פרשנותבחירת הדירקטורים לדיסקונט: לשם מה ועדה אם הגענו לפינטו?
פרשנות
בחירת הדירקטורים לדיסקונט: לשם מה ועדה אם הגענו לפינטו?
החלטת הוועדה לבחירת דירקטורים לדיסקונט להמליץ על אריק פינטו, ולהשאיר בחוץ את חדוה בר ומשה ברקת, מותירה טעם רע, בעיקר משום שהבנק עומד להיפרד מהיו"ר ומהמנכ"ל שלו. אם המוסדיים רוצים שינוי אמיתי, הם צריכים להתנגד לכל המועמדים החדשים
הדיווח הלקוני לכאורה של שמות המועמדים שנמצאו ראויים לכהן כדירקטורים בבנק דיסקונט מיום חמישי האחרון, לא היה מעורר עניין בימים כתיקונם, אך הפעם הוא מעורר תהיות.
נתחיל בעובדה שכל אחד מהמועמדים שניגש לוועדה שהתכנסה לצורך העניין נבחן בשני מישורים. ראשית, אם הוא מתאים לכהן כדירקטור בבנק. שנית, אם הוא מתאים ומסוגל לעמוד בראש הדירקטוריון. זאת משום שהיו"ר הנוכחי של דיסקונט, שאול קוברינסקי, יסיים את תפקידו בסוף השנה ומחליפו עשוי להגיע משורת המועמדים המדוברת. על כך יש להוסיף את העובדה שבשנתיים וחצי הקרובות יעזבו את הדירקטוריון שלושה חברים, שליש מהדירקטורים, ושבשבועות הקרובים יהיה עליו לבחור מנכ"ל חדש במקום אורי לוין שהודיע על פרישתו.
כל זה פוגש את דיסקונט בנקודה קריטית בחייו, כשהוא ניצב מול אתגרים בכמה זירות - הבנק עומד לפני מכירת אחד הנכסים החשובים שלו, חברת כרטיסי האשראי כאל, בהתאם לחוק להגברת התחרות בבנקים; הוא נדרש לקבל החלטה בנוגע לחברה־הבת דיסקונט ניו יורק שפועלת בארה"ב, נוכח הטלטלה בשוק הבנקאות האמריקאי; ובשוק המקומי הוא מתמודד עם אתגרים לא פשוטים בשוק האשראי נוכח ההאטה במשק ועליית הריבית. גם הזירה הפנים־ארגונית מאתגרת. בימים אלו הבנק, שכבר נפרד מ־600 עובדים בשנים האחרונות, נמצא בעיצומה של היערכות למעבר לקמפוס החדש שלו בראשון לציון. זהו מהלך דרמטי עבור הקבוצה, הן בהיבטי תשתית והן בהיבטים הארגוניים של העברת עובדים ל סביבה חדשה, מה שיהיה כרוך בהתייעלות נדל"נית ושינויים בהליכי העבודה.
בנק ישראל יכול לפסול מועמדים
כל זה מחזיר אותנו לאירוע של בחירת המועמדים לדירקטוריון ומינוי היו"ר הבא. ואין ברירה אלא לצלול לפרוצדורה. מתוקף היותו של דיסקונט בנק ללא גרעין שליטה, המועמדים לדירקטוריון נבחרים על ידי ועדה חיצונית שיושבת בבנק ישראל. שר המשפטים, בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון, מציע את יו"ר הוועדה, והיו"ר מציע את שאר חבריה. הוועדה מורכבת מחמישה חברים: השופט בדימוס דוד חשין שמכהן כיו"ר, שני חברים שמוצעים על ידי היו"ר, ושני דירקטורים חיצוניים מהבנק שמוצעים על ידי חברי הוועדה. על התזמורת הזו מנצח בנק ישראל שיכול לפי החוק לפסול מועמדים אם הם לא מתאימים לתפקיד בעיניו.
הפרוצדורה מובילה אותנו לחלק המעניין של הסיפור. העובדה שכיסא היו"ר של דיסקונט עומד להתפנות משכה למירוץ לדירקטוריון בכירים מצמרת המגזר הציבורי והעסקי, וזאת חרף הגבלת השכר במגזר הפיננסי והאתגרים הרבים של דיסקונט. שני שמות בולטים שהגישו את המועמדות שלהם הם חדוה בר, לשעבר המפקחת על הבנקים, ומשה ברקת, לשעבר הממונה על שוק ההון.
שניהם סיימו לא מכבר קדנציות כרגולטורים בכירים, תפקידים שאליהם הגיעו לאחר קריירה ארוכה במוסדות פיננסים גדולים. באורח פלא, שניהם לא הומלצו על ידי הוועדה. למען הדיוק, בר משכה את המועמדות שלה לאחר שהובהר לה על ידי בנק ישראל שלא תוכל לכהן כדירקטורית בדיסקונט כל זמן שאחיה הוא דירקטור חיצוני בכלל ביטוח וזאת בטענה קלושה כי הדבר מייצר לה זיקה, משום שכלל ביטוח מחזיקה ב־6.6% ממניות דיסקונט באמצעות קופות הגמל שלה. פסילתה של בר גובתה גם בחוות דעת של טידה שמיר, היועצת המשפטית של בנק ישראל. הפסילה של השניים תמוהה פי כמה כשרואים מי כן עברו את המשוכה של הוועדה: סיגל רגב, לשעבר מנכ"לית קופת חולים מאוחדת; פרופ' שלמה מור יוסף, לשעבר מנכ"ל רשות האוכלוסין, מנכ"ל ביטוח לאומי ובית החולים הדסה; אריק פינטו, לשעבר מנכ"ל בנק הפועלים; ואיריס אבנר, שמסיימת שתי קדנציות כדירקטורית בבנק והביעה את רצונה להתמודד על תפקיד היו"ר.
הניסיון מלמד שפינטו פחות ראוי ומתאים
רגב ומור יוסף, מוכשרים ככל שיהיו, אמנם מכירים היטב מערכות ציבוריות מורכבות, אבל אין להם היכרות מספקת עם המערכת הפיננסית והאתגרים שניצבים בפניה כיום. לפינטו, על פניו, יש ניסיון בנקאי עשיר. אבל דווקא הניסיון הזה הוא שהופך אותו לאחד האנשים הכי פחות מתאימים וראויים לתפקיד דירקטור ויו"ר דיסקונט. פינטו, שמביא איתו לכאורה ניסיון של עשרות שנים בשורה של תפקידי ניהול בבנק הפועלים, הוא ההוכחה שלא כל מי שמנהל חטיבות בבנק יכול בהכרח לעמוד בראש הפירמידה שלו. את תפקיד המנכ"ל בבנק הפועלים קיבל מאחר שציון קינן, קודמו בתפקיד ומקורבו, סימן אותו כיורש, גם בשל המוטיבציה שלו להמשיך ולהיות מעורב בנעשה בבנק. נוכח הנדוניה הלא פשוטה שקיבל פינטו ניתן להבין מדוע הוא סומן על ידי קינן. זמן קצר לאחר שנכנס לתפקיד, פינטו נאלץ להתמודד עם חשיפת פרשה שבמסגרתה העלתה עובדת לשעבר בבנק טענות כי קינן הטריד אותה מינית בנסיעה עסקית. הפרשה לא דווחה לדירקטוריון של הפועלים או לפיקוח על הבנקים.
בנוסף, קינן הוריש לפינטו סחבת בטיפול בפרשת הסיוע שסיפק הבנק ללקוחות בארה"ב שביקשו להעלים מס מהרשויות. פינטו סחב את הפרשה לאורך כל הקדנציה, מה שעלה בסופו של דבר לבנק יותר כסף. ספיחי הפרשה עדיין נגררים בדיונים מול רשות המסים בארץ, מה שלא מפריע למנהלים שקיבלו בונוסים שמנים בשל אותה פעילות אסורה לכאורה לסרב להחזירם. פינטו עצמו קיבל יותר מ־3 מיליון שקל. כשפינטו פרש, בכירים בסביבתו נימקו את הפרישה בכך שהוא התקשה להתמודד בסביבה מרובת לחצים. שכן נוסף על האתגרים הלא פשוטים שירש מקודמו, הוא התמודד במהלך הקדנציה עם הסדרי חוב עצומים של הפיגורות הגדולות במשק אז — אליעזר פישמן, מוטי זיסר ושאול אלוביץ'.
כשמסתכלים על התמונה הגדולה והמלאה של המועמדים לדירקטוריון דיסקונט נותרים עם טעם רע בפה. האם מדובר בחוסר שיקול דעת קיצוני של הוועדה? האם הוועדה אינה אוהבת דמויות חזקות ודומיננטיות שיוכלו לכהן כיו"ר? או שמא מדובר במעשה תחבולה מכוון, שבמסגרתו בוחרים מועמדים שיתקשו להיבחר ליו"ר כדי לקדם מועמדים אחרים שהוועדה חפצה ביקרם?
במבחן התוצאה, הוועדה לבחירת דירקטורים שמינוי חבריה נעשה על פי חוק על ידי הנגיד, מגובה על ידי היועמש"ית של בנק ישראל טידה שמיר, שיושבת על כיסאה כבר 15 שנים ונחשבת לאחת הדמויות הדומיננטיות בבנק ישראל, הפכה לבעלת השליטה האמיתית בבנקים ללא גרעין שליטה בישראל — הפועלים, לאומי ודיסקונט — תוך שהיא כמעט מנטרלת לחלוטין את בעלי המניות. על פניו, ניתן היה לחוש ביטחון רב כשגוף מקצועי ונטול פניות כמו ועדה שנבחרת על ידי בנק ישראל הוא זה שאחראי על בחירת הדירקטורים בבנקים האלו. אבל המקרה של דיסקונט, שבו דמויות כמו בר וברקת נותרים בחוץ בעוד פינטו מומלץ על ידי הוועדה, מותיר טעם רע בפה וסימני שאלה כבדים בחלל האוויר.
הכדור נמצא בידיים של המוסדיים
לכן, המבוגרים היחידים שנותרו בחדר הם המוסדיים. כלל ביטוח, אלטשולר שחם, מיטב, הראל ביטוח והפניקס מחזיקים באמצעות קופות הגמל, קרנות הנאמנות וכספי הנוסטרו שלהם 33% ממניות דיסקונט, והם אלה שיידרשו לבחור את הדירקטורים הבאים מהמועמדים של הוועדה. המוסדיים אמנם לא בוחרים מי יהיה היו"ר הבא - את זה עושה הדירקטוריון בעצמו, לאחר שנקבע ההרכב שלו — אבל החבירה שלהם לתמוך או לא במי מהדירקטורים שהציעה הוועדה, או אפילו בכולם, היא קריטית בכל הנוגע לבחירת היו"ר הבא. ובחירת היו"ר הבא של דיסקונט היא קריטית עבור כל ענף הבנקאות והתחרות בו, שכן הדבר יקבע במובנים רבים אספקטים קריטיים של החיים עצמם, כמו כמה ריבית על המשכנתא ישלם כל אחד מאיתנו, וכמה ריבית נוכל לקבל על היתרה בעו"ש.
