תורת הפעריםהחברות שאיבדו גובה בבורסה הציגו גם פערי שכר גבוהים
תורת הפערים
החברות שאיבדו גובה בבורסה הציגו גם פערי שכר גבוהים
כשבוחנים את פערי השכר ביחס לנתוני תשואת המניות ב־2022, מתגלה אבסורד: בחברות שהניבו למשקיעים תשואות גרועות יש פערי שכר גבוהים. בקבוצת התשואות הגרועות עמדו פערי השכר על פי 34.9 בממוצע לעומת פער של פי 28.3 בקבוצת התשואות הטובות
ניתוח דירוג פערי השכר של "כלכליסט" מגלה כי פערי שכר גבוהים הם ממש לא ערובה להצלחה ניהולית. בעצם, כאשר לוקחים את נתוני פערי השכר ומוסיפים להם את נתוני תשואת המניה בשנת 2022, מגלים כי החברות שהניבו את התשואות הגרועות ביותר למשקיעים הן גם חברות עם פערי שכר גבוהים.
דירוג פערי השכר כלל השנה 66 חברות, שרובן הניבו למשקיעים תשואה שלילית בשנת 2022. ליתר דיוק, התשואה הממוצעת של החברות שדורגו הייתה שלילית ועמדה על 10.6%, והתשואה החציונית לחברות בדירוג פערי השכר עמדה על מינוס 12%. נתונים אלה דומים לנתוני מדד ת"א־125 כולו, שהניב למשקיעים בשנת 2022 תשואה שלילית של 10%.
חילקנו את החברות בדירוג הפערים לשתי קבוצות - אלה שהניבו את התשואות הגרועות ביותר למשקיעים (כלומר פחות ממינוס 12%), ואלו שהניבו את התשואות הטובות ביותר למשקיעים. כבר בחלוקה בסיסית זו בלטו לעין הפערים: בקבוצת התשואות הגרועות עמדו פערי השכר על פי 34.9 בממוצע לעומת פערים של פי 28.3 בקבוצת התשואות הטובות.
ההבדל בפערי השכר בין שתי הקבוצות בולט במיוחד על רקע נתוני עלות השכר של הבכירים. בניגוד לנתון הפערים, כאשר משווים את עלות שכר הבכיר ביותר בחברה בשתי הקבוצות לא מגלים פערים משמעותיים: בקבוצת התשואות הטובות עלות השכר הממוצעת של מקבל השכר הגבוה ביותר בארגון עמדה על 5.8 מיליון שקל, ואילו בקבוצת התשואות הגרועות עמדה עלות השכר הממוצעת על 5.6 מיליון שקל.
התיאוריה הניהולית מאחורי החברות הגדולות בעולם החלה בעשורים האחרונים לשלב מודלים של אחריות תאגידית. הנחת המוצא של המודלים האלה היא שאם החברה עושה טוב ללקוחות שלה, לעובדים שלה, לספקים שלה, לדורות הבאים, לסביבה שלה (ואפילו לרגולטורים שלה) - היא תעשה טוב גם לבעלי המניות שלה. לכן, כל המודלים של אחריות תאגידית נשענים על מיפוי השפעת החברה על כל הקהלים שהיא באה עמם במגע, קהלים שנקראים "מחזיקי עניין".
לכן, כאשר חברה מציגה פערי שכר גבוהים במיוחד, הדבר עלול להצביע על כך שהיא לא מודעת או שלא אכפת לה מקהל חשוב של מחזיקי עניין - העובדים. אם לא אכפת לחברה מהעובדים שלה, סביר להניח שלא אכפת לה מקהלים נוספים של מחזיקי עניין, כמו ספקים או הדורות הבאים. גישת מחזיקי העניין תצביע על החברות האלה כחברות עם איכות ניהול נמוכה יותר. כפי שראינו כאן, הדבר בהחלט בא לידי ביטוי בתשואת המניה שחברות אלה מציגות.
גישת מחזיקי העניין מתייחסת לבניית חברה עם חוסן גדול יותר לעתיד. אם החברה פועלת בשיתוף מחזיקי עניין, היא יוצרת מצב של win־win שמאפשר לה להרוויח יותר לאורך זמן רב יותר. מהצד השני, אם החברה לא לוקחת בחשבון את מחזיקי העניין שלה, הרווחים שלה יהיו שבירים יותר ויציבים פחות. אם היא מקפחת עובדים, היא תתקשה לאורך זמן לגייס כוח אדם איכותי. אם היא פוגעת באיכות הסביבה או מכלה משאבים בקצב מהיר, סביר להניח שתוגבל על ידי רגולטורים, או תפסיד לטכנולוגיה מתוחכמת ונצלנית פחות. אותו עיקרון גם לגבי לקוחות - שלא ירצו לקנות לאורך זמן מוצרים מחברה שמנצלת אותם.
אז עד כמה המנהלים בדירוג שלנו פעלו בשנת 2022 עבור כל מחזיקי העניין שלהם? כאשר בחנו את קבוצת החברות עם התשואות הגרועות למשקיעים, מצאנו 17 מנהלים שלמרות ביצועי המניה הגדילו את עלות השכר שלהם. מתוך אותם 17, שמונה מנהלים סיימו את 2022 עם עלות שכר גבוהה ב־20% ויותר לעומת עלות שכרם בסיכום שנת 2021. מתוך אותן שמונה חברות, שש חברות הציגו עלייה בפערי השכר בין מקבל השכר הגבוה ביותר לעלות השכר הממוצעת בחברה.
מנכ"ל מטריקס מוטי גוטמן רשם קפיצה של 55.5% בעלות השכר שלו למרות צניחה של 17.7% במחיר המניה. פערי השכר בחברה בניהולו צמחו לאור כך לפי 78.6 לעומת פי 54.7; מנכ"ל דלתא אייזק דבח, שיאן פערי השכר של הדירוג, רשם זינוק של 48.7% בעלות השכר שלו למרות ירידה של 29.8% במניית החברה באותה השנה; מנכ"ל מימון ישיר ערן וולף נהנה מקפיצה של 39% בעלות שכרו בשנת 2022, בעוד המשקיעים סבלו מירידה של 34.9% במחיר המניה. פערי השכר בחברה בניהולו של וולף צמחו בשנת 2022 לרמה של פי 28.8 לעומת פערים של פי 21.9 בשנת 2021.
דוגמאות נוספות: תמיר כהן, מנכ"ל שיכון ובינוי, נהנה מצמיחה של 36.5% בעלות השכר שלו, בעוד המניה איבדה 49.8% מערכה, ופערי השכר צמחו לפי 80.3 לעומת פי 65.4 בשנת 2021; מנכ"ל אשטרום גיל גירון קיבל שכר בעלות גבוהה ב־33.5%, בעוד המשקיעים איבדו 19.3% מכספם, ופערי השכר בחברה צמחו לפי 52.8 לעומת שיעור של פי 50.7 בשנת 2021.
נתוני הדירוג מעלים תופעה נוספת של פערי שכר בתוך קבוצת ההנהלה הבכירה. מדובר במקרים שבהם עלות השכר הגבוהה ביותר בארגון רחוקה מאוד מעלות השכר של שאר המנהלים הבכירים המדווחים במסגרת תקנה 21.
כך, למשל, זוהר לוי, היו"ר ובעל השליטה בחברת סאמיט, סיים את שנת 2022 עם שכר בעלות של 17.9 מיליון שקל, בעוד עלות השכר הגבוהה ביותר אחריו שייכת למנכ"ל החברה אמיר שגיא, שסיים את אותה השנה עם שכר בעלות של 4.2 מיליון שקל.
בעצם, עלות שכרו של לוי מהווה 62% מעלות השכר הכוללת שמדווחת במסגרת תקנה 21. עלות שכרו של לוי נובעת בעיקר מבונוס שקיבל על ביצועי החברה־בת של סאמיט בגרמניה, אך גם מנכ"ל החברה הגרמנית, בועז רוזן, לא מתקרב לעלות שכרו של לוי - עלות שכרו של רוזן בשנת 2022 עמדה על 3.6 מיליון שקל.
עלות שכרו של מנכ"ל מבנה דוד זבידה עמדה על 59% מסך עלות שכר הבכירים בחברה — 10.2 מיליון שקל — בעוד ארבעת הבכירים האחרים זכו לעלות שכר כמעט זהה של כ־1.8 מיליון שקל כל אחד.
עלות שכרו של מוטי גוטמן, מנכ"ל מטריקס, בלטה לרעה גם במדד הזה: 54.7% מעלות השכר הכוללת של הבכירים המדווחים באותה שנה. רונן גינזבורג, מנכ"ל דניה סיבוס, סיים את שנת 2022 עם שכר בעלות של 8.9 מיליון שקל, שהם 54.3% מכלל עלויות שכר הבכירים המפורטים בדו"ח השנתי של חברת מטריקס.
עלות שכרו של אייזק דבח, מנכ"ל ובעל השליטה בדלתא, הייתה 53.2% מעלות השכר של הבכירים בחברה; בעל שליטה אחר, יגאל דמרי, סיים את 2022 כשעלות שכרו מהווה 51.5% מעלות השכר של כל הבכירים המדווחים בחברת הנדל"ן שנושאת את שמו; תמיר כהן, מנכ"ל שיכון ובינוי, קיבל שכר בעלות של 50.6% מעלות שכר הבכירים בחברה, בדומה למנכ"ל קרסו מוטורס איציק וייץ.
* ערוץ TRUST של כלכליסט בשיתוף שופרסל נולד מתוך רצון להוביל חברות לקחת אחריות בתחום האימפקט ולייצר שינוי דרך פרויקטים בעולמות ה-ESG.
