השורה התחתונההעולם לכוד בתיקו מקסיקני, הצמיחה והאינפלציה יקבעו מי ימצמץ ראשון
השורה התחתונה
העולם לכוד בתיקו מקסיקני, הצמיחה והאינפלציה יקבעו מי ימצמץ ראשון
משולש הכוחות הנוכחי כולל את הבנקים המרכזיים שרוצים לבלום את האינפלציה, את משקי הבית שכמהים לצמיחה, ואת הממשלות שנאבקות בחובות ענק. ירידות במחירי השילוח וחומרי הגלם מרמזות: דיפלציה בדרך
בסצנת הסיום של הסרט "הטוב, הרע והמכוער" נפגשים גיבורי הסרט בלונדי, עיני מלאך וטוקו בתיקו מקסיקני - מצב שבו לשלושתם יש כלי נשק בידיים, והם עומדים לירות. הם עומדים במרכז בית קברות, בשמש הקופחת, עם קברים שחפרו בעצמם דקות קודם לכן. הם נאבקים על אוצר זהב ולא ברור מי יזכה בו. לאחר דקות ארוכות של צילומי תקריב שבמרכזם עיניהם הממצמצות של השלושה, הם יורים. השורדים בדו־קרב המשולש והזוכים באוצר הם הטוב והמכוער, בעוד הרע, עיני מלאך, נקבר בקבר רדוד.
העולם נמצא בתיקו מקסיקני כבר כמה חודשים. מהצד האחד - הבנקים המרכזיים, שרוצים לאזן את ההיצע והביקוש לכסף מבלי לתת לאינפלציה להרים את ראשה יותר מדי. הבנקים המרכזיים עשו עבודה מקסימלית בחודשים האחרונים כדי לאפשר גמישות מקסימלית. הפדרל ריזרב לדוגמה הודיע כי שמירה על אינפלציה תהיה יעד רב־שנתי, כך שייתכנו שנים עם אינפלציה גבוהה יותר, שיפצו על שנים עם אינפלציה נמוכה יותר.
מהצד השני ניצבים המגזר הפרטי ומשקי הבית. באופן נקודתי יש שמעדיפים ריבית נמוכה, אבל הרוב רוצים צמיחה ותעסוקה. חברות נהנות מצמיחה שתורמת לרווחים. משקי בית נהנים מהעלייה בשכר הממוצע. איש אינו רוצה אינפלציה מפורשות, אך אם היא מגיעה יחד עם צמיחה, אפשר לחיות עמה למשך תקופה, גם אם היא גבוהה יחסית. זה נכון גם לגבי ריביות גבוהות יותר. במנותק מכל דבר אחר, אנשים וגופים מעדיפים ריבית נמוכה, אך בהינתן הבחירה בין צמיחה גבוהה וריבית גבוהה או צמיחה נמוכה וריבית נמוכה, הרוב יעדיפו את האפשרות הראשונה.
הצלע השלישית בתיקו המקסיקני הנוכחי הן הממשלות. כדי להבין את מצב הממשלות היום, יש להבין כיצד הגענו עד הלום. משקי הבית צברו חוב גדול בשנים 2006-2000, והוא התפוצץ ב־2008-2007. בשנים שלאחר מכן, המגזר הפרטי ספג את הר החובות של משבר הדיור. כך, משקי בית החזירו בתים בארה"ב, בעוד חברות, בנקים ומחזיקי אג"ח ספגו את ההפסד.
אלא שהמגזר הפרטי, במקביל לספיגת החוב, התחיל להעביר אותו לממשלות. תוכניות רכישה של אג"ח הן הלאמה של חוב, ובמדינות כמו יפן, הממשלה נוטלת על כתפיה את מרבית החוב בשביל להחזיק את המגזר הפרטי ומשקי הבית. כיוון שהחוב של ממשלות גבוה כל כך, המשמעות של עליית ריבית, ולו מתונה, עלולה להיות דרמטית. בארה"ב למשל החוב הפדרלי עומד על 28.5 טריליון דולר, לא כולל חובות של המדינות או התחייבויות כמו ביטוח לאומי וביטוחי בריאות מדיקייד ומדיקר. על אותו סכום, הממשלה הפדרלית משלמת כחצי טריליון דולר בתשלומי ריבית שנתיים, או סביב 1.8% בשנה. בתרחיש שהריבית תעלה מ־2% לכ־3%, המשמעות היא עוד רבע טריליון דולר בתשלומים בשנה.
הגורמים שקובעים כיצד יתנהלו כל הניצבים בתיקו המקסיקני הזה הם הצמיחה והאינפלציה. הפד, הבנק האירופי המרכזי, הבנק של יפן ושאר הבנקים המרכזיים ניסו תחילה לשדר שהאינפלציה זמנית. הנחת העבודה היתה שכמו מחירי המסכות והאלכוג'ל שזינקו בתחילת הקורונה, או מחירי העץ לבנייה שקפצו בתחילת השנה, הם יקרסו, וכך יקרה בכל תחומי הכלכלה.
אלא שככל שהזמן חולף והאינפלציה שוברת שיאים של עשרות שנים, הנרטיב הזה יוצר חרב פיפיות. השיח סביב האינפלציה נמצא בכל דיון כלכלי. קל לראות שאם כמה יצרנים יגדילו מעט את התפוקה, הבעיה תיפתר. אלא שעלויות השילוח הימי נוסקות, אין מספיק עובדי נמל ועגורנים שיפרקו סחורות, ואין נהגי משאיות שישנעו סחורות - וקשה יותר לראות את הפתרון מגיע.
קל לראות שאם כמה יצרנים יגדילו מעט את התפוקה, הבעיה תיפתר. אלא שעלויות השילוח הימי נוסקות, אין מספיק עובדי נמל ועגורנים שיפרקו סחורות, ואין נהגי משאיות שישנעו סחורות - וקשה יותר לראות את הפתרון מגיע
הבעיה נוגעת גם לשירותים. היינו רוצים לדמיין שאין הגבלות על שירותי ענן, אבל נדרשים שבבי מחשב ושאר רכיבים כדי לעמוד בביקוש. גם בגזרת הפנאי יש קושי, ומחסור חמור בכוח אדם במקומות כמו פארקי שעשועים של דיסני ואחרים גורר תלונות על רמת שירות ירודה.
בתוך כל זה, הפד החליט להאט את רכישות האג"ח. האטה זו כמוה כאינדיקציה לתחילת סוף ההרחבה המוניטרית הקיצונית. הצמצום נועד לאפשר לפד את הגמישות הנדרשת למקרה שבו יירגעו הלחצים על שרשרות האספקה. בינתיים בצ'כיה, פולין וניו־זילנד כבר העלו את הריבית, ומשקיעי האג"ח עדיין מאמינים שהאינפלציה תחלוף בקרוב.
דרור גילאון הוא שותף מנהל בגילאון & גורדון Wealth Management, וכלכלן ראשי באזימוט בית השקעות. אורנן סולומון הוא מנהל השקעות ראשי ושותף באזימוט בית השקעות
