פרשנותהפרדה בכאילו: הפועלים הוכיח כי הוא עדיין שולט בישראכרט
פרשנות
הפרדה בכאילו: הפועלים הוכיח כי הוא עדיין שולט בישראכרט
הסכם ההפצה החדש חושף את מאזן הכוחות האמיתי: אף שחברת כרטיסי האשראי הופרדה ממנו בהנפקה, הפועלים עדיין יכול לכופף אותה כרצונו. צניחת השווי של ישראכרט צפויה להשפיע בעתיד גם על שוויין של MAX וכאל
ישראבלוף: לא רפורמת הסליקה היומית, לא המעבר לארנקים דיגיטליים ואפליקציות תשלומים, ולא הסיכון באשראי צרכני. אתמול התברר סופית שהסיכון המרכזי של חברות כרטיסי האשראי הוא הסכם ההפצה עם בנק־האם שלהם לשעבר. הבעלים לשעבר הוא עדיין צינור ההפצה המרכזי שלהם, גם שלוש שנים לאחר שהחברות הופרדו מהבנקים הגדולים.
צניחתה של מניית ישראכרט ב־14% אתמול, כתוצאה מהסכם ההפצה המתהווה עם בנק הפועלים, היא הוכחה נוספת לכישלון של ועדת שטרום. הוועדה שניסתה לייצר לפחות שני שחקנים חדשים ומשמעותיים בשוק האשראי החוץ־בנקאי (ישראכרט ו־MAX), שיתחרו בבנקים, על ידי הפרדת חברות כרטיסי האשראי ישראכרט ולאומי קארד מבנק הפועלים ובנק לאומי. ההפרדה אמנם התבצעה, אבל בפועל הקשר נותר חזק והכוח נמצא אצל הבנקים. הסכם ההפצה החדשה מוטה משמעותית לטובת בנק הפועלים, וחושף את מאזן הכוחות: ישראכרט צריכה את בנק הפועלים, ואף שרשמית חברת כרטיסי האשראי הופרדה מהבנק, הפועלים דה־פקטו שולט בה, ומכופף אותה להגדיל משמעותית את חלוקת ההכנסות מהנפקת כרטיסי האשראי ללקוחות הבנק.
לישראכרט, בניהולו של רן עוז, לא היו יותר מדי ברירות, אלא להסכים לתנאים של בנק הפועלים, בניהולו של דב קוטלר. בנק הפועלים הוא ערוץ ההפצה הגדול והמשמעותי של כרטיסי ישראכרט. אם המגעים בין הצדדים היו מתפוצצים, בנק הפועלים היה יכול פשוט להנפיק ללקוחותיו כרטיסים של החברות המתחרות MAX וכאל. לעומת זאת, הפגיעה בישראכרט מהפסקת הפעילות מול בנק הפועלים היתה עשויה להיות אנושה, ולא משהו שהחברה יכלה להרשות לעצמה.
להגנתם ניתן לומר, שההסכם החדש קובע חלוקת הכנסות דומה יותר להסכמים האחרונים שנחתמו בשוק בין הבנקים לחברות כרטיסי האשראי. ועדיין הקפיצה הזו היא חדה למדי, ותעיק על רווחיות חברת כרטיסי האשראי, מה שמסביר את הצניחה החדה במנייתה היום.
כאשר הפועלים ולאומי חויבו במסגרת חוק שטרום להיפרד מחברות כרטיסי האשראי שלהם, כל בנק בחר בדרך אחרת. בנק לאומי מכר את לאומי קארד לקרן ורבורג פינקוס, שבצעד חכם ומתבקש הבינה שנקודת התורפה היא מערכת היחסים עם הבנק ביום שאחרי ההפרדה. לכן היא עיגנה בהסכם המכירה גם את הסכם ההפצה, מתוך הבנה שזה מוקד הסיכון המרכזי.
ראשית עוגנו תנאי ההפצה לתקופה ארוכה של 10 שנים, שמקנה ודאות. בנוסף, בהסכם נקבע כי הבנק אף יקבל תגמול נוסף של כ־270 מיליון שקל, בכפוף ליעדי הפצה של כרטיסי החברה, וזאת כדי לוודא שהבנק ימשיך למכור את כרטיסי החברה גם לאחר ההפרדה. לאחר שנטרלו את הסיכון המרכזי - מערכת היחסים עם המפיץ הגדול שלהם - הסכימו בקרן לשלם מחיר נאה בעבור חברת כרטיסי האשראי, 2.5 מיליארד שקל, גבוה מההון העצמי של לאומי קארד באותה עת.
לעומת זאת בנק הפועלים בחר אז בגישה אחרת - הוא בחר להנפיק את ישראכרט בבורסה, ולהפוך אותה לחברה ללא גרעין שליטה. בכך הוא אולי התפשר בטווח הקצר על השווי, אבל בטווח הארוך הרוויח חופש פעולה בקביעת התנאים בהסכם ההפצה - יתרון שהתבטא במלוא עוצמתו אתמול עם ההסכם החדש. כאשר ישראכרט הונפקה בבורסה, היא חתמה על הסכם לטווח קצר יחסית בתנאים נוחים עם הבנק. ההסכם התקרב לסיום, וכעת כאשר אין לישראכרט שום מנוף - בניגוד ללאומי קארד שהיה לה בזמנו את המנוף של עצם המכירה של לאומי קארד - קבע הבנק את התנאים להסכם החדש.
אולם ב־MAX המתחרה אין שום סיבה לשמוח לאיד. אמנם הם נהנים מהסכם לטווח ארוך עם בנק לאומי, אבל אין ספק שצניחת מניית ישראכרט מקטינה עוד יותר הסיכוי הנמוך ממילא שהחברה תימכר לכלל ביטוח.
למעשה, הצניחה בשווי של ישראכרט מרחיקה אף יותר את השלמת עסקת מכירת MAX לכלל ביטוח תמורת 2.5 מיליארד שקל. גם כך העסקה נמצאת בשלב גסיסה סופיים. מאז ההודעה על העסקה של MAX, ב־25 באפריל, ועד אתמול, כולל, איבדה ישראכרט 42% משווייה. ישראכרט היא הבנצ'מרק של חברות כרטיסי האשראי כיוון שהיא היחידה שנסחרת בבורסה.
ב־MAX יסבירו שההיחלשות של ישראכרט מחזקת אותם. אבל קשה להאמין שדירקטורים של כלל ביטוח לא יזיעו לאשר עסקה בשווי מקורי כשהמתחרה הציבורית היחידה איבדה מאז כמעט מחצית משווייה, וסביבת הריבית ותנאי השוק הורעו בצורה מהותית.
