעלות שאר עובדי החברה. נתונים אלו מאפשרים להבין טוב יותר את פערי השכר בחברה. כך, על פי הדו"ח, עלות השכר של 6,292 עובדים בחו"ל (לא כולל עובדים בארה"ב) הסתכמה ב־114.54 מיליון שקל. התוצאה פער של פי 420.8 בין עלות השכר של תמיר כהן, מנכ"ל החברה, לעלות הממוצעת של החברה לעובד בחו"ל. לעומת זאת, עלות השכר והנלוות של 1,909 עובדי הקבוצה ללא העובדים המקומיים בחו"ל הסתכמה ב־966.03 מיליון שקל.
התוצאה: פער של פי 15.14 מעלות שכרו של כהן. כאשר מחברים את כלל העובדים וכלל הוצאות השכר בחברה, הפער בין עלות השכר הממוצעת לעובד לבין שכרו של כהן עומדת על פי 61.7 — מקום שמיני השנה. הירידה המשמעותית בפער בין השנים נובעת מכך שהשנה הסתפק מנכ"ל החברה, תמיר כהן, בשכר שנתי של 7.6 מיליון שקל לעומת 14 מיליון שקל עלות השכר של המנכ"ל הקודם, אייל לפידות.
הגול העצמי של וימן
גם בקיזוז הבונוס החד־פעמי של וימן שעמד על 11.5 מיליון שקל מעלויות השכר, דיפלומט עדיין נמצאת בראש רשימת החברות עם פער שכר של פי 165.3. אחת הטענות שהועלתה היא כי פערי השכר בחברה מתקיימים, בין היתר, בשל תשלום מבוסס מניות שהוענק למנכ"ל בהיקף של 8.12 מיליון שקל על הצלחת הנפקת 20% ממניות החברה לפי שווי של 1.2 מיליארד שקל (לפני הכסף). ובכן, גם אם משווים את דיפלומט לחברות אחרות שביצעו הנפקה מוצלחת בבורסה - פערי השכר שלה צועדים בראש.
יחד עם דיפלומט נכנסו השנה למדד ארבע חברות נוספות שהונפקו במהלך 2021: טרמינל איקס, ריטיילורס, דניה סיבוס ונאייקס. האחרונה הנפיקה 20% ממניותיה לפי שווי של 930 מיליון דולר (לפני הכסף) שהם כ־3 מיליארד שקל. מדובר על ההנפקה הגדולה בהיסטוריה המקומית, כאשר ההנפקה סיפקה למנכ"ל החברה ואחד המייסדים, יאיר נחמד, תשלום מבוסס מניות בשווי של 7.1 מיליון שקל.
הפער בין עלות השכר של נחמד לעלות הממוצעת בחברה עומדת על פי 26.8. ככה זה כשמדובר בחברת הייטק שבה עלות השכר השנתית הממוצעת לעובד עומדת על 330 אלף שקל (27.5 אלף שקל בחודש).
דניה סיבוס הונפקה לפי שווי של 1.65 מיליארד שקל (לפני הכסף) והעניקה למנכ"ל החברה רונן גינזבורג תגמול הוני בשווי של 6 מיליון שקל. הפער בדניה סיבוס בין שכר המנכ"ל לעלות הממוצעת לעובד בחברה עומד על 47.4. הנפקה מעניינת נוספת היא של טרמינל איקס שהנפיקה 20% ממניותיה לפי שווי של 1.3 מיליארד שקל (לפני הכסף). במסגרת ההנפקה גייסה החברה 281 מיליון שקל. בעקבות ההנפקה זכה מנכ"ל החברה ניר הורוביץ בתגמול הוני בשווי של 11.5 מיליון שקל מתוך סך כולל 12.4 מיליון שקל שהתחלקו בין שני בכירים נוספים בחברה: אלון לוריא, משנה למנכ"ל, ואבי אלקבץ, סמנכ"ל טכנולוגיה של החברה.
5 צפייה בגלריה
אייל טריבר, מנכ"ל מיטרוניקס היוצא, פרש בסוף 2021, השנה הנבדקת בפרויקט. לפני שנה היו הפערים בחברה הנמוכים ביותר מתוך כל החברות - 6.5. השנה עשתה מיטרוניקס קפיצה משמעותית למקום ה־35 והגדילה את הפערים ל־16.6. הדבר נובע מעלייה במספר העובדים והוצאות השכר וממענקי הפרישה שצורפו לשכרו של טריבר
(צילום: אלעד גרשגורן)
בטרמינל איקס, יש לציין, עובדים 158 עובדים. בסך הכל קיבל הורוביץ 13.1 מיליון שקל אשר מהווים 33.4% מכלל הוצאות השכר של החברה, כאשר שכרם של חמשת הבכירים בחברה מהווה 44.1% מכלל הוצאות החברה.
כמו הורוביץ, ישנם עוד כמה מנהלים בכירים ששכרם מכביד על הוצאות החברה. כך, למשל, בחברת סאמיט, עלות השכר של יו"ר הדירקטוריון זוהר לוי עומדת על כ־7 מיליון שקל והיא מהווה 17.2% מכלל הוצאות השכר של החברה. במבנה, שכרו של דוד זבידה עומד על כ־10 מיליון שקל והוא מהווה 14.4% מכלל הוצאות השכר של החברה.
ומה בנוגע לחמשת הבכירים? ישנן עשר חברות שבהן עלות השכר של החמישייה הפותחת מהווה 20% ומעלה מכלל הוצאות השכר של החברה. מובילה את הרשימה טרמינל איקס, אך אחריה בעשירייה הראשונה ניתן למצוא שבע חברות נדל"ן ובנייה: סאמיט (31%), פרשקובסקי (28%), אלוני חץ (24.3%), מליסרון (24.1%), מבנה (23.8%), אפי נכסים (22%) ואיירפורט סיטי (20%).
על פי רוב, ככל שמספר העובדים בחברה גדול יותר, כך עלויות השכר של המרוויח הגבוה בחברה ועלויות של חמשת המרוויחים בחברה כשיעור מעלויות השכר הכוללות של החברה קטן יותר, ולהיפך. בדלתא, למשל, מועסקים 24.7 אלף עובדים ושיעור שכר חמשת הבכירים מסך הוצאות השכר של החברה עומד על 1.4%.
בונוס של 2.9 מיליון שקל
המצב השנה בדיפלומט הוא מצב יוצא דופן שבו מספר רב של נסיבות השתלבו ביחד. פרט לעלויות השכר הנמוכות כתוצאה מהעסקת עובדים בחו"ל היתה זו שנה מוצלחת מבחינת הפעילות של דיפלומט שממנה נגזר לווימן בונוס יפה של 2.9 מיליון שקל. לכך ניתן להוסיף את הבונוס החד־פעמי הגבוה ואת התשלום ההוני שניתן לו בעקבות ההנפקה. כל אלו יצרו מצב קיצוני שבו וימן הרוויח פי 1.9 יותר משאר ארבעת המרוויחים הגבוהים בחברה יחד.
תופעה דומה ניתן לראות גם בטרמינל איקס, מבנה, קרסו מוטורס, דניה סיבוס, חג'ג' נדלן וסאמיט. מצבים מסוג זה תורמים משמעותית לעלייה בערך ה"פי" השנה (ממוצע: 31, חציון: 16.6) לעומת שנה קודמת (ממוצע: 26.6, חציון 15.45) כאשר את ההשפעה החזקה ביותר על ה"פי" הממוצע יש לחברת דיפלומט. מה שעוד תרם לגידול בממוצע השנה הוא הפער בחברת דלתא בניהולו של אייזק דבח שעמד השנה על 140.4 לעומת 63.3 בשנה שעברה.
מדיפלומט נמסר כי "עלות שכר המנכ"ל בשנת 2021 כללה מענק חד־פעמי ולכן איננה שנה מייצגת. החל ממרץ 2021, עלות שכרו השנתית עומדת על כ־5 מיליון שקל בשנה, נמוכה משמעותית מעלות שכר המנכ"ל המוצגת בכתבה. כחברה הפועלת בשווקים נוספים בעולם, הכללת שכר עובדי החברה בשווקים בחו"ל יחד עם העובדים בישראל כרף להשוואה טועה ומטעה, מאחר שעלות השכר בחלק מהמדינות נמוכה משמעותית ביחס לישראל. החישוב שביצעתם, המתעלם מהטיעונים שציינו, יוצר עיוות דרמטי בתוצאות ואינו משקף נאמנה את התנהלות החברה".
כך בדקנו את פערי השכר
קבוצת הבדיקה של פרויקט פערי השכר של כלכליסט היא החברות במדד ת"א־125 המעסיקות מעל 100 עובדים. מהן סוננו החברות הדואליות ששיטת הדיווח שלהן לא מאפשרת לחשב את הוצאות השכר הממוצעת לעובד.
סוגי החברות ומאפיינים ייחודיים חברות מסוימות העמידו בפנינו סוגיות מורכבות שחייבו אותנו לדון לעתים באופן פרטני בכל חברה. בתוך כך, נאלצנו לדון בסוגיות מספר העובדים, בונוסים ייחודיים, היקף המשרה, מידע לא מלא בנוגע להוצאות השכר, תחלופה של אנשי מפתח בכירים בחברה, התחשבות במענקי פרישה והדרך הנכונה לבחון חברות אחזקה.
ככלל הוגדר כי חברות אחזקה לא הובאו בחשבון במדגם אלא במקרים שבהם ישנה אחזקה בחברה פרטית מהותית. במצבים שבהם חברת האחזקה היא ציבורית, וגם החברות המוחזקות הן ציבוריות, הובאו בחשבון החברות המוחזקות בלבד.
חישוב הפער בוצע באופן הבא: תחילה נמצא בעל השכר הבכיר בחברה על פי תקנה 21. לאחר מכן חושבו כלל הוצאות השכר של החברה, כולל שכר הבכירים על פי תקנה זו. ברוב המקרים מדובר בחמשת המרוויחים הגבוהים בחברה אך לעתים מספרם היה גבוה מזה.
בשלב הבא חושבו כל הוצאות השכר של החברה על עובדים כפי שהם מופיעים בביאורים השונים בדו"חות הכספיים. בתוך כך הובאו בחשבון הוצאות השכר בעלות המכירות, עלות השכר תחת סעיף שיווק ומכירות, הוצאות שכר תחת סעיף מחקר ופיתוח והוצאות שכר תחת סעיף הנהלה וכלליות.
כלל הוצאות השכר בסעיפים השונים חוברו יחדיו ומהסכום הכללי הופחת שכר חמשת הבכירים. זאת בשל היעדר יכולת לחשב את השכר החציוני באותה שנה ומתוך מטרה לצמצם הטיות שיכולות לנבוע מערכים קיצוניים מדי.
