בלעדילפי שווי של עד 300 מיליון שקל: המתחרה של קליל בוחנת הנפקה
בלעדי
לפי שווי של עד 300 מיליון שקל: המתחרה של קליל בוחנת הנפקה
אקסטל, שמייצרת מערכות אלומיניום לבנייה, קיימה בשבועות האחרונים פגישות עם גופי חיתום במטרה לבחון ולקדם את הנפקתה בבורסת ת"א. אם תחליט להנפיק, החברה, שבבעלות שושנה גזונדהייט, תבצע את ההנפקה על בסיס דו"חות 2021
האם המתחרה של קליל בדרך לבורסה? ל"כלכליסט" נודע כי חברת אקסטל (Extal) ממישור אדומים בוחנת בימים אלו ביצוע של הנפקה ראשונית (IPO) בבורסת ת"א לפי שווי של 250–300 מיליון שקל. בשבועות האחרונים בכירי החברה נפגשו עם נציגים של גופי החיתום שפועלים בישראל, כדי לקדם את המהלך. בפגישות השתתף, בין היתר, סמנכ"ל הכספים של אקסטל. אם החברה תחליט להתקדם בהליך ההנפקה, ולאחר שתבחר את החתמים שיובילו אותה, בכוונתה לבצע את ההנפקה על בסיס הדו"חות השנתיים של 2021.
השם אקסטל מוכר בשוק ההון בזכות חברת הנדל"ן האמריקאית, שגייסה אג"ח באחוזת בית, אולם אקסטל המדוברת היא חברה שמייצרת מוצרי אלומיניום שונים, ולמעשה היא המתחרה של קליל, שבשליטת היו"ר צורי דבוש.
אקסטל, כך לפי אתר האינטרנט של החברה, מפתחת, מייצרת ומשווקת מערכות אלומיניום לבנייה. לפי החברה, המוצרים שלה עומדים בשורה של תקנים בינלאומיים, שלדבריה הופכים את המוצרים האלה למובילים מסוגם. ההכנסות של החברה מוערכות בכ־300 מיליון שקל בשנה וה־EBITDA עומד על 25–30 מיליון שקל. לשם השוואה, קליל, שנסחרת בבורסת ת"א לפי שווי שוק של 672 מיליון שקל, רשמה הכנסות של 362 מיליון שקל ב־2020 ושל כ־290 מיליון שקל בתשעת החודשים הראשונים של השנה הנוכחית.
אולם קליל מתמקדת בשוק של הלקוחות הפרטיים, בעוד אקסטל מתמקדת יותר בשוק המוסדי. כלומר, היא מוכרת את המוצרים שלה בעיקר עבור בנייני משרדים ובנייני מגורים רבי־קומות.
המפעל של אקסטל, ששטחו עומד על 100 אלף מ"ר, ממוקם באזור התעשייה של מעלה אדומים. החברה מעסיקה כ־300 עובדים. מנכ"ל החברה הוא אילן גור, שמסר בתגובה לשאלת "כלכליסט" כי "אני לא יודע על מה אתה מדבר, מציע שלא תכתוב דברים שיגרמו נזק לחברה". יו"ר החברה הוא דני בש.
הבעלים של החברה היא שושנה גזונדהייט, אלמנתו של אברהם גזונדהייט, מי שהיה אחד משלושת בעלי המניות המרכזיים בחברת האחזקות הבורסאית ערד, יחד עם משפחת אייזנברג ומשפחת שפיצר. שלוש המשפחות רכשו את המניות יחד ב־1988, אז גם חתמו על הסכם שליטה.
עם מותו של אברהם גזונדהייט, אלמנתו ירשה 34.5% ממניות החברה. שושנה גזונטהייט יצאה למלחמה בשלמה אייזנברג, כיום בעל השליטה בערד, וביורשי רודולף שפיצר. היא טענה, בין היתר, שמעמדה כבעלת מניות מקופחת הונצח, ושערד לא מחלקת דיבידנדים, בשעה שאייזנברג מושך שכר של 3 מיליון שקל בשנה. לטענתה, הפעולות שנקט אייזנברג, בתמיכת יורשי שפיצר, שללו ממנה ומשאר בעלי המניות מקרב הציבור "ערך כלכלי מהותי". ב־2010 גזונדהייט הגישה תביעה נגד אייזנברג.
בדו"חות של ערד בעשור הקודם נכתב כי בין חברי דבוקת השליטה התגלעו מחלוקות במהלך השנים "בקשר עם תוקפו של הסכם בעלי המניות". ערד מבהירה שכיום כל חברי הקבוצה מסכימים כי ההסכם אינו בתוקף.
גזונדהייט מכרה את מניותיה בערד בתחילת 2019 בתמורה ל־600 מיליון שקל ויצאה מדבוקת השליטה, מה שהוביל להפסקת ההתכתשות המשפטית בין הצדדים. וכך, נותר אייזנברג בעל השליטה היחיד בחברה, וכיום הוא מחזיק בכ־40% ממניות ערד. ערד נסחרת בשווי שוק של כ־3 מיליארד שקל, והיא בעלת השליטה בחברת התוכנה וה־IT מלם תים (55.5%), ובחברת הנדל"ן המניב ישרס (59.5%).
