ניתוחהשתלטות חברות הביטוח על ענף כרטיסי האשראי יצאה לדרך
ניתוח
השתלטות חברות הביטוח על ענף כרטיסי האשראי יצאה לדרך
MAX נרכשה ע"י כלל, ישראכרט בדרך לבעלות הראל וכאל מחכה להמלצות משרד האוצר, שמתמהמה. פוטנציאל הסינרגיה אמנם מוגבל, אך מאזן הכוחות של חברות כרטיסי האשראי מול הבנקים ישתפר בעקבות המעבר לבעלות חברות הביטוח
המפץ הגדול לא צפוי לבשר על מהפכה בתחום האשראי הצרכני: יום שני היה דרמטי למדינה והסתיים בהשהיית המהפכה המשפטית, אולם היה זה יום דרמטי גם לענף כרטיסי האשראי. ביום שני עברה חברת כרטיסי האשראי MAX רשמית לידי קבוצת כלל. באותו יום בעלי המניות של ישראכרט אישרו את השתלטות הראל על החברה ומחיקת ישראכרט מהבורסה לפי שווי של 3.3 מיליארד שקל. זוהי תחילת המפץ בענף זה ‑ המפץ השני בענף בתוך פחות מחמש שנים, מאז הופרדו ישראכרט ו־MAX (לשעבר לאומי קארד) משני הבנקים הגדולים, הפועלים ולאומי.
שלוש חברות כרטיסי האשראי נמצאות בתהליך העברת בעלות בשלב כזה או אחר. כאמור, MAX עברה שלשום רשמית מידי ורבורג פינקוס לקבוצת כלל. העסקה אמנם הושלמה, אולם במסגרתה תצטרך כלל לשלם לוורבורג פינקוס 370 מיליון שקל בעוד שנה. ייתכן שהמקור לתשלום יהיה באמצעות הכנסת שותף ל־MAX בשנה הקרובה. ייתכן שבשנה הקרובה כלל תכניס שותף גם לחברת HYP, החברה־האחות של MAX, שנרכשה גם היא במסגרת העסקה, ושעוסקת בתחום פתרונות תשלומים. כך שתמונת בעלי המניות של MAX, שכרגע מורכבת רק מכלל החזקות, עשויה להשתנות בשנה הקרובה.
ישראכרט, שהיא חברה ציבורית ללא גרעין שליטה, עשתה כאמור צעד משמעותי להעברת הבעלות שלשום, כשאסיפת בעלי המניות החליטה ברוב של מעל ל־90% לאשר את מכירתה להראל תמורת 3.3 מיליארד שקל. סכום זה גבוה ב־10% משווי השוק הנוכחי של ישראכרט. העסקה עדיין כפופה לאישורים רגולטוריים של רשות התחרות, בנק ישראל ורשות שוק ההון. הסיכוי שאישורים אלה יתקבלו גבוה, לאור העובדה שעסקת כלל-MAX אושרה, ועדיין, ברשות התחרות לדוגמה בוחנים כל מקרה לגופו.
גם החברה השלישית בענף, כאל, עומדת בפני העברת בעלות. בנק דיסקונט, המחזיק ב־72% מכאל, חויב באחרונה ע"י משרד האוצר להיפרד ממנה בשלוש השנים הקרובות. בדיסקונט ממתינים לצוות שהקים משרד האוצר בנושא השתלטות המוסדיים על ענף כרטיסי האשראי. הצוות, שבוחן באופן רוחבי את השתלטות החברות על הענף, אמור היה לפרסם את מסקנותיו בחודש שעבר אך טרם עשה זאת. השלמת עסקת כלל‑MAX מחזקת את ההערכה שהצוות יאפשר את ההשתלטות הזו, וימליץ על תיקון חקיקה שתאפשר גם לדיסקונט למכור את כאל לחברת ביטוח (כיום החוק אוסר ספציפית על בנקים למכור את חברות כרטיסי האשראי לחברות ביטוח). ממשרד האוצר נמסר כי הצוות נמצא בימים אלו בשלבים סופיים של גיבוש ההמלצות.
לאחר פרסום ההמלצות, סביר שלפחות אחת מבין שלוש חברות הביטוח הגדולות ‑ הפניקס, מנורה מבטחים ומגדל ‑ שטרם קנו חברת כרטיסי אשראי, ירכשו את כאל. הפניקס היא מועמדת טבעית לרכישה, אם כי כרגע היא נמצאת בעצמה בעיצומו של תהליך החלפת בעלות. מנורה מבטחים התחרתה מול הראל על ישראכרט, ועשויה לפנות לכאל. אלא שרכישת חברה כמו כאל עלולה להיות גדולה עליה, ולכן, אם תרצה בכל זאת להרים עסקה שכזו, היא תצטרך לעשות זאת עם שותפים. גם מגדל עשויה להתעניין בכאל, אולם עלולה להיתקל במכשול מצד רשות שוק ההון, לאור מערכת היחסים המורכבת איתה.
השתלטות המוסדיים על ענף כרטיסי האשראי נראית כמעט עובדה מוגמרת. האם היא בריאה למשק? מצד אחד, המוסדיים התעצמו דרמטית ב־20 השנים האחרונות ומנהלים כיום מעל 2 טריליון שקל של נכסי הציבור. הם בעלי החזקה משמעותית במניות של חברות רבות בכלל, ושל חברות ללא גרעין שליטה בפרט. מנגד, יש טענה לפיה רק גופים גדולים כמו המוסדיים יכולים להתחרות בבנקים, ולכן יש לפעול כדי לחזקם. המוסדיים הפגינו יכולת שכזו כשתרמו לעלייה בתחרות באשראי העסקי, לאחר שרכשו את קרנות הנאמנות והגמל מידי הבנקים, והשתמשו בנכסים הללו כמקור למתן אשראי.
יש תקווה מסוימת שהם יעשו את אותו הדבר באשראי הצרכני, אם ישתלטו על ענף כרטיסי האשראי, אלא שספק אם זה יקרה. טלטלה בשוק האשראי הצרכני יכולה לקרות אם חברות כרטיסי האשראי ישתמשו בכספי העמיתים שלהן כמקור זול וזמין למתן אשראי, כשם שנעשה באשראי העסקי. אולם זה ככל הנראה לא יקרה, שכן באשראי העסקי מדובר היה בהלוואות שניתנו כהשקעה של כספי העמיתים. לעומת זאת, באשראי צרכני חברת כרטיסי האשראי שנותנת את ההלוואות – היא חברה־אחות לחברה המנהלת את כספי העמיתים. לכן קיים חשש לפוטנציאל ניגוד עניינים, אם המימון לחברות כרטיסי האשראי יועמד במחיר נמוך מתנאי השוק.
פוטנציאל אחר לסינרגיה הוא מכירת אשראי צרכני ללקוחות חברת הביטוח. אולם גם פוטנציאל זה לא בהיקף שיכול לטלטל את השוק, בטח בכל הקשור לתחרות מול הבנקים, שהם עדיין השחקן המרכזי, עם נתח שוק של 70% באשראי הצרכני. מה שכן, במאזן הכוח מול הבנקים כוחן של חברות כרטיסי האשראי יתחזק בעקבות מעברן לבעלות חברות הביטוח. כיום, לחברות כרטיסי האשראי יש מערכת יחסים מורכבת מול הבנקים: מצד אחד, הבנקים הגדולים שלטו עליהן, ועד היום הם מפיצי הכרטיסים המרכזיים שלהן. מצד שני, הן אמורות להתחרות בבנקים. מערכת היחסים המורכבת הקשתה בשנים האחרונות על חברות כרטיסי האשראי מול הבנקים. הדוגמה הבולטת ביותר היא הסכם ההפצה החדש שחתמה בשנה שעברה ישראכרט עם בנק הפועלים. הסכם שפגע לה משמעותית ברווחים, היות והפועלים נגס בחלק גדול יותר בהכנסות המשותפות של החברות. הבעלות של חברות הביטוח תוכל לשפר את מעמדן מול הבנקים. יחסי הכוחות של חברות הביטוח מול הבנקים טובים יותר, שכן מדובר בגופים שמנהלים מאות מיליארדי שקלים, ולבנקים יותר קשה לרמוס אותם.
נשאלת השאלה, אם פוטנציאל הסינרגיה מוגבל, מדוע בכל זאת חברות הביטוח לוטשות עיניים לחברות כרטיסי האשראי? המוטיבציה המרכזית היא פיננסית - האחרונות נחשבות לפרות מזומנים יציבות, שיאזנו את התנודתיות החדה ברווחי חברות הביטוח, שמושפעת כיום בעיקר מהסנטימנט בשוק ההון. בנוסף, אי אפשר להתעלם משיקולי אגו. מרגע שכלל הודיעה על כוונתה לרכוש את MAX, הגבירו מתחרותיה את התעניינותן בחברות אחרות בענף. אף אחת לא רצתה שלכלל יהיה יתרון בדמות דריסת רגל בעולם התשלומים, גם אם בפועל הסינרגיה העסקית אינה דרמטית. כשיש 5 חברות ביטוח גדולות ורק 3 חברות כרטיסי אשראי, הלחץ של חברות הביטוח גבר, והתבטא במאבק השליטה על ישראכרט, שכלל העלאת המחיר בעסקה כמה פעמים, הן ע"י הראל והן ע"י מנורה מבטחים. בסך הכל, עלה שוויה של ישראכרט בעסקה ביותר מ־20%, מ־2.7 מיליארד שקל שהייתה ההצעה הראשונה של הראל, ל־3.3 מיליארד שקל. זה עשוי להיות הפרומו למה שנראה בכאל, שהיא חברת כרטיסי האשראי האחרונה שנותרה על המדף.
מפץ גם ברגולציה?
המפץ בענף כרטיסי האשראי לא מסתכם רק בהשתלטות חברות הביטוח עליו. מה שעשוי לגרום לשינוי דרמטי בענף הוא הפיקוח עליו. מזה תקופה שבמשרד האוצר רוצים להוציא את הפיקוח על חברות כרטיסי האשראי מידי בנק ישראל, ולהעבירו לרשות ניירות ערך. מדובר בצעד שבנק ישראל מתנגד לו.
בחוק ההסדרים הנוכחי מופיע סעיף המקנה לשר האוצר את הסמכות לבצע את השינוי הזה בתוך שנתיים. בהנחה והסעיף ישרוד את כל הדרך לאישור התקציב, ייתכן ושר האוצר ישתמש בסמכות זו וישנה את הפיקוח על הענף. צעד דרמטי שכזה עשוי לרכך את הפיקוח על חברות כרטיסי האשראי בכל הקשור לדרישות היציבות, וזאת לטובת הגברת האגרסיביות שלהן בתחרות בענף הפיננסים.
