זבוב על ה-WALLבמגרש המשחקים של הכסף הפרטי יש כללים חדשים
זבוב על ה-WALL
במגרש המשחקים של הכסף הפרטי יש כללים חדשים
הקונפליקט של חברה פרטית אם להפוך לציבורית עבור נזילות קיבל תפנית רצינית; פלטפורמות מסחר חדשות מסייעות לחברות פרטיות להשלים עסקאות ומהר, להגביר שקיפות ולטשטש את הקו בין השוק הפרטי לציבורי; הן גם מקלות על עובדים להיפגש עם כסף ומציעות מעקף לנפילות שאחרי מיזוגי ספאק; אך ייתכן שהן החולי שהרגולטורים ניסו שנים למנוע
שוק ההון סובל מקונפליקט מגדיר זהות. מצד אחד כסף רב זורם באמצעות קרנות הון סיכון וגידור לתוך חברות פרטיות, ומצד שני ההון הפרטי העצום מייצר לחץ יוצא דופן על החברות להפוך לציבוריות, כדי שהמשקיעים יוכלו לפדות את ההשקעות שלהם. במקביל השוק הציבורי נהנה מגל התעניינות עז, ששם הרבה מאוד כסף על השולחן ודוחף את החברות הפרטיות להנפיק ולשים ידן על חתיכה מהעוגה.
כל הזמן הזה שוק הספאקים תופס תאוצה, כדי ליצור לחברות הללו קיצורי דרך לרישום בבורסה. אז מה על החברות לעשות? לרוץ להנפיק ולסבול מכאב הראש החוזר של דיווחים מקיפים? להיחשף לביקורת ציבורית או להישאר בשוק הפרטי ולפספס את הנזילות של השוק הציבורי? אלא שבמאבק בין להיות פרטי ולא נזיל מול ציבורי ונזיל, אולי לא צריך לבחור.
בחודשים האחרונים שורה של פלטפורמות מסחר בשוק הפרטי צוברות תאוצה. סטארט־אפים, בנקים ובורסות מייצרים נקודות קנייה ומכירה ייחודיות, שיכולות לשנות מהותית את השוק, ובעיקר יאפשרו לחברות פרטיות להישאר פרטיות יותר זמן, אולי אפילו ללא כל מגבלת זמן. ראשונה היתה CartaX, חברה פרטית שקמה ב־2013 במטרה להקל על עובדי חברות ומשקיעים לפדות את המניות שלהם.
בפברואר האחרון היא השיקה סוף סוף את פלטפורמת המסחר פרטית שלה, היתה הראשונה לרשום את עצמה ובכך משכה נפח מסחר של 99.7 מיליון דולר באותו היום. לטענתה, המהלך איפשר לעובדי החברה למכור מניות במחיר כפול לעומת סבב הגיוס הקודם שלה. אחרי ההשקה המוצלחת - שבינתיים נעצרת בהשקה בלבד - הודיע מארק אנדרסון, מחברת ההון הסיכון מהמובילות בעולם אנדרסון הורוביץ, כי הם יעודדו חברות סטארט־אפ שבהן השקיעו לשקול להשתמש בפלטפורמה. אנדרסון הוא גם חבר בדירקטוריון של CartaX.
באותו החודש התחילו לפעול גם ClearList, InvestX ו־Forge, שיש לה כבר 300 אלף משקיעים ומאחוריה ניצבים שמות גדולים כמו פיטר תייל וטים דרייפר; או EquityZen שבעבר כונתה "הרובין הוד של השווקים הפרטיים". כולן מעניקות שירותים דומים, כמעט תמיד רק לחברות במעמד חד קרן, כלומר בשווי של מיליארד דולר לפחות, מתוך כוונה לייצר סטנדרטיזציה של השוק הפרטי - להצליח להשלים יותר עסקאות ויותר מהר, להגביר שקיפות ולטשטש את החלוקה המסורתית בין השוק הפרטי לציבורי. "אם CartaX תנצח", כתב מנכ"ל CartaX הנרי וורד בפאתוס, "בעוד 10 שנים לא יהיו NYSE או נאסד"ק".
וורד לא הדגיש את נאסד"ק במקרה. הבורסה, שממוקדת בחברות טכנולוגיה וצמיחה, זיהתה בעצמה את החיפוש הקדחתני של חברות פרטיות אחר נזילות. כבר ב־2013 נאסד"ק הקימה מיזם מסוג זה, ובמחצית הראשונה של 2021 בוצעו עליו 57 עסקאות משניות שהסתכמו ב־4.6 מיליארד דולר — שיא למיזם.
אולם, לפני שבוע החליטו בבורסה הוותיקה להפוך את הפעילות הזו לעסק עצמאי של ממש, והודיעו על השקת פלטפורמה חדשה, שבה ייכנסו להשקעה קבוצת SVB מעמק הסיליקון ובנקי ההשקעות גולדמן זאקס ומורגן סטנלי. "חברות חדשנות נשארות פרטיות ליותר זמן וזקוקות ליכולת להציע לעובדיהן דרך בטוחה וקלה לייצר נזילות בזמן שהן בונות את עסקיהן", אמרו בהודעה על השקת הגוף העצמאי, שמעריכים כי ייהפך לזירת המסחר הדומיננטית של מניות טרום הנפקה.
הנפקה בגיל 4 נהפכה להנפקה בבת מצווה
זה לא מקרי שמרבית החברות שפועלות בתחום התחילו לעשות זאת ב־2013. זה קרה כתגובה להשלכות המתבהרות של חוק JOBS, שאותו העביר באפריל 2012 נשיא ארה"ב דאז ברק אובמה. החקיקה יוצאת הדופן הפכה במהרה לאירוע מגדיר שוק עבור תעשיית הטכנולוגיה האמריקאית. במאמץ להעניק הקלות כדי לשפר את הגישה להון של חברות פרטיות, הקל ממשל אובמה משמעותית בדרישות הרגולציה הקיימות בהנפקות, גיוסים ודיווחים.
בין היתר רף ההנפקות הועלה משמעותית, ואיפשר הנפקות של עד 50 מיליון דולר בכל 12 חודשים (לעומת מגבלה קודמת של 5 מיליון דולר לפי חוקי ניירות הערך). במקביל הקנתה החקיקה גישה קלה יותר לשוק ההנפקות באמצעות צמצום הרגולציה והאפשרות להגיש בקשה לרישום חסויה לרשות ני"ע האמריקאית (SEC), כדי להגן על פרטיות החברות מהמתחרות ולשמור על סודיות אם ההנפקה לא יוצאת אל הפועל.
השיטה עבדה. היום כ־90% מכל חברות הצמיחה, בעיקר סטארט־אפים, מגישות בקשות רישום חסויות, ומגייסות הרבה יותר הון פרטי לפני ההחלטה להפוך לציבוריות. ישנה הסכמה רחבה כי חקיקה זו היא הסיבה העיקרית לבחירה של חברות להישאר פרטיות הרבה יותר שנים. היום הגיל הממוצע של חברה לצאת להנפקה עומד על 12 שנה, בעוד בתחילת שנות האלפיים נתון זה עמד על ארבע שנים בלבד. שורה של מגמות אלה הביאה להצטברות עושר אדירה - יש היום 771 חדי־קרן בשווי כולל של 2.5 טריליון דולר - וזו מגבירה את הלחץ להשיג גישה נוחה לנזילות, מצד העובדים ולא פחות מצד בעלי המניות.
האתגר הגדול: שלל הנפקות הספאק
פלטפורמות המסחר האלה, שלא להתבלבל, אינן מכוונות למשקיעים קטנים שרוצים להשתתף בחגיגה. עבורם יש חברות כמו רובינהוד, שמתכננות לנסות לייצר פורטל משלהן למסחר במניות טרום הנפקה. הפלטפורמות המדוברות מיועדות רק למשתתפים בעלי הון עצמי גבוה במיוחד וגופים מוסדיים.
עבור החברות הפרטיות, הפלטפורמות מייצרות נזילות בזמנים מוגדרים מראש, תוך שיקול דעת מירבי לגבי המידע שהן חולקות עם המשקיעים הפוטנציאלים. עבור המשקיעים הפלטפורמות מייצרות היסטוריית מחירים, מגדילה את השקיפות לגבי העניין הכללי ובעיקר מקלה את החיבור בין קונים ומוכרים. חלק מהפלטפורמות אף מציעות כלי השקעה מתוחכמים כמו חוזים עתידיים.
האתגר הגדול לפלטפורמות האלה היום הן הנפקות הספאק, שהפכו אהובות השוק בשנתיים האחרונות. גם הנפקות הספאק ענו על הלחץ העז של חברות פרטיות להשיג נזילות מהר ובלי הרבה בירוקרטיה. ההאטה שחלה ברבעון הנוכחי בהנפקות הללו, כמו גם ביצועי המניות המאכזבים של חברות שהתמזגו דרכן, עומדים בדיוק בלב העניין הער בפלטפורמות המסחר החדשות לשוק הפרטי. הפלטפורמות האלה מציעות לחברות הפרטיות נתיב בריחה ממחירים מנופחים, שמתרסקים במהרה בשוק הציבורי כשכל המידע על הפעילות העסקית נהפך גלוי, ובנוסף מונעות מבעלי המניות הוותיקים מלסבול מדילול מניותיהם בתהליך המיזוג לחברת המעטפת.
החשש כעת הוא שאם הפלטפורמות האלה יהפכו פופולריות במיוחד, המרחב יאפשר הונאה ומניפולציה מוגברת. יש המעריכים כי הפלטפורמות הללו הן בדיוק הדבר שממנו ניסו רגולטורים במשך שנים להימנע - מבנה שוק לא בריא, שלא מעודד שקיפות, שבו ניתן למכור מניות במבנים מסובכים או תחת סעיפים דרקוניים העלולים להעיק על מאמצים מאוחרים יותר להנפקה.
