פרשנותלמי אכפת ש-360 מיליארד שקל בפנסיות יעברו לשליטת ממשלת אבו דאבי?
פרשנות
למי אכפת ש-360 מיליארד שקל בפנסיות יעברו לשליטת ממשלת אבו דאבי?
לבעלי השליטה בהפניקס לא אכפת שהקרן של אבו דאבי היא למעשה זרוע לא שקופה של מונרך אבסולוטי לקידום אינטרסים שלו - העיקר שהיא מסדרת להם פי 2.5 על הכסף. ורשות שוק ההון? היא לא תמהר להתערב
שתי עסקאות ענק שהמריאו מהמפרץ הפרסי נחתו פה במפתיע בתוך פחות מ־24 שעות: קרן ההשקעות של ממשלת קטאר הובילה השקעה של כ־200 מיליון דולר בחברת הסייבר הישראלית־אמריקאית Snyk; ואילו קרן ההשקעות של אבו דאבי רכשה את השליטה בחברת הביטוח הפניקס - הגוף המוסדי הגדול בישראל - בכ־670 מיליון דולר.
עוצמתו של הכסף - כל כסף, מכל מקור - מעוררת השתאות בכל פעם מחדש. הכוח שלו מביס כמעט תמיד כל אינטרס אחר: ציבורי, חברתי, ניהולי, אתי. עצם העברת ההון מכיס לכיס, ובעיקר פוטנציאל ההתעשרות הטמון בו, מיד הופכים את העסקה לכזו ש"אין לפסול על הסף". וכשההון שמחליף ידיים עצום, די ב"עצום" הזה כדי לספק חותמת לגיטימציה.
קטאר מממנת טרור? מפלרטטת עם אל קאעדה? למי אכפת שהיא נכנסת לחברת סייבר, כל זמן שהיא מסדרת לנו "דאון ראונד" הגיוני בזמנים הקשים האלה; הקרן של אבו דאבי היא למעשה זרוע לא שקופה של מונרך אבסולוטי לקידום אינטרסים שלו? למי אכפת שהפנסיות של הישראלים יעברו לשליטתה, כל זמן שהיא מסדרת לבעלי השליטה בהפניקס פי 2.5 על הכסף; המיליארדים שזורמים מהמפרץ הם תוצר של נפט וגז מזהמים, שמחירם זינק בגלל המלחמה האכזרית באוקראינה? עזוב אותנו באמא שלך, יפה נפש.
עסקת הפניקס דורשת אישור של רשות שוק ההון, שהיא לכאורה רגולטור עצמאי ורב כוח, שאמון על שמירת החסכונות שלנו. אבל רשות שוק ההון של השנים האחרונות היא גוף חבוט, שהעומד בראשו כבר פרש ואפילו לא מונה לו מחליף אלא רק ממלא מקום.
צריך רק לבחון את אוזלת היד שהפגינה הרשות מול השגיונות של שלמה אליהו, בעל השליטה במגדל, כדי להבין מה כוחה ומידת נחישותה כיום. מי שלא הצליחה לרסן בעל שליטה ישראלי שעושה ממנה קציצות כבר עשור, תתקשה מאוד להתמודד מול זרוע כלכלית אדירה של מדינה זרה. בטח כאשר זו תהיה מגובה בלחצים של פוליטיקאים ובשפע אינטרסים מדינתיים שיישלפו בעת הצורך. אם שלמה אליהו מחליף מנכ"לים כמו גרביים, מי יגיד משהו לאבו דאבי כשתרצה להחליף נציג בדירקטוריון?
כדי לקבל מושג איך זה יעבוד, אפשר להיזכר בהתעללות שעבר דיוויד גילה, בעבר הממונה על הגבלים עסקיים, כשנמנע מלאשר את מתווה הגז. הוא נאלץ להתפטר, השר הממונה עליו התפטר גם הוא, ולבסוף ראש הממשלה לקח אליו את הסמכות וחתם על מה שצריך. האינטרס הפוליטי והכלכלי גבר על כל שיקול אחר.
מי שזקוק לעוד המחשה לאוזלת היד של הרגולטור מול גורמי חוץ חזקים, קיבל אותה מיד אחרי שמאגר תמר עבר לידי שברון, לפני שנתיים. ענקית האנרגיה האמריקאית סירבה למכור לחברת החשמל את הגז במחיר שהוסכם עם יתר השותפות, פשוט כי לא התאים לה. רשות החשמל ורשות התחרות, שאמורות לעצור אקט חד־צדדי כזה, לא ממש סייעו, והעניין נגמר בפשרה, שלא לומר התקפלות.
אגב תמר, הקרן מאבו דאבי כבר רכשה בשנה שעברה מיצחק תשובה את חלקו במאגר הגז הישראלי. כך שמי שבעתיד יבקש להשגיח עליה בקשר לפנסיות שלנו, יידרש להביא בחשבון עוד מנוף כוח שנמצא בידיה. כי אם לכסף יש כוח מטהר, לאנרגיה יש כוח מכשף ממש.
וכל זה קרה לפני שהרגולטורים בישראל רוסקו תחת רגלי השרים והסלוגנים הקליטים "די לשלטון הפקידים" ו"הגברת המשילות". הממשלה המתהווה, עוד טרם קמה, כבר בונה קונסטרוקציות מפותלות ומשנה את מבנה המשטר, רק כדי להעביר עוד כוח לידיה. אנחנו בשיאה של המלחמה בשומרי הסף, והיא עומדת להסתיים בתבוסה ניצחת. ספק אם יימצא בעתיד עוד דיוויד גילה, או אפילו משה ברקת, שינהלו מאבקים בשם האינטרסים של הציבור.
ייתכן שלא חייבים לפסול על הסף עסקאות כמו עסקת הפניקס. ייתכן שמעורבות גוברת של מדינות ערביות בכלכלה הישראלית דווקא תכפה מידה של ריסון על גורמים פוליטיים קיצוניים. וממילא הכסף מאבו דאבי, כפי שחושף היום גולן חזני, כבר הושקע כאן בקרן פימי ובקרן ויולה וגם בשותפות עסקית עם שטראוס.
אבל הפנסיות שלנו אינן הייטק ואינן קרן השקעות פרטית, ובטח לא חוות ניסוי לפיתוח בשר מתורבת. כספי החסכונות שלנו נועדו להבטיח את עתידנו. זה השיקול העיקרי שיש להביא בחשבון, לפני שמאשרים להעביר לידי אבו דאבי את השליטה ב־360 מיליארד השקלים שמנהלת הפניקס. העבר הקרוב מלמד שדווקא השיקול הזה לא יקבל את הכבוד הראוי לו כשאישור העסקה יעלה לדיון.
