כך דחפה הריבית הגבוהה לגל אדיר של גיוסים לקרנות הכספיות
כך דחפה הריבית הגבוהה לגל אדיר של גיוסים לקרנות הכספיות
הציבור הזרים 38 מיליארד שקל לקרנות הכספיות מתחילת השנה, כך שהן חולשות על 21% מענף קרנות הנאמנות. היתרונות: תשואה בגובה הריבית, נזילות גבוהה וסיכון ודמי ניהול נמוכים. עם זאת, לא כולם מאמינים במוצר
עליית הריבית בחודשים האחרונים הגדילה את האטרקטיביות של הקרנות הכספיות בענף קרנות הנאמנות. קרנות אלו, שמהוות תחליף עדיף על הפיקדונות בבנק – מבחינת תשואה ונזילות ‑ נהנות מגל אדיר של גיוסים מתחילת השנה. עד עתה, ב־2023 זרם הון של 38 מיליארד שקל והקרנות עצמן מנהלות כמעט 88 מיליארד שקל. זרימת הכספים לקטגוריית הכספיות הביאה לידי כך שעשר הקרנות הגדולות ביותר היום בשוק הישראלי הן קרנות כספיות, שהיקפן נע בין 11.9 מיליארד שקל ל־4 מיליארד שקל. הן הניבו (בניכו הקרן הכספית הדולרית) בממוצע תשואה של 2.56% מתחילת השנה וקצב תשואה שנתי של 4.1%. הגוף עם היקף הנכסים הרב ביותר שמנוהל בכספיות הוא הראל, עם 23.3 מיליארד שקל. את הראל פיננסים מנהלת חגית ציטיאט לוין.
ענף קרנות הנאמנות, הענף העיקרי לחיסכון לטווח בינוני וקצר, מנהל 419.4 מיליארד שקל. כלומר, נכון לאוגוסט, 21% מהיקף הנכסים שמנוהלים בענף המרכזי של שוק ההון, מנוהלים בקטגוריית הקרנות הכספיות שהפכה לקטגוריה הגדולה ביותר בשוק הישראלי. בתחילת השנה שיעור הקרנות הכספיות הגיע ל־13.6%. היסטורית, הקטגוריה הגדולה ביותר בענף הקרנות היא "אג"ח בארץ משולבת ‑ כללי" שמשלבת השקעה בין אג"ח ממשלתיות, אג"ח קונצרניות ומניות. בתחילת השנה קטגוריה זו היוותה 23% מהענף, אולם תשואת החסר של שוק ההון המקומי לעומת שווקי המערב הביאה לקיטון הנכסים בקטגוריה בהיקף של 9 מיליארד שקל ונכון לאוגוסט היא מנהלת 76.5 מיליארד שקל ומהווה 18.3% מהענף.
הקטגוריה השנייה בגודלה היא קרנות חו"ל, שמנהליה נהנים מהכספים שזורמים אליה, בעקבות תשואת היתר שהניב שוק המניות האמריקאי מתחילת השנה לעומת מקבילו הישראלי. קטגוריה זו מנהלת 82.5 מיליארד שקל (19.7% מהענף).
קרנות כספיות הן קרנות נאמנות סולידיות מאוד, שמטרתן להשיא למשקיעים תשואה בגובה הריבית במשק או למעלה מכך. משום כך, מדובר בכלי שהופך לפופולרי ככל שהריבית עולה ובסביבה אינפלציונית, שבה הריבית מבקשת להילחם. הקרנות הכספיות עושות זאת באמצעות השקעה בפיקדונות בנקאיים לטווח קצר, תוך שהן מנצלות את היתרון לגודל על מנת לקבל תנאים אטרקטיביים. הקרנות משקיעות גם בניירות ערך בסיכון נמוך דוגמת מק"מים, שהם מעין אג"ח שמונפקות על ידי בנק ישראל ונפדות לאחר שנה.
חלק ממנהלי קרנות הנאמנות טוענים כי למרות הפופולריות העכשווית של הכספיות, הן עדיין לא מימשו את הפוטנציאל שלהן, במיוחד כאשר משווים אותן לנתוני הפיקדונות. הקרנות הכספיות נזילות תמיד, בשונה מפיקדונות בנקאיים ‑ המוצר המתחרה ‑ שבו הציבור משקיע כספים לפרק זמן ידוע מראש בתמורה לריבית. כמו כן, הקרנות הכספיות מניבות תשואה גבוהה יותר וניתן לפדות אותן בכל יום מסחר. ועדיין, מתחילת השנה היקף ההון שזרם לתוך הפיקדונות הבנקאיים הסתכם ב־107 מיליארד שקל – כמעט פי שלושה מההון שזרם לקרנות הכספיות.
ההבדל בין היקפי ההון נובעים בעיקר מפערי שיווק בין הבנקים לבין בתי ההשקעות שמנהלים את הקרנות הכספיות. כיום נדרש רישיון לייעוץ השקעות כדי לשווק קרן כספית. אם כי בעתיד מצב זה הולך להשתנות כאשר רשות ניירות ערך, המפקחת על ענף קרנות הנאמנות, מתכוונת לפטור את הקרנות הכספיות (הקיימות והחדשות) מרישיון כזה ולאפשר לגופים נוספים, כמו חברות פינטק וחברי בורסה, לשווק אותן. הרשות גם מבקשת להקטין את הנזילות של הקרנות הכספיות כדי לצמצם את קשיי הניהול שלהן וכך לאפשר למנהלי ההשקעות להציג תשואה צפויה לטווח זמנים מוגדר מראש.
למרות האטרקטיביות של הקרנות הכספיות בשנה האחרונה, לא כולם שותפים להצלחה. בשוק הקרנות המקומי ישנם גופים שבחרו לא לשווק קרנות כספיות או לא לפתח את הקרנות הכספיות שבניהולם. כך, קסם – הגוף השני בגודלו, עם הון מנוהל בקרנות בהיקף של 57.6 מיליארד שקל – מנהל בקרנות הכספיות 800 מיליון שקל בלבד. ילין לפידות – בית ההשקעות השביעי בגודלו, עם הון מנוהל בהיקף של 22.5 מיליארד שקל – כלל אינו מנהל קרנות כספיות. גם אלטשולר שחם, שמנהל 13.4 מיליארד שקל בקרנות נאמנות, מנהל 1.4 מיליארד שקל בקרנות הכספיות, סכום שמהווה חצי מהיקף ההון שהגוף היה אמור לנהל בקרנות כספיות לפי הממוצע בענף.
קרנות כספיות הן קרנות נאמנות סולידיות מאוד, שמטרתן להשיא למשקיעים תשואה בגובה הריבית במשק או למעלה מכך. משום כך, מדובר בכלי שהופך לפופולרי ככל שהריבית עולה ובסביבה אינפלציונית, שבה הריבית מבקשת להילחם
חלק מבתי ההשקעות אוחזים בדעה כי הקרנות הכספיות חוטאות למטרה האמיתית של בתי השקעות שהיא השאת תשואה לאורך זמן למשקיעים. להשקפתם, הקרנות הכספיות אינן פתרון ארוך טווח והן למעשה בעלות תוחלת תשואה ריאלית (בהתחשב באינפלציה) אפסית – בדומה לפיקדונות. כלומר בתי ההשקעות מציעים לציבור תשואה נמוכה על פני נטילת סיכון לאורך זמן.
הקרנות הכספיות משמשות על פי רוב כ"חניה" לכספי משקיעים בשוק קרנות הנאמנות, שחשים כי קיימת סכנה למפולת בשוקי המניות או האג"ח, ועל כן מעבירים את הכסף לאפיק חסר סיכון. בעשותם כך, הקרנות הכספיות מאפשרות למשקיעים למעשה לנסות לתזמן את השוק, מהלך שלרוב לא מוכיח את עצמו לאורך זמן.
כמו כן, יש התוהים עד מתי יוכלו בתי ההשקעות להציע דמי ניהול זולים לציבור על מנת למשוך אותו לקרנות הכספיות. דמי הניהול של הקרנות הכספיות נעים בין 0.04% ל־0.14% בשנה. בעקבות הזרימה של ההון לתוך הקרנות הכספיות, חלקן כבר בחרו לשנות אסטרטגיה והן צפויות להעלות דמי ניהול גם בסוף השנה הקרובה (מנהלי הקרנות רשאים להעלות דמי ניהול רק בתחילת השנה האזרחית).
חוסר הכדאיות הכלכלית של הקרנות הכספיות בעלותן הנוכחית הביא לידי כך שאחת מהקרנות הגדולות והזולות בענף – מיטב כספית ניהול נזילות, שגבתה דמי ניהול של 0.05% – נסגרה למשקיעים חדשים. הנהלת מיטב בחרה לסגור את הקרן למשקיעים חדשים מאחר שזו הפכה גדולה מדי, הגיעה להיקף של 10 מיליארד שקל וגרמה להפסד של מיליוני שקלים למיטב. זאת, מאחר שמיטב משלמת דמי הפצה של 0.1% לבנקים בעוד שכאמור היא גובה מהלקוחות דמי ניהול של 0.05% בלבה.
