ניתוחהמוסדיים מצילים את הבורסה בת"א מבריחת הזרים
ניתוח
המוסדיים מצילים את הבורסה בת"א מבריחת הזרים
המשקיעים הזרים מכרו באחוזת בית מניות ואג"ח ב־22 מיליארד שקל בשבעת חודשי המלחמה. מנגד, המוסדיים והציבור רכשו ני"ע ב־28 מיליארד שקל באותו הזמן. התלות של הבורסה במוסדיים עולה, והחשש מהסטת כספים לחו"ל גובר
יום העצמאות בפתח, ונראה כי שוק ההון המקומי הופך לעצמאי יותר, ולאו דווקא במובן החיובי. מנתוני הבורסה שהועברו בעקבות פניית "כלכליסט" עולה כי מתחילת המלחמה ב־7 באוקטובר ובאופן עקבי הוציאו המשקיעים הזרים יותר מ־22 מיליארד שקל משוק האג"ח הממשלתיות והמניות המקומי.
מנגד הציבור הישראלי, ובעיקר המוסדיים, הזרימו 28 מיליארד שקל לאפיקים אלה, שהביאו לכך שהבורסה שמרה על יציבות ואף הניבה תשואה חיובית מתחילת המלחמה. משמעות הנתונים היא שמשקלם של המשקיעים הזרים בבורסה המקומית הולך ופוחת, והבורסה הופכת לתלויה יותר ויותר בהשקעות של המוסדיים המקומיים, ואם אלו יחליטו לצמצם חשיפה - כשם שהחליט למשל בחודש שעבר אלטשולר שחם - מצב הבורסה יהיה גרוע במיוחד.
מאז פרוץ המלחמה עלה מדד ת"א־125 בקרוב ל־9%, תשואה נאה לתקופה של שבעה חודשים, ובטח בתקופה של מלחמה ארוכה, הרעה במצב הכלכלי והורדת דירוג למדינת ישראל. אלא שמנתוני הבורסה עולה, כאמור, כי המגמה החיובית נובעת מפעילות של המשקיעים הישראלים בכלל והמוסדיים בפרט. מחודש אוקטובר מכרו המשקיעים הזרים מניות ב־8 מיליארד שקל, זאת בעוד המוסדיים קנו מניות בתקופה זו ב־9 מיליארד שקל. רכישות נרשמו גם בקרב משקיעי הריטייל (משקיעים פרטיים) אך בהיקף נמוך יותר של 2.2 מיליארד שקל.
בשוק האג"ח הממשלתיות הנתונים אף חריפים יותר: הזרים מכרו אג"ח של ממשלת ישראל ב־14.2 מיליארד שקל מאז פרוץ המלחמה ועד לסוף חודש אפריל, ואילו המוסדיים רכשו אג"ח ב־15.5 מיליארד שקל, והמשקיעים הישראלים הפרטיים ב־1.5 מיליארד שקל. "מתחילת המלחמה המוסדיים המקומיים תומכים ומאמינים בשוק ההון המקומי, וסופגים את המכירות של המשקיעים הזרים שיוצאים מהשוק לאור המצב. הציבור הרחב שהוציא כספים מהשוק המקומי במהלך 2023 לאור החששות מהשלכות ההפיכה המשטרית, חזר ברבעון הראשון של 2024 להשקיע בשוק המקומי ומתחילת המלחמה רכש מניות בכ־2.2 מיליארד שקל", אמרה ל"כלכליסט" הדר רומנו, מנהלת דאטה ושירותי מידע בבורסה בתל אביב, שאספה את הנתונים. עוד מוסיפה רומנו כי "הורדות הדירוג לישראל והסיכונים הגיאו־פוליטיים ימשיכו להשפיע על ההשקעות הזרות בבורסה בתל אביב, ולכן חשוב כי הממשלה תפעל לעודד השקעות בשוק ההון הישראלי".
בחודש אפריל התרחשה תופעה שונה מבחודשים הקודמים. לראשונה מתחילת המלחמה המוסדיים היו במאזן שלילי בשוק המניות, קרי מכרו נטו מניות ב־370 מיליון שקל לעומת ממוצע רכישות נטו של 1.5 מיליארד שקל בשאר חודשי המלחמה. ישנן שתי סיבות לכך. ראשית, בית ההשקעות אלטשולר שחם, שהוא אחד המוסדיים הגדולים בישראל, החליט להקטין חשיפה לשוק המקומי, ומכר מניות של כמה חברות ובראשן של חלק מהבנקים. בנוסף לכך, מרבית קרנות הסל העלו את דמי הניהול בקרנות העוקבות אחר מדד הבנקים, מה שהביא למכירת חלק מהחזקות המוסדיים בקרנות הללו.
מנגד, נרשם שיפור בנתוני אפריל מצד המשקיעים הזרים. אומנם הם עדיין סיימו את החודש במאזן שלילי של הקטנת חשיפה לשוק המניות הישראלי, אולם בהיקף נמוך יחסית של 460 מיליון שקל נטו לעומת ממוצע חודשי של 1.2 מיליארד שקל בשאר חודשי המלחמה. למעשה, יציאת הכספים באפריל מצד הזרים היתה הנמוכה ביותר למעט חודש נובמבר, שבמהלכו היתה הפסקת אש, שהביאה אולי לציפייה מצד הזרים כי תביא לסיום המלחמה. גם באפריל היו ציפיות להפסקת אש ועסקת חטופים, מה שיכול להסביר את השיפור בנתונים, אלא שציפיות אלה התבדו, ובשבועיים האחרונים הלחימה רק הועמקה, כך שסיכוי סביר שהדבר יתבטא גם בפעילות הזרים במאי. מי שבלטו לטובה באפריל הם המשקיעים הפרטיים המקומיים, שהגדילו חשיפה לשוק המניות המקומי בהיקף נטו של 760 מיליון שקל, שחיפה על המכירות של הזרים והמוסדיים.
ניתן לראות שנוצר שיווי משקל עדין בין המשקיעים הזרים למוסדיים שמאפשר לבורסה לשמור על יציבות, אך אם האיזון הזה יופר, אם בשל הגברת קצב המכירות של הזרים ואם בשל ירידה בקצב הרכישות של המוסדיים או מעבר למכירות, הבורסה תעבור לירידות שעלולות להיות חדות במיוחד. מאז ומתמיד נשענה אחוזת בית על פעילות המוסדיים הישראליים, אולם נראה כי התלות הזו הופכת להיות אקוטית מאי פעם. הרכישות של המוסדיים לא נובעות מכך שהם מזהים הזדמנויות יוצאות דופן בהשקעה בשוק המקומי, והם מבינים שרמת הסיכון כאן לא מבוטלת, אלא כי מבנה השוק הוא כזה שבו מדי חודש זורמים למוסדיים מיליארדי שקלים מכספי הציבור - בעיקר בתחום החיסכון הפנסיוני - והכספים החדשים יוצרים להם מקורות לרכישות נוספות. בכך, במובן מסוים, שוק ההון מתחיל להזכיר משק אוטרקי, מעין כלכלה סגורה שמספקת לעצמה את הצרכים.
כמובן שכלכלת ישראל היא עדיין לא משק סגור, ויש כאן עדיין משקיעים זרים, אבל גם אי אפשר להתעלם מהנתונים של שבעה חודשים רצופים של יציאת כספים זרים מהשוק המקומי, ושל שוק שנתמך על ידי המוסדיים. התלות במוסדיים הישראליים בולטת בעיקר בשוק האג"ח הממשלתיות, שם המספרים דרמטיים יותר מאלה של שוק המניות ומגיעים כאמור ליציאת כספים של יותר מ־14 מיליארד שקל אצל הזרים וכניסה של 17 מיליארד שקל מצד הציבור הישראלי (כ־90% מהם מצד המוסדיים).
כאן הסוגיה רגישה אף יותר, שכן במקביל לכך, מאז תחילת המלחמה הגדיל משרד האוצר באופן משמעותי את גיוסי האג"ח, וזאת כדי לממן את הוצאות המלחמה. כך, למשל, באפריל האחרון גויסו אג"ח בהיקף של 15.5 מיליארד שקל לעומת פחות מ־4 מיליארד שקל באפריל 2023. חרך הזינוק החד בגיוסים, השוק מצליח בסך הכל לספוג את העלייה בהיצע. ללא הביקוש מצד המוסדיים, מדינת ישראל היתה מתקשה מאוד לממן את הוצאות המלחמה הגבוהות, ובעיית הגירעון של מדינת ישראל היתה אף חמורה יותר מהמצב הנוכחי.
התלות ההולכת וגוברת בשוק מוסדי ריכוזי שבו פחות מ־10 גופים מנהלים 2.5 טריליון שקל, היא בעייתית, ולראיה, שוב, האירוע באפריל עם המכירות של אלטשולר שחם, שככל הידוע, הוא המוסדי היחיד עד כה שהחליט להקטין חשיפה לשוק המקומי. פעולה זו היוותה גורם מרכזי לכך שלראשונה מאז המלחמה, מאזן הרכישות של המוסדיים בשוק המניות היה שלילי בחודש אפריל. ניתן רק לדמיין מה יקרה לבורסה אם מוסדיים גדולים נוספים יחשבו שזה הזמן להקטין חשיפה לישראל.
