תרגיעו, המדדים לא מחקו עדיין את רמות השיא מאז הקורונה
תרגיעו, המדדים לא מחקו עדיין את רמות השיא מאז הקורונה
אם מסתכלים על תחילת השנה ובעיקר על רמות השיא בנובמבר 2021, נראה שסוף העולם הגיע לבורסה האמריקאית ובעיקר למניות הטכנולוגיה. אך בפועל התמונה שונה ונראה שהשוק חוזר לשפיות ולשגרה. במקביל, מתחיל להיות מעניין בשוק האג"ח שהתשואות בו מקטינות את התאבון לאפיקים מסוכנים
פאניקה. זה מה שנחת בשבוע האחרון על המשקיעים האמריקאים. לישראלים, אין אלא להודות שוב על עיתוי החגים. אלה נותנים קצת זמן לנשום ולחשוב ובכך מרככים מעט את המכה בבורסה בתל אביב. כך היה, אגב, גם במשבר של 2008 ששיאו נפל על חגי תשרי וגם חידוש המסחר בוול סטריט אחרי התקפת הטרור על מגדלי התאומים בספטמבר 2001.
הפעם אמנם אין אירוע גדול שמטלטל את וול סטריט, אבל השבוע השתמשו שם יותר ויותר במלה “CAPITULATION”, כלומר כניעה מוחלטת. המשקיעים נזכרים לפתע בכל הפחדים הגדולים שלהם, מאבדים את התקווה שהשוק ישנה את הכיוון בקרוב ומוכרים מכל הבא ליד. זה הורגש היטב במסחר של יום חמישי האחרון בו צלל נאסד”ק ביותר מ־5% ודאו ג’ונס איבד יותר מ־1,000 נקודות ביום אחד. ביום שישי המדדים עדיין נסחרו במגמה שלילית אך מתונה יותר לאחר הקפיצה האופורית של יום רביעי כשהריבית בארה”ב עלתה “רק” ב־0.5% ולא ב־0.75%.
בסך כל השבוע הסתיים בירידות קלות יחסית שלא מסגירות את הטלטלה והעצבנות שהורגשו במהלכו. נאסד”ק איבד 1.3% בסיכום השבועי ואילו דאו ג’ונס יחד עם S&P 500 הסתפקו בירידה קלה של 0.2%. עם זאת, מדובר כבר ביותר מחודש רצוף של ירידות בכל המדדים, דבר שלא קרה יותר מעשור בוול סטריט.
אז מדוע כניעה? לכאורה המשקיעים המתוחכמים והגופים המוסדיים כבר היו אמורים להתחיל להסתער על הסחורה שבאופן אובייקטיבי יותר זולה היום מאשר לפני חודש או לפני חצי שנה כשכולם קנו בחדווה. בפועל, השווקים ממשיכים להיות מאוד תנודתיים ועצבניים וברוב הימים לא מגיעים קונים לקראת סוף היום, מה שנחשב לעוד אחד מסימני שינוי הכיוון. מנהלי ההשקעות שמתראיינים בערוצים הכלכליים בארה”ב עדיין משתמשים במונח “השוק מחפש את התחתית”, שבתרגום משפת וול סטריט המכובסת לשפת המשקיעים מן הציבור אומר שהחיפוש עשוי להימשך עוד חודשים ארוכים.
כיצד ייתכן ששיטת “הפסימיות בשיא” בעיקר בהיעדר משבר טראומטי גדול לא מביאה כבר קונים? הרי אי אפשר לומר שעליית ריבית היא בגדר אירוע כזה, כי לא מדובר בברבור שחור, אלא בחלק מהמחזור הכלכלי הרגיל שקיומו פשוט נשכח ב־15 השנים האחרונות.
כדי למצוא את ההסבר, צריך רק לשנות את טווח הגרפים של המדדים. במבט מתחילת השנה ובעיקר מרמות השיא בנובמבר 2021, נראה כאילו סוף העולם הגיע לבורסה האמריקאית ובעיקר למניות הטכנולוגיה. בפועל, התמונה שונה לחלוטין והמדדים לא מחקו אפילו את העליות ה”על טבעיות” של תקופת הקורונה. גם לאחר הנפילה של 25% מהשיא, נאסד”ק עדיין חזר כעת רק לרמה שלו בנובמבר 2020 והוא גבוה ב־32% מרמתו ערב המגפה בראשון בינואר 2020 (או 24% מהשיא אליו הגיעה כל וול סטריט ב־19 בפברואר 2020). דאו ג’ונס חזר רק שנה לאחור והוא גבוה ב־%12 מרמת השיא (19.2) בה היה לפני שהקורונה פרצה לעולם. התמונה דומה גם במדד S&P 500 שסיים את השבוע ברמה של 4,123 נקודות, הגבוהה ב־%22 מרמתו בפברואר 2020, חזר בינתיים רק שנה אחורה.
היאחזות בשיאים של סוף 2021 בעקבות הקורונה אינה רלבנטית. צריך למדוד מול תחילת 2020, התקופה “הנורמלית״ האחרונה בוול סטריט
עשור של עליות רצופות ושיאים בקורונה
בימים אלה זה נראה ומרגיש אמנם כמו פרה־היסטוריה, אבל השיח בינואר־פברואר 2020 היה על כך ששוק המניות ובעיקר מניות הטכנולוגיה כבר נמצאים ברמה בועתית והשוק זקוק לתיקון. אחרי הכל, המדדים בוול סטריט סגרו עשור של עליות כמעט רצופות שהחלו ב־2009 עם תחילת היציאה מהמשבר הפיננסי של 2008 ובעיצומה של ההרחבה הכמותית שפימפמה כסף זול לתוך המערכת. הציפייה היתה כי 2020 תהיה השנה שבה העולם יתחיל להיגמל מהכסף הזול לאחר שהפד ישוב להעלות את הריבית. אלא שאז הגיעה הקורונה ושיבשה את כל התוכניות. המסלול השתנה תחילה למפולת מהירה ולעלייה המטאורית שהביאה את המניות לשיא לקראת סוף 2021.
מכיוון שכך, ההיאחזות בשיאים של סוף 2021 היא לא רלבנטית והמדידה צריכה להיות מול תחילת 2020, שהיתה התקופה “הנורמלית” האחרונה בוול סטריט. גם בחברות עצמן מתחילים לדבר עכשיו על חזרתו של גרף ההכנסות לתוואי של קו מגמה שפוי יותר, שם הקפיצה של 2020-2021 תראה עם הזמן כמו סטייה סטטיסיטית. נכון במהלך השנתיים האלה החברות, בעיקר מתחום ההייטק, הציגו ביצועים מצויינים שלכאורה מצדיקים עלייה ברמות השווי, אלא שעונת הדו”חות האחרונה מראה כי כולם חוזרים לקצבי צמיחה דו־ספרתיים שגרתיים יותר, ובחלק מהמקרים אף נרשמת ירידה. גם לאחר מה שנדמה כמו שחיטה במניות של חברות הטכנולוגיה שעובדות במודל תוכנה כמנוי (SAAS) שעימן נמנות גם מרבית ההנפקות הישראליות של השנתיים האחרונות, רמות המכפילים שלהן בסך הכל חזרו לינואר 2020. גם אלה נחשבו לגבוהות וחריגות לכל הדעות.
ג׳רום פאוול לכל הדעות פיספס את הרגע הנכון להתחיל להעלות את הריבית. השאלה אם כעת יצליח להנחית בעדינות את הכלכלה האמריקאית
נחיתה עדינה או רועשת של כלכלת ארה״ב
בזמן שכולם מרוכזים בשוק המניות ומסכיו המרצדים במהירות, אירוע גדול יותר מתרחש דווקא בשוק האג”ח. שם, לאחר שנים ארוכות, מתחיל להיות מעניין ללא צורך לחפש אחרי הרפתקאות מסוכנות. התשואה על האג”ח האמריקאי לעשר שנים כבר חצתה כלפי מעלה את הרף של 3%, תשואות שלא נראו מאז 2018. תשואה כזו מקטינה את התאבון לאפיקים אלטרנטיביים מסוכנים וזה כמובן עוד גורם לנפילות החדות בשוק המניות ויתחיל להשליך בקרוב גם על תעשיית קרנות ההשקעה הפרטיות וקרנות הנדל”ן.
וכאן מגיעים למילת המפתח שמעניינת עכשיו את מי שכבר התייאש משוק המניות ועבר להתמקד בשוק האג”ח: האם ג’רום פאוול, יו”ר הפד האמריקאי שלכל הדעות פיספס את הרגע הנכון להתחיל להעלות את הריבית, יצליח כעת להנחית את הכלכלה האמריקאית בצורה עדינה.
האטה בכלכלת ארה”ב כבר הפכה לעובדה כמעט מוגמרת לנוכח מדיניות מוניטרית מהדקת בדמות העלאות ריבית של 0.5% שעוד צפויות מספר פעמים השנה. והשאלה כעת האם ניתן יהיה להסתפק במה שנקרא Soft Landing או שזו תהיה נחיתה רועשת וכואבת לתוך מיתון או גרוע מכך סטגפלציה - מצב בו האינפלציה משתוללת אבל הכלכלה לא צומחת. מצב זה כבר מורגש בגוש היורו שנתון בתסבוכת עקב קשרים כלכליים עמוקים יותר מאלה של ארה”ב עם רוסיה ואוקראינה.
בארה”ב העיניים יהיו נשואות בשבוע הקרוב למדד המחירים, בתקווה כי יראה ששיא האינפלציה חלף. מדד מרץ קפץ ב־8.5% והציפייה היא שמדד אפריל יעלה רק ב־8.2%, מה שיוריד מהשולחן תרחיש של העלאת ריבית חדה של 0.75%. פאוול, בהעלאת הריבית של השבוע שעבר, אמנם ניסה לשדר שיסתפק בקפיצות המקובלות של 0.5%, אך המשקיעים אחוזי הבהלה והכעוסים לנוכח האינפלציה ששכחו שקיימת, לא מצליחים להשתכנע ולהירגע.
