ניתוח107 מיליארד שקל עברו מהעו"ש לפיקדונות בחצי שנה
ניתוח
107 מיליארד שקל עברו מהעו"ש לפיקדונות בחצי שנה
חמשת הבנקים הגדולים רשמו זינוק של 39% ברווח הנקי שהגיע ל־7.5 מיליארד שקל ברבעון השני. הציבור מתחיל להפנים שגם הוא יכול לקחת חלק בחגיגה, אבל עדיין 510 מיליארד שקל נמצאים בעו"ש. הפרשות הבנקים להפסדי אשראי זינקו
1. עליית הריבית מתחילה לחלחל אל המודעות של הציבור. מדו"חות הבנקים עולה כי במחצית הראשונה של 2023 הוסטו 107 מיליארד שקל מהעו"ש בעיקר אל הפיקדונות, וגם לקרנות הכספיות. נראה כי בציבור מתחילים להפנים את העובדה שברמת הריבית והאינפלציה הנוכחית, זו התנהלות כלכלית שגויה להשאיר כספים עודפים בחשבון העו"ש, שם ערכם הריאלי נשחק, בעוד בפיקדונות או בקרנות כספיות אפשר לקבל בעבורם ריבית.
מדו"חות הבנקים לרבעון השני עולה כי במחצית הראשונה של השנה ירד היקף הכספים שאינם נושאי ריבית (בעיקר כספים בעו"ש) ביותר מ־17% ל־510 מיליארד שקל. במקביל, נרשמה עלייה בקצב דומה בפיקדונות לזמן קצוב, שהבנק משלם עליהם ריבית. בנוסף לכך, אל הקרנות הכספיות, שמציעות אלטרנטיבה ראויה לפיקדונות נכנסו השנה כספים בהיקף של יותר מ־30 מיליארד שקל.
המשמעות של מעבר הכספים, שלהערכת חלק מהבנקים יימשך ואולי אף יגבר במחצית השנייה של השנה, היא שחגיגת הרווחיות הגבוהה של הבנקים תתמתן מעט במהלך הרבעונים הבאים. הסיבה לכך היא שעל רוב הכספים בעו"ש הבנקים לא משלמים ריבית ללקוחות (ובמקביל הם יכולים להפקידם בבנק ישראל ולקבל על רובם ריבית נאה, הנשארת אצלם), ואילו בפיקדונות הם כבר נאלצים לשלם ריבית ללקוחות. המשמעות בפועל היא שהכנסות המימון של הבנקים, שהתנפחו בשנה האחרונה מעבר לכל פרופורציה, יתמתנו בכמה מיליארדי שקלים, שיועברו אל הלקוחות.
בנק הפועלים מתייחס לסוגייה הזו בדו"חותיו ומתריע בפני המשקיעים שלו: "הווקטורים אשר תמכו בגידול מהיר של הכנסות הריבית הגיעו לכדי מיצוי, ואף עשויים להתהפך בתקופה הקרובה ולהשפיע לשלילה על הכנסות הריבית בהשוואה לרמתן הנוכחית". כל זאת כמובן תחת ההנחה שתהליך עליית הריבית מוצה.
התהליך החיובי הזה מתרחש על רקע הביקורת הציבורית החריפה נגד הבנקים בשנה האחרונה על כך שגלגלו באופן חלקי את עליית הריבית אל הפיקדונות, מה שהפעיל עליהם לחץ לשפר את הריבית, וכן על רקע העלייה במודעות של הציבור לכך שבעו"ש הוא מקבל ריבית אפסית אם בכלל, ולכן נכון יותר בעבורו להזיז את הכספים לאפיקים אחרים.
לאורך השנים הציבור מפגין אדישות לגבי התנהלותו הפיננסית, והבנקים יודעים לנצל זאת היטב לטובתם ולטובת מיקסום רווחיהם. ניתן לקוות שמעבר הכספים המשמעותי הזה הוא ניצן ראשון להגברת המודעות ולשיפור התנאים של הלקוחות הקטנים במערכת הבנקאית.
2. ובינתיים, עד שתהליך זה יצבור תאוצה, הבנקים חוגגים עם רווחים גבוהים ותשואות על ההון דו־ספרתיות הגבוהות ברמה היסטורית. את הרבעון השני של השנה סיימו חמשת הבנקים הגדולים עם רווח נקי מצטבר של 7.5 מיליארד שקל, זינוק של 39% לעומת הרבעון המקביל. הרווח הגבוה ביותר נרשם בבנק לאומי שהרוויח 2.45 מיליארד שקל ברבעון השני. התשואה הגבוהה ביותר על ההון היתה במזרחי טפחות עם 22%, ואחריו הבנק הבינלאומי עם תשואה על ההון של 21.3%.
המחצית הראשונה של השנה הסתיימה עם רווח של 13.8 מיליארד שקל במערכת הבנקאית, עלייה של 24% לעומת התקופה המקבילה.
הרווחים הגבוהים הוזנו בעיקר מתהליך עליית הריבית שהגיע לשיאו ברבעון השני כשריבית בנק ישראל היתה 4.75%, מה שאומר שריבית הפריים (שמהווה בסיס לתמחור של ההלוואות בבנקים) כבר מגיעה ל־6.25%. בעוד עליית הריבית גולגלה במלואה בצד ההלוואות שמשלמים הלקוחות, בצד הפיקדונות והעו"ש היא גולגלה באופן חלקי ביותר. התוצאה היא זינוק בהכנסות המימון של הבנקים.
הכנסות המימון של חמשת הבנקים הגדולים זינקו ברבעון השני ב־36.9% ל־16 מיליארד שקל. את העלייה החדה ביותר הציג הבנק הבינלאומי עם זינוק של 53% בהכנסות המימון.
3. אולם לצד המספרים המסנוורים של רווחי הבנקים, ניתן גם לזהות סימנים פחות חיוביים של האטה במשק, וחשש מהצפוי בהמשך. בדו"חות בולטת עלייה בהפרשות להפסדי אשראי. היקף ההפרשות להפסדי אשראי של חמשת הבנק ברבעון השני היה 1.55 מיליארד שקל, זינוק של 220% לעומת הרבעון המקביל. מדובר בהפרשות המהוות 0.3% עד 0.6% מתיק האשראי בבנקים. על אף העלייה, לא מדובר בהפרשות בשיעור שמאפיין משברים (כ־1% מתיק האשראי). בשנים קודמות שיעור ההפרשות היה אפסי, גם בשל הריבית הנמוכה וגם כתוצאה מהחזר שרשמו לעצמם הבנקים על הפרשות גבוהות מדי שביצעו בתחילת משבר הקורונה.
משיחות עם גורמים במערכת הבנקאית עולה כי אין עדיין עלייה בהיקף ההלוואות שנכנסות לקשיים וכי רוב העלייה בהפרשות היא כרית ביטחון לעתיד למקרה שאכן ניקלע לסיטואציה שכזו (הפרשה קבוצתית). עם זאת, בבנקים מאשרים כי יש הרעה מסוימת במצבם של חלק מהלווים גם בשל עליית הריבית שמייקרת את האשראי, וגם בשל האטה בפעילות הכלכלית. חלקם מציינים כי יש עלייה בהיקף החובות שנכנסים להשגחה מיוחדת, מהלך שנובע כאשר נצפית הרעה באיתנות הפיננסית של הלווה.
באחד הבנקים ציינו כי יש עלייה בהיקף החוב שבפיגור, מה שהביא אותם לבצע הפרשה קבוצתית מחשש שמגמה זו תגבר. בבנק נוסף אומרים כי עיקר החולשה מורגשת בקרב משקי הבית והעסקים הקטנים, שרגישים יותר לעליית הריבית והתייקרות ההלוואות.
מנגד, בבנקים טוענים כי הצמיחה החדה בשוק האשראי החוץ־בנקאי בשנים האחרונות משחקת כעת לטובתם, שכן עיקר ההלוואות שבסיכון נלקחו מחוץ לבנקים, כך ששוק זה צפוי לחטוף את גל ההדף הראשון של ההרעה הכלכלית.
בשורה התחתונה אין כרגע עלייה משמעותית בהיקף ההלוואות שבפיגור, אבל הסימנים הראשונים להרעה במצבם הפיננסי של הלווים, שנצפים כעת, עלולים להיתרגם לקושי בהחזר ההלוואות ברבעונים הבאים.
4. תיק האשראי של חמשת הבנקים הגדולים צמח ב־3.6% במחצית הראשונה של השנה. מדובר בקצב צמיחה בריא (שמשקף שיעור צמיחה שנתי של יותר מ־7%), אולם כאשר צוללים לעומק הנתונים מגלים תמונה מורכבת יותר: יש מגמות שונות בין המגזרים, המשקפות את הפער ההולך ומעמיק בין סוגי הלווים בתקופה הזו.
באשראי הצרכני ובאשראי לעסקים קטנים נרשמה צמיחה שלילית. תיק האשראי הצרכני בבנקים ירד ב־0.5% מתחילת השנה, ובעסקים קטנים ירד ב־1%. בשוק המשכנתאות, שעד לפני שנה היה מנוע הצמיחה בתיק האשראי, גדל ב־2.2% בלבד מתחילת השנה בשל הירידה בביקושים בעקבות עליית הריבית.
לעומת זאת באשראי העסקי נראה שלא שמעו על עלייה בריבית או האטה כלכלית. בחמשת הבנקים הגדולים צמח האשראי ללווים הגדולים בקצב של 10.7% בתוך חצי שנה בלבד. כל זאת על אף ההאטה בשוק הנדל"ן, שהיווה צרכן מרכזי לאשראי עסקי בבנקים בשלוש השנים האחרונות. מנגד, מה שמשחק לטובת הבנקים הוא ששוק האשראי החוץ־בנקאי סובל כיום מחולשה, כאשר שחקנים רבים מתקשים להתמודד עם עליית הריבית. המגמה הזו פועלת אף היא לטובת הבנקים, ומחזירה אליהם חלק מהלקוחות.
כיצד ניתן להסביר פער של צמיחה חדה בעסקים הגדולים לעומת ירידה בעסקים הקטנים?
בחלק מהבנקים מציינים כי בקרב עסקים קטנים, מי שיכול משתדל להימנע מנטילת הלוואה. עם זאת, בבנקים אחרים אומרים כי לא מורגשת ירידה בביקוש השוטף לאשראי בקרב עסקים קטנים, אולם יש גידול חד בהיקף הפירעונות המוקדמים. כלומר, עסקים מעדיפים להשתמש במקורות נזילים שיש להם כדי לפרוע הלוואות קיימות שהתייקרו באופן משמעותי בשל עליית הריבית.
נתון נוסף שמעיד על מגמה זו הוא הירידה בהיקף הפיקדונות של העסקים הקטנים, שהצטמצם מתחילת השנה ב־2.5%. כלומר, עסקים קטנים מעדיפים להשתמש יותר במקורות העצמאיים שלהם למימון הפעילות מאשר בהלוואות.
שתי המגמות המנוגדות הללו בין מגזר העסקים הגדולים לבין העסקים הקטנים מוכיחות שוב שבתקופות של אתגרים כלכליים, החזקים מתחזקים והחלשים נחלשים. עסקים גדולים יכולים להרשות לעצמם לקחת אשראי גם במחירים גבוהים, ואולי אף לנצל הזדמנויות ולהתרחב. לעומתם, לעסקים קטנים הזינוק בהוצאות המימון הרבה יותר אקוטי, ומאלץ חלק מהם להקטין מינוף, כאשר הדבר מגיע על חשבון השקעות עתידיות.
