מטבע דיגיטלי של מדינות הוא איום על הבנקים המסחריים
מטבע דיגיטלי של מדינות הוא איום על הבנקים המסחריים
מטבעות דיגיטליים בהנפקת בנקים מרכזיים של מדינות הם סוג של כסף מסורתי בטוויסט מודרני. הם עדיין יושפעו ממדיניות מוניטרית אבל יש בהם פונטציאל לעיצוב מחדש ותיקון של מערכות התשלומים האלקטרוניות המסורתיות הקיימות; כתבה תשיעית בסדרה
עם השנה החדשה התחילה בורסת הימורים לגבי מי תהיה המדינה הבאה שתאמץ את הביטקוין כמטבע דיגיטלי. גם נשיא אל סלבדור נאיב בוקלה נכנס לחרושת השמועות, ורק הימר כי מדינה תעשה זאת, מבלי לנקוב בשמה. בינתיים מדינות שונות ברחבי העולם מגבירות את הפעילות להשקת מטבע דיגיטלי משלהן.
רק בינואר לבדו פרסמו רגולטורים בולטים בעולם מסמכי מדיניות בנושא, כשמספר הגישות כמספר הרגולטורים: מהפדרל רזרב האמריקאי (ניטרלי), הפרלמנט האירופי (חיובי), דרך ארגון הבנקים המרכזיים (חיובי במיוחד) ועד הפרלמנט הבריטי (שלילי). כל אחד מחזיק בדעה אחרת.
אך עד שאלו יחליטו, מדינות אחרות כמו למשל מדינות הקאריביים שהשיקו את DCash או סין שהשיקה את היואן הדיגיטלי e-CNY, כבר נמצאות בפיילוטים מתקדמים שאם יצליחו, סביר להניח שינחיתו מהלומה על בנקים מסחריים וגם על השליטה של הדולר בשווקים העולמיים.
סקר של BIS (ארגון גג עצמאי שבו שותפים בנקים מרכזיים) שנערך בקרב 65 בנקים מרכזיים מצא כי 86% עוסקים באופן פעיל בעבודה כלשהי על פיתוח מטבעות דיגיטליים, מבחינת הרעיון, היגוי או ניסוי. גם ישראל בחנה את הנושא בכלליות, אם כי אין תוכניות ממשיות להתקדם בנושא. נכון להיום, הכלכלה הגדולה ביותר שנמצאת בשלבי ניסוי מתקדמים היא סין שהשיקה כבר לפני חודשים את היואן הדיגיטלי במהדורה מוגבלת.
ה־e-CNY הוא מטבע דיגיטלי ריכוזי שדומה באופיו למזומן שמטרותיו הן לסייע בהכלה פיננסית במדינה, לייעל את מערכת התשלומים הקיימת, ולהגביר את התחרות בין ספקי השירות שנשלטת על ידי שתי ענקיות הטכנולוגיה המקומיות, Alipay של אנט ו־WePay של WeChat. השתיים מעבדות היום יחדיו 94% מכל העסקאות המקוונות בסין. הכלה פיננסית היא שוויון הזדמנויות בנגישות למוצרים פיננסיים, כשבהקשר הזה הכוונה היא לסייע לאנשים שיש להם בעיה לפתוח חשבון בנק (המכונים unbanked) להיות חלק מהמערכת הפיננסית.
מה שדחף לרעיון היה בעיקר הופעתם של מטבעות יציבים כמו טטר ופרויקט ליברה (היום Diem שגם הוא רק לאחרונה נזנח) של פייסבוק (היום מטא). מטבעות אלו הבהילו רגולטורים ברחבי העולם, לא משום שהם שאפו לבזר עוצמה, אלא בשל המאמץ הלא מתנצל של מיזמים פרטיים אלו לעקוף ריבונות מוניטרית ולבנות מקבילה לבנקים מרכזיים בקנה מידה עולמי. ואף על פי שהם לא בהכרח מבזרים עוצמה או יביאו לחלוקת עושר מחודשת, הם עדיין מאיימים על מדינות ריבוניות בגלל רכיב אחד משמעותי שלהם: הם מציעים חדשנות שאין במערכות ניהול הכסף במדינות רבות בעולם, היכולת להעביר ערך מהר מאוד בין אנשים בודדים, ומבלי לשלם על כך עמלות עתק.
צורת המזומנים העולה הזו מתוצרת הבנקים המרכזיים מכונה CBDC (Central Bank Digital Currency), ולמרות הבלבול המושגי בנושא מדובר על כסף מסורתי עם טוויסט מודרני. מטבעות דיגיטליים בהנפקת בנקים מרכזיים הם עדיין בחזקת "מטבע מדינה" (מה שמכונה מטבע פיאט). מרבית הפרויקטים שנעשים בתחום הם כלל לא מטבעות קריפטוגרפיים ותנועתם לא מנוהלת על גבי רשת בלוקצ'יין ציבורית. זאת אומרת, שבמרבית הפיילוטים ברחבי העולם בנושא, המדינה לא מנסה לנהל מטבע כזה על גבי יומן רישום ציבורי, שבו כל אחד המשתמשים (אם אלו תושבי המדינה או זרים לה) יכולים לראות באופן גלוי ושקוף תנועה של כסף, וגם לא סכומים של כסף בארנקים. בשונה משוק הקריפטו, CBDC גם לא צפוי להישען על שוק כרייה, זאת משום שסביר להניח שהמדינה לא תתגמל שחקנים חיצוניים לאשש את העסקאות הקיימות על הבלוקצ'יין בתשלום של מטבע דיגיטלי חדש. המדינה היא זו שתפקח ותאשש עסקאות.
משום שה־CBDC הוא מטבע מדינה, גם אם דיגיטלי, הוא יושפע בדיוק מאותם גורמים מאקרו ומיקרו־כלכליים שכסף "פיזי" מושפע מהם. שתי צורות אלו אף יחלקו תמיד את אותו ערך סחיר. כך, למשל, ערכיו של דולר ודולר דיגיטלי יהיו זהים ויושפעו, למשל, ממדיניות מוניטרית, משבר בשרשרת האספקה או נגיף עולמי. זאת בשונה מביטקוין שלכאורה אדיש או מבטיח הגנה מפני אלו.
3 צפייה בגלריה
מימין: מנכ"ל מטא מארק צוקרברג ויו"ר הפדרל ריזרב בארה"ב ג'רום פאוול. מטבעות דיגיטליים יציבים כמו פרויקט ליברה של פייסבוק דחפו לקידום הרעיון
(צילומים: בלומברג, רויטרס)
CBDC שונה מכספים של בנקים מסחריים בכך שהוא התחייבות של הבנק המרכזי, שונה ממזומן משום שהוא דיגיטלי ושונה מעתודות הבנק המרכזי משום שמשתמשים יחזיקו בו ישירות. מאפיינים ייחודים אלו הופכים אותו להזדמנות (פוטנציאלית) לעצב מחדש ולתקן את מערכות התשלומים האלקטרוניות המסורתיות הקיימות היום. כך שיגבירו את התחרות, יחתכו חלק מהעמלות הגבוהות ויאיצו את העברות הכספים. האיכויות הטרנספורמטיביות שלו הן ביכולתו הפוטנציאלית לחתוך מתווכים (בנקים מסחריים) ולשבש את מבנה העמלות הגבוהות שהם לוקחים. משום ששליטה במטבע זו לרוב נידונה ביחד עם האפשרות שהבנק המרכזי יתחיל גם הוא לפתוח חשבונות בנק לתושבים, הוא יכול להפוך את הבנקים המרכזיים ממוסדות עילית סגורים ומנותקים, למוסדות עממיים שיכולים להגשים סוף סוף את תכליתם ולסייע בהכלה פיננסית. אם כי היכולת של מטבע כזה להיות כלי להכלה פיננסית תלויה ברמות הזיהוי שיידרשו כדי להשתמש בו. אם יהיו גבוהות, שכבות חלשות עלולות להירתע או להתקשות להשתמש בו, ואם רמות הזיהוי יהיו נמוכות, הוא עלול לשמש אמצעי לפעילות לא חוקית.
עידוד תחרות לצד חשש מפגיעה בפרטיות
יחידות מטבע אלו יוחזקו בארנקים דיגיטליים ויעברו ללא מאמץ בין ארנקים. הערכה אחת היא שמעבר הכסף יתבצע באמצעות שבב NFC שנמצא היום על כל הטלפונים החכמים ומאפשר תקשורת בין שני מכשירים שקרובים מאוד פיזית זה לזה (למשל טלפון נייד למסוף תשלום). כפי שלמשל מי שמחזיק בארנק של אחד מחברות הטכנולוגיה כמו אפל פיי של אפל, יכול פשוט להצמיד את מכשיר הסלולר שלו למסוף תשלום ולשלם ללא מאמץ. ההבדל היחיד הוא שבהינתן שהמדינה תשלוט על אמצעי תשלום אלו, היא לא תאפשר לאפל למנוע ממנה גישה לשבב שמצוי במכשירי האייפון, כפי שהיא עושה היום למפתחים חיצוניים ובכך כופה על בעל הטלפון להשתמש רק בשירות שלה.
אתגר למודל העסקי של בנקים מסחריים
אבל ל־CBDC יכולות להיות השלכות שליליות. משום שכסף זה מנוהל על ידי המדינה הוא לא יכול וגם לא מתוכנן לרוץ על גבי טכנולוגיית הבלוקצ'יין הציבורי כך שהכל יוכלו לראות בדיוק מי עושה מה עם המזומן הדיגיטלי שלו. מי שכן יהיה חשוף לכל אירוע כלכלי שמבצע האזרח זו המדינה, שלראשונה תוכל להחזיק בידיה כסף שקוף לחלוטין למערכות המדינה.
נכון להיום, השאלות הגדולות שעומדות בפני מדינות לגבי אימוץ מטבע מסוג זה הן שאלות של פרטיות ושיתוף נתונים פיננסיים. לכאורה, מטבע דיגיטלי ריכוזי יכול לתעד באגרסיביות את כל הפעילות הפיננסית של המשתמשים בו. בסין שאלות של מעקב תופסות מקום נמוך יותר בעיצוב מוצרים טכנולוגיים, לפחות כל עוד המעקב נותר במרחק נגיעה של הממשל הסיני. ואילו בארה"ב, שם לפחות למראית עין יש גישה קיצונית יותר כלפי מעקב של מדינה אחרי האזרחים, מטבע דיגיטלי בעייתי יותר, ויהיה חייב להכיל הגנות והבטחות מצד הרגולטורים והמחוקקים שלא למדינה או לחברות מסחריות תהיה גישה לנתונים אלו.
אך האתגר הגדול ביותר שמציב מטבע זה הוא על המודלים העסקיים של הבנקים המסחריים. זהו פתרון ראשון אמיתי למעבר זול, מהיר ופשוט של מטבע מדינה באופן דיגיטלי בין אנשים. מוצר מסוג זה יכול להיות אטרקטיבי הרבה יותר על פני השיטות המסורבלות והיקרות שקיימות היום, שנותרו כפי שהן היום רק משום שלבנקים המסחריים אין כל תמריץ לשפר שירות זה. סביר שאלו יהיו היריבים הגדולים של הבנקים המרכזיים, שיחתרו תחת עוצמתם של הבנקים המסחריים לטובת הצרכנים.
