ראיוןאהרון פרנקל: "לא יצאתי לבורסה ולא ביקשתי כסף מאף אחד. מי מחפש תשומת לב? מי שמצבו לא טוב וצריך כסף"
ראיון
אהרון פרנקל: "לא יצאתי לבורסה ולא ביקשתי כסף מאף אחד. מי מחפש תשומת לב? מי שמצבו לא טוב וצריך כסף"
שנים הוא היה דמות די עלומה בשוק ההון המקומי ופעל בעיקר בחו"ל בעסקי הנדל"ן והתעופה. ואז הגיעו ההשקעות בחברת המל"טים אירונאוטיקס ובענקית הנדל"ן גב־ים, שהניבו לו רווח פנומנלי בתקופה קצרה: "אני חותך מהר וסומך על אינטואיציה, המקצוע שלי הוא להבין באנשים ובנפש"
כ־7,000 מתנדבים של יד שרה מילאו את היכל מנורה בתל אביב ביום שלישי שעבר, באירוע הוקרה עבורם ולציון 45 שנה לארגון החסד הממלא לא אחת את מקומה של המדינה בסיוע לחולים ולמוגבלים. בין ההמון, שהגיע ליהנות מהופעות בהתנדבות של אומנים ומהפקה מושקעת במיוחד, הסתובבה דמות שפניה אינן מוכרות כמעט בארץ, אולם מדובר באיל תעופה ונדל"ן החולש על אימפרייה של קרוב ל־150 חברות, שאותה הוא מנהל בחשאיות תחת קבוצת לוידס (Loyd's Group) הפרטית שלו. בשנים האחרונות הוא הדהים את שוק ההון הישראלי עם השקעות שתוך זמן קצר הניבו לו תשואות פנומנליות בבורסת תל אביב: בחברת המל"טים אירונאוטיקס ובענקית הנדל"ן גב־ים, שמהשקעתו בה הוא יצא בקרוב ברווח פנומנלי של 1.25 מיליארד שקל.
עוד לפני ההשקעה הזו מוערך הונו בכמה מיליארדי דולרים. מה המספר המדויק? "יותר טוב לא לספור", עונה בחיוך אהרון גובר פרנקל (64). "הברכה שורה בדבר הסמוי מן העין, אבל תודה לאל, אני חושב שצריך יותר מיד אחת בשביל זה".
פרנקל לבוש היטב, כמי שחי שנים באירופה ומבקר קבוע בסלונים של מנהיגי עולם. חליפה מהודרת עם ממחטה בכיס שמאל, חולצה לבנה שבקצה שרווליה רקומים ראשי תיבות שמו A.G.F, חפתי זהב, שעון יקר ערך וכיפה שחורה לראשו. "רב אהרון", כינה אותו הזמר החרדי אברהם פריד, שהעלה אותו לבמה פעמיים - הראשונה כשהוזמן לברך כנשיא המועצה הבינלאומית של יד שרה והתורם הגדול שלה, ובסוף הערב כדי לשיר איתו ועם יו"ר ומייסד יד שרה אורי לופוליאנסקי שירים חסידיים. פרנקל היה נבוך, אולם אז לקח את המיקרופון והחל לשיר בקול. "כנער אני וחבריי לישיבה היינו שרים עם הרב שלמה קרליבך", הוא יספר מאוחר יותר בארוחה לילית במסעדה במלון הילטון, מול ביתו בישראל, שבו הוא שוהה כשהוא מגיע במטוסו הפרטי ממקום מושבו במונקו. פרנקל מתגורר שם כבר יותר משני עשורים עם אשתו מיה, לשעבר סגנית שר הכלכלה של קרואטיה, וחמשת ילדיו הצעירים, בגילאי 8 עד 19.
4 צפייה בגלריה
באירוע לציון 45 שנה ליד שרה, מימין: היו"ר והמייסד אורי לופוליאנסקי, נשיא המועצה הבינלאומית אהרון פרנקל והזמר אברהם פריד. "בישיבה היינו שרים עם קרליבך"
(צילום: מנדי הכטמן)
בארוחה סיפר פרנקל על ילדותו בישיבת פוניבז' בבני ברק וריתק בסיפורים עם מוסר השכל והומור חריף את סובביו, בהם איש אמונו בישראל אילן גיפמן. זה האחרון אחראי על השקעות הנדל"ן של פרנקל, ומכהן כדירקטור מטעמו בגב־ים. לפני שנכנס להשקעה בה, אומר פרנקל, "מכרתי כמעט את כל הנדל"ן בארץ", נכסים שכללו משרדים במגדל משה אביב, מגדל ויצמן ומגדל המילניום.
למה?
"כי כשאתה הולך בגדול על חברה של מיליארדים כמו גב־ים, שיש לה מיליון מ"ר, אז אתה לא מתעסק ב־20 אלף מ"ר", הוא אומר ומספק בדיחה על ג'בל ערפאת הסמוך למכה, שאליו עולים המתפללים לבקש בקשות. "שייח' עשיר מגיע לפסגה של ההר, שאין עליה כמעט מקום ליותר מאדם אחד, ופונה לאללה: 'תן לי להצליח בעסקה ולעשות מיליארדים'. לידו הוא שומע אדם אחר מתפלל: 'אללה, תן לי 10 אלף דולר'. ואז העשיר מוציא מהכיס את הסכום ונותן לו – 'קח, רק תפנה את המקום ואל תפריע לי להתפלל לדברים הגדולים". פרנקל צוחק ואומר: "אז אותו דבר: צריך להתרכז בדברים הגדולים".
גב־ים: "או שאני קונה אותם או שהם אותי"
לא מעט "דברים גדולים" עמדו על הפרק בישראל בשנים האחרונות. "בשוק היו כל מיני הזדמנויות – אפי נכסים, דניה סיבוס, שיכון ובינוי. שמעתי, אבל לא באמת בחנתי לעומק. לא התכוונתי לעשות בארץ משהו ממשי כי אני עובד 90% בחו"ל. אבל ברבעון השלישי של 2020 הצטרפתי לשיחת משקיעים של גב־ים בזום, והתרשמתי מאוד מהתוצאות. זו חברה מעולה, מסודרת, ותיקה עם נכסים טובים", מנמק פרנקל את הבחירה להשקיע בגב־ים, שאז עוד היתה בשליטת אדוארדו אלשטיין, בשרשור דרך דסק"ש ונכסים ובניין; אלשטיין חויב בשל חוק הריכוזיות למכור מניות גב־ים.
"אמרתי לאנשים שלי 'תבדקו, אולי נקנה כמה אחוזים'. ומרגע שהחלטתי נדרשו בדיוק חמישה ימים, טק, טק, טק, התחלתי לרכוש מניות - קודם בשוק, אחרי זה ממוסדיים, בלי פגישות, בלי דיונים, בלי לבקר או לדבר עם מישהו. יש אנשים שגם כשהם מחליטים, הם הולכים סחור סחור. אני מקבל החלטות יחסית מהר, אומר ומבצע".
זמן קצר לאחר מכן אלשטיין, שבירך את פרנקל עם כניסתו להשקעה, נקלע למערבולת. בסופה איבד אלשטיין את דסק"ש וזו נמכרה לקבוצה הכוללת את מגה אור של צחי נחמיאס, אלקו של דני ומיקי זלקינד ורמי לוי. הקבוצה החזיקה דרך נכסים ובניין ב־44.5% מגב־ים, בעוד פרנקל המשיך לרכוש מניות והגיע לאחזקה של 37.22%. כך החזיקו שני כוחות דומיננטיים במושכות החברה, ומאבק השליטה המתבקש ניצת.
4 צפייה בגלריה
מכרתי כמעט את כל הנדל"ן בארץ. כשאתה הולך בגדול על חברה של מיליארדים כמו גב־ים, שיש לה מיליון מ"ר, אז אתה לא מתעסק ב־20 אלף מ"ר"
(צילום: אוראל כהן)
איפה היתה הבעיה?
"לי אין אינטרס בנדל"ן בארץ מלבד בתים פרטיים וקומת משרדים, אני מסתכל רק על טובת גב־ים. מנגד ניצבה קבוצה שמורכבת מהרבה אינטרסים בנדל"ן, 7-6 חברות שכל אחת מהן מתחרה פוטנציאלית – מגה אור, ביג, אפי נכסים, נווה גד, אלקטרה ועוד. זה קשה כשלשותף שלך יש אינטרסים בהרבה מקומות והוא רוצה בטובתן של עוד חברות, לא נוח לעבוד ככה. יש כאן ניגוד אינטרסים מובנה. הרי אם יש משהו על הפרק – איפה הוא יחליט לשים את הדובדבן?".
איפה זה בא לידי ביטוי?
"למשל לחצתי להיכנס חזק להשקעה בחוות שרתים, בלוגיסטיקה, באנרגיה מתחדשת – ולא נעניתי בהתלהבות. אז הבנתי שיש פה מצב של אין ברירה, או שאני קונה אותם או שהם קונים אותי. אף אחד לא הכריח אותי למכור, אבל אופי השותפים, שכל אחד רצה להוביל, חייב את זה, כי אי אפשר שיהיו שני נהגי קטר".
תאר את הדינמיקה של המו"מ ביניכם.
"המגעים שלי היו בדרך כלל מול צחי נחמיאס או דורון כהן (מנכ"ל נכסים ובניין – ע"ק). השיחות בינינו היו לבביות. כל הזמן אמרתי להם – תמכרו לי את החלק שלכם, מחר אני קונה, אבל לצערי הם לא רצו לשמוע ואמרו שזה לא על הפרק".
לא יכולת לתת להם הצעה שלא ניתן לסרב לה?
"עם כל הכבוד, עדיין אין לי בית דפוס לכסף. בשביל לקנות את החלק שלהם הייתי צריך להביא 5-4.5 מיליארד שקל, שיש לי, אבל ביחד עם מה שכבר השקעתי לא אשים סכום כזה גדול בסל אחד".
ומה בסוף גרם לך למכור להם?
"לכל דבר יש מחיר, ולא צריכים להתאהב בנכס או בעסק. אם ההצעה טובה – צריך לקבל אותה. כי מה האלטרנטיבה? לא להסכים לגבי אופן ההתקדמות עם החברה זה גם לא טוב. ממרום הגיל והסטטוס, אני מחפש חיים רגועים עם אנשים שכיף לעבוד איתם. מהרגע הראשון אמרתי להם מה אני רוצה בתמורה לחלק שלי, וזה גם מה שקיבלתי בסוף. זה שהם לא הגיעו לזה בהתחלה סתם גרם להם לבזבז את זמנם".
אחרי מו"מ ארוך, מכירת מניותיו של פרנקל לנכסים ובניין נסגרה סופית בדצמבר 2021 בזום, כשפרנקל שוהה בביתו במונקו. סמוך לחצות יצאה ההודעה על "אחת העסקאות הגדולות בהיסטוריה של שוק ההון הישראלי" – נכסים ובניין תשלם לפרנקל 3.1 מיליארד שקל עבור מניותיו בגב־ים, מחיר ששיקף לו רווח של כמיליארד ורבע שקל ותשואה של יותר מ־100% על השקעתו. הקלוזינג של העסקה מיועד לשבועות הקרובים. ועדיין, פרנקל מודה שהוא חש פספוס. "גב־ים חברה מעולה ואני יוצא ממנה ברגשות מעורבים. זו חברה שמרנית מאוד עם פוטנציאל אדיר, חמש-שש-שבע שנים מהיום היא תהיה שווה פי 2 או 3".
נשמע שאתה בכל זאת מייחל שהעסקה לא תצא לפועל.
"יהיה לי טוב כך או כך. אם תצא לפועל יהיה לי טוב, ואם לא - יהיה לי עוד יותר טוב. מבחינתי הפרק הזה נסגר, אף שכואב לי כי הייתי שמח מאוד להישאר בגב־ים לטווח ארוך כפי שתכננתי. אני אקבל את הכסף ובאמת מאחל להם הצלחה, כמו לכל מי שקונה ממני נכס או חברה. אני אומר, קח נשימה ותנוח. אני מאמין בהשגחה פרטית, ומה שיבוא יהיה לטובה".
מאגר תמר: "הבנתי שזה לא מתאים לגב־ים"
מה שמסתמן כהשקעה הגדולה הבאה של פרנקל הוא תחום האנרגיה. בסוף 2021 נחשף כי הוא שותף סמוי של ממשלת אבו דאבי ברכישת 22% ממאגר הגז תמר מדלק קידוחים תמורת 1.1 מיליארד דולר. פרנקל קיבל אופציה ממובאדלה, חברת ההשקעות של אבו דאבי, לרכוש מחצית מהמניות, קרי 11%, בתוך שישה חודשים ממועד השלמת העסקה.
גם במקרה הזה, בדומה לסיפור גב־ים, הרגולטור הוא שחייב את המוכר - יצחק תשובה - למכור את מניותיו. פרנקל, שטווה קשרים באיחוד האמירויות עוד הרבה לפני הסכמי אברהם, זיהה הזדמנות. "אחרי ההסכמים חיפשנו דרך להשקיע וליצור שותפויות כדי שהשלום על הנייר יהפוך לחי ואמיתי", הוא מספר. "קידמתי שם מוצרים וטכנולוגיה ישראלית, וחשבתי שמאגר תמר זה עסק מעניין. הצעתי לידידיי במובאדלה להצטרף אלי להשקעה, הם בדקו והרימו את הכפפה, וכל צד עם 50%. ההשקעה שלהם בתמר היא גולת הכותרת של הסכמי אברהם".
פרנקל חושף כעת כי הציע גם לגב־ים להיכנס איתו לעסקה. "גב־ים ישבה על הרים של מזומנים, ובישיבת הנהלה אמרתי להם, 'תחשבו ש־80 קילומטר מהמטה שלכם בחיפה יש פלטפורמה המפיקה את כל הרווחים שאתם עושים בשנה ואתם מכפילים את ההכנסות שלכם, עם השקעת הון עצמי של 300-200 מיליון דולר במאגר תמר. הם ישבו מכווצים. הרי הם עוברים תהליכים של שנים לגבי כל השקעה: חופרים, בונים, שמים בטון, ברזלים, זה לא נתפס בקלות. אז הבנתי שזה לא מתאים להם והחלטתי לעשות את זה לבד, ואני מתכוון לממש את האופציה. זו השקעה פיננסית, שנותנת הכנסות ידועות לטווח ארוך מהגז שכבר זורם".
כמה ימים אחר כך התברר שפרנקל מנסה להגדיל אף יותר את אחזקתו בתמר. הוא התמודד מול קרן נוי בהתמחרות על רכישת השליטה בחברת אלון גז, המחזיקה ב־4% מתמר, מידי הגופים המוסדיים. קרן נוי הסכימה לשלם כ־450 מיליון שקל, הרבה מעבר למה שפרנקל היה מוכן לשלם. "חשבתי שיהיה טוב להוסיף עוד 4% לאחזקות העתידיות שלי בתמר, אבל המחיר עלה עד שכבר לא היה אטרקטיבי", אומר פרנקל.
קרן נוי תשלם מחיר מופקע?
"יש מושג שנקרא Other People's Money. אני לא בתחום הזה, אני בתחום של כסף שלנו, שעבדנו עליו קשה, ויש לנו אלטרנטיבות היכן להשקיע אותו. כל אחד והשיקולים העסקיים שלו".
בינתיים התמקדת רק במאגר תמר. תרחיב את ההשקעה באנרגיה לעוד זיכיונות?
"אני לא יודע מה יילד יום. אני אוכל דג שמן אחד, נח, ולמחרת יכול לחשוב על הדג השני. אני לא יכול לאכול כמה דגים בארוחה אחת".
"אני רואה את עצמי כמו אמן"
אפרופו אכילת דגים, הריאיון עם פרנקל נערך בשיחות זום בהיותו במונקו ודובאי וכן במפגש בביתו בתל אביב, בבוקר שלאחר הפיגוע ברחוב דיזנגוף; גם פרנקל נתקע יחד עם חבריו במשך שעות, במסעדת דגים ברחוב בן יהודה, מחשש לצאת לרחוב; סוג חוויה שהחיים השלווים בריביירה הצרפתית פחות מזמנים.
המארח לוקח אותי לסיור בין קומות בית הדירות שכולן שייכות לו, למעט החמישית, המפרידה בין 4 הקומות התחתונות שאוחדו לדירה אחת גדולה למשפחה לבין דירה בקומות 7-6 המשמשת את פרנקל כשהוא מגיע בגפו לארץ. בקומה העליונה נמצא משרדו, הכולל יציאה לגג המשקיף לים וכולל בריכה פתוחה. על קירות הבית משובצים ציורי ענק, בעיקר של ציירים יהודים או ישראליים, ובתווך פזורים כורסה מתנדנדת בעיצוב רון ארד, פסל ענק של אמן הזכוכית דייל צ'יהולי ועבודות אומנות שיוצרות תחושת מוזיאון. פרנקל מתגאה כי עיצב את הבית בעצמו, ומסביר כי בארץ נמצא רק חלק קטן מאוסף האומנות הפרטי שלו, המפוזר בין נכסיו בעולם ושוויו מוערך ביותר ממיליארד דולר.
4 צפייה בגלריה
מימין: אדוארדו אלשטיין, צחי נחמיאס ואיש אמונו של פרנקל בישראל אילן גיפמן. "לכל דבר יש מחיר"
(צילומים: עמית שעל, ורד פיצ'רסקי, סיון פרג')
מול לבושו, המטוס והיאכטה הפרטיים, ההוד וההדר בביתו - קשה שלא לפתח מידה של ציניות. אולם חשוב לו להכניס רוח בתוך העשייה החומרית. פרנקל מספר שבגיל 10 הוא קרא את הספר "אדון טסט" של הסופר הצרפתי פול ולרי, שהטביע בו חותם עמוק; הוא מדקלם את ההקדשה על הספר: "הם אמרו: 'האם השתגעת בשל אהבתך אליה? ואני אמרתי, החיים אינם אלא למשוגעים בלבד'". פרנקל מפרש: "אם אתה לא מיוחד, מה זה מעניין? אבל אני רחוק מלהיות משוגע, אולי רק משוגע לדבר, שעושה הכל ביסודיות ובהתמסרות".
כשהוא נפרד ממני הוא אומר: "שטחי לכתוב 'הוא קנה פה, קנה שם'. כתוב לעומק, על הפילוסופיה של הדברים".
אז שתף. מה מניע ומנחה אותך בחיים?
"קודם כל היצירה. אדם חייב ליצור, לא משנה באיזה תחום הוא עוסק. בתור צעיר בישיבה, כשבאנו לירושלים וישבנו עם סטודנטים ושתינו, שאלו אותי 'מה הפתגם שלך להיום'? ואני אמרתי To Exel' – להתעלות. בכל מקום שאתה נמצא בו, בכל מה שאתה עושה – תשאף להתעלות, תגיע לאיכויות. זה סיפוק גדול לדמיין משהו ולראות אותו קורם עור וגידים. להרבה אנשים יש מחשבות, אבל להפוך מחשבה למוצר, למפעל או לעסק שמפרנס מאות משפחות ועובד, והוא נמכר כי הוא מוצלח – זה סיפוק אדיר. במובן הזה אני רואה את עצמי כמו אמן או יוצר, שאחרי חודשים או שנים משלים יצירה ואומר 'וואו'. ואם הוא מכר אותה וקיבל גם כסף זה אפילו עוד יותר טוב, אבל לא זה העיקר, אלא הסיפוק ממה שעושים ויוצרים.
"מה שעוד מנחה אותי זה היושר, האינטגריטי, להרבות טוב לעולם. לתפיסתי, כשאדם עושה רק לעצמו לא נשאר מזה כלום, ולא בכדי ההיסטוריה זוכרת את האנשים הדגולים שעשו עבור אחרים. לכן אני מקדיש 25%-20% מהוני לתרומות ומיזמים חברתיים. אף אחד לא יהיה עני כי נתן מכספו ועזר לאחרים. חשוב ליצור סביבך מעגלים חיוביים, כי זה יחזור אליך וההצלחה תבוא. זה כך גם בעסקים: אי אפשר לראות רק את האינטרס שלך. עד שלא משחררים ומבינים שגם לצד השני צריך להיות טוב – זה לא זז ולא זורם".
פרנקל יכול להתהדר במעמדו כסגן יו"ר הקונגרס היהודי העולמי ויו"ר הקונגרס היהודי האירופאי־אסיאתי; הוא משמש כיו"ר או חבר הנהלה בעוד עשרות ארגונים. "אני תומך ב־54 ארגונים, מהם בעשרה אני התומך הכי גדול ומאוד מעורב. כמחצית מזמני מוקדש לפעילות ציבורית ופילנתרופית", הוא אומר.
במשך שנים פעלת מתחת לרדאר, עד להשקעות בחברות ציבוריות.
"אני לא פועל מתחת לכלום. אני פשוט פועל, משתדל לא לדבר ואין לי חברים עיתונאים. זה לא שמישהו מסתיר משהו, זו דרך הפעולה שלי. לא יצאתי לבורסה ולא ביקשתי כסף מאף אחד. מי מחפש תשומת לב? מי שמצבו לא טוב וצריך כסף, או מי שמוכר מוצרי צריכה לקהל ועושה רעש כדי שהשם שלו יהיה בתקשורת. את הסיפוק שלי אני לא מקבל ממחיאות כפיים או מכתבות".
אירונאוטיקס: "זו היתה החלטה של רגע"
ירצה או לא, שמו של פרנקל החל להופיע תדיר בתקשורת הכלכלית לאור ההשקעה הציבורית הגדולה הראשונה שלו בחברת המל"טים אירונאוטיקס, כשבסוף 2018 מנייתה צללה בבורסה בעשרות אחוזים בצל החקירות נגד בכיריה. "אנשי אירונאוטיקס ניסו לעניין אותי בהשקעה עוד כשהיא היתה חברה פרטית. גם רפאל הציעו לי בעבר לקנות יחד איתם את החברה, אבל הסכום שדובר היה כ־250 מיליון דולר, ואני אמרתי שהדבר הזה לא שווה יותר מ־100 מיליון דולר", מספר פרנקל.
"בדצמבר 2018 הייתי עם המשפחה בחופשת סקי בהרים בשוויץ, אך מכיוון שאני לא גולש, העברתי את הזמן בצפייה במסך וראיתי שהשווי של אירונאוטיקס בבורסה ירד לכ־100 מיליון דולר. 20 שנה אומרים לי 'תיכנס, תקנה', ועניתי שרק כשזה יהיה בשווי הנכון; אז אמרתי לעצמי, 'בוא תהיה נאמן למילה שלך'. זו היתה החלטה של רגע, ונתתי הוראה לבנק להתחיל לקנות מניות. בתוך חודש מצאתי את עצמי מחזיק בשליש מהחברה. מכיוון שאני מחזיק גם את יו ויז'ן (חברת מל"טים ישראלית פרטית קטנה שעדיין לא מייצרת הכנסות לדברי פרנקל – ע"ק) חשבתי שיכולה להיות סינרגיה, אולי למזג ביניהן. לא נפגשתי עם אף אחד באירונאוטיקס, לא היה לי קשר עם הבעלים, לא התערבתי בניהול או בשיווק".
הפוזיציה שפרנקל תפס באירונאוטיקס התגלתה כמצוינת ובעיתוי מוצלח, כשהתחרות בין התעשייה האווירית לבין רפאל ואביחי סטולרו על רכישתה הקפיצה את שווייה. האחרונים רכשו את אירונאוטיקס לבסוף ב־850 מיליון שקל, ומחקו אותה מהמסחר. "הם הציעו לי להישאר עם אחזקה של 30%, אבל היו ביניהם הסכמים ולא רציתי להישאר במיעוט, אז אמרתי להם שיקנו אותי. הם שילמו לי כפול ויותר", אומר פרנקל. בתוך כשבעה חודשים בלבד הוא עשה רווח של כ־90 מיליון שקל על השקעתו באירונאוטיקס, עם תשואה של יותר מ־100%. "זה כסף קטן יחסית, אבל הכל יחסי".
כותרות העיתונים היו שעשית סיבוב יפה.
"המילה 'סיבוב' זה כל כך לא אני. אני לא איש של סיבובים, אני איש של טווח ארוך, וכך התכוונתי לבוא לשם, כדי להיות בעל שליטה. המונח 'עשה סיבוב' הוא בעל קונוטציה לא מכבדת. אני משקיע ברצינות, עם מחשבה, עם רצון לפתח, לחבר עוד עסקים, ליצור משהו יותר גדול – וזה היה העניין".
"יש פרנקל אחד בפולין, תסתייעו בו"
במשרדו תלויה תמונה של הצייר יוסל ברגנר, "הקיביצר". נראים בה אנשים משחקים קלפים מול חוף ברייטון באנגליה, ודמות עוברת ביניהם ונותנת עצות מהצד, בלי להשתתף במשחק. פרנקל מתאר את עצמו כ"אובזרבר ולא פרטיסיפנט" – משקיף ולא משתתף; אבל הוא רחוק מדמות "הקיביצר", היות ואצלו ההתבוננות היא צעד מקדים לקפיצה למים והשתתפות ערה במשחק. כך היה כל הקריירה העסקית שלו.
הוא נולד למשפחה ממעמד ביניים ומטה, האח הצעיר מבין שלושה (האחים אלי וראובן חיים עד היום בבני ברק). אביו היה אזרח עובד צה"ל שבשעות הערב השלים הכנסה בסחיבת שקי מלט באתרי בנייה. אמו, שורדת אושוויץ, היתה עקרת בית שדאגה לגידול הילדים. "היו ימים קשים. אני זוכר פעמים שרציתי לאכול חצי מנת פלאפל או גלידה, אבל לא היה לנו כסף, אז יכולתי רק להסתכל איך אחרים אוכלים", הוא משחזר.
ייתכן והאמביציה להצטיין נולדה שם. "בגיל צעיר נמשכתי אל העולם הגדול והקמתי חברת השקעות שעסקה ביזמות תעשייתית, והציעה לקיבוצים ולמושבים השקעות במפעלי תעשייה". בהמשך הוא השקיע ברכישת מפעלי מזון והחל לשווק מוצרי מזון למדינות הגוש הקומוניסטי. ב־83' הגיע לוורשה וב־88' לרוסיה, כשישראל עוד לא כוננה איתן יחסים דיפלומטיים. "נסעתי שם עם סוכן מקומי בפיאט 126 קטנה, עסקתי בסחר ושיווק ובניתי יחסים".
יום אחד פגש פרנקל בארץ את יו"ר הסוכנות היהודית דאז מנדל קפלן, שאת בתו הוא הכיר. "סיפרתי לו שאני עוסק בסחר בפולין. הוא זכר את זה, וכשהתחיל טפטוף של יהודים לארץ מברה"מ, הוא כתב לאנשים שלו פתק – 'יש פרנקל אחד בפולין, תסתייעו בו'. לשכת הקשר של הסוכנות פנתה אליי, שאעזור להביא לארץ יהודים דרך ורשה. הגעתי לחברת התעופה הלאומית, שהסכימה לעזור. כשבאתי להודות לראש הממשלה הפולני דאז תדיאוש מזובייצקי, הוא אמר לי: 'אתה לא צריך להודות לי. זו היתה החובה המוסרית שלי'. כבן לניצולת שואה האמירה הזו נחרטה בי".
הקשרים שהחל פרנקל לטוות, על רקע פעילות הטסת העולים, הפכו אותו לשם דבר בתחום התעופה. "יצרתי קשרים עם כל חברות התעופה במזרח אירופה. בעקבות זאת פנו אליי מבואינג ונתנו לי להיות נציגם במזרח אירופה. התחלתי למכור מטוסים שלהם לחברות התעופה המזרח אירופיות, ועד מהרה עסקתי ברכש, מכירה, מימון ותחזוקת מטוסים בכל הגוש הסוציאליסטי, מקומות שלא החזיקו קודם במטוס מערבי. ומכיוון שהמזרח אירופאים לא ידעו איך לטפל במטוסים מבחינת תחזוקה וחלקי חילוף, הבאתי אותם לחטיבת בדק של התעשייה האווירית, וכך התחילו היחסים שלי אתם".
לימים, הפך פרנקל לסוכן־על של תע"א במזרח אירופה ולגדול ביותר במדינות חבר העמים, עד אמצע שנות ה־2000. במקביל הוא החל לייצג עוד יצרניות מטוסים ומסוקים בהן איירבוס, גאלפסטרים, אוגוסטה וססנה, כמו גם חברות תעופה. "אני בעיקר מוכר מטוסים חדשים לחברות תעופה, יחידים וממשלות, מממן אותם ולפעמים גם מתחזק אותם או עושה התאמות. היום אני מוסד במזרח אירופה בתחום, כנציג ומשווק. הייתי מעורב במהלך השנים בעסקאות בעשרות רבות של מיליארדי דולרים. תחום התעופה ענק ואנו שולטים ברזיו, מקטן עד גדול".
"אני חותך ומחליט יחסית מהר"
במהלך השנים ניתב פרנקל יותר ויותר השקעות לנדל"ן, תחום שמהווה כיום את עיקר הפורטפוליו שלו. "יש לנו הרבה מאוד בנייני משרדים ולוגיסטיקה בהולנד, גרמניה, פולין, צ'כיה, כולם מושכרים, ויש בתי מלון בפולין וצ'כיה, למשל מלון מריוט בוורשה, שלא היה לי כסף לשכור בו חדר בסוף שנות ה־80', ואולי גם לא לאכול בו צהריים".
"נדל"ן זה עסק מעניין, שמצריך סבלנות, התמדה והבנה", הוא מוסיף. "לפעמים מנצלים הזדמנויות ולפעמים פשוט משקיעים לפי קו ואסטרטגיה, וכך מתרחבים. אנו מאוד בררניים, לא קונים כל דבר, לא לוקחים סיכונים גדולים – ותודה לאל הולך מצוין", אומר פרנקל ברבים. "זה כי אני לא עובד לבד, אלא בצוות. זו קבוצה שאני בראשותה, ויש לי שותפויות רק בשוליים".
איך אתה מחליט על איזו השקעה ללכת?
"בחירות נובעות בדרך כלל משלושה גורמים: הראשון הוא ניתוח כלכלי, שהוא הבסיס להבין מהי חברת המטרה או הפרויקט. השני הוא הישענות על ניסיון ואינטואיציה. אני בדרך כלל קורא נכון אנשים ועסקים ויש לי תחושות בטן טובות, ולפעמים הן בלי מתאם לניירות שמגישים לי. לרוב אני סומך יותר על האינטואיציה, שהתפתחה ככל שהניסיון נצבר. זה לא אומר שאני לא מעמיק בנושאים או במספרים, אבל ניסיון החיים הוכיח את עצמו. הדבר השלישי הוא האנשים – האם יש אנשים טובים בחברה הנרכשת או בצוות שלי, שינהלו את המערכה ואת העבודה בשטח. אם ישאלו מה המקצוע שלי, אני מבין באנשים ובנפש, ויש לי חושים עסקיים טובים. אני מוצף בהצעות השקעה מכל העולם, והעניין הוא לסנן ולחוש מה מתאים לי".
אתה מקבל החלטות מהירות?
"כן, צריך לדעת מהר על מה לא לבזבז זמן. אני חותך ומחליט יחסית מהר גם לגבי מה שכן נשאר. מה שמוביל אותי הוא קודם כל מי שמציע את ההשקעה ומעורב בפרויקט. אלה צריכים להיות אנשים ישרים, הגונים ומוכשרים, בעלי יכולת לקבל החלטות. כי לפעמים יש פרויקט או מוצר בינוני, אבל יש מנהיג מאחוריו, ומנגד לעתים יש מוצר אדיר, אבל ניצב מולך אדם חלש. המפתח להצלחה הוא היזם, המוביל, הממציא, המנהל – אנשים. זו הנוסחה בכל תחום".
יש כישלון או פספוס שמלווה אותך?
"יש אינסוף מיזמים ופרויקטים שיכלתי לעשות אם הייתי מקבל תמיד החלטות נכונות. אי אפשר תמיד להצליח. מספיק אם זה קורה ב-8-7 מתוך 10 מקרים. אני לא מסתכל על הפספוסים אלא על החיובי. בארץ נתקלים בהרבה קנאה, חוסר פרגון, וזה מיותר. זה מחסל את הרצון לעשייה. יזמים, בעלי הון ואנשים מוכשרים מחפשים, כמו בכל תחום, לעבוד בסביבה חיובית ותומכת, שתחבק אותם ותעזור להם להביא תוצאות לעצמם ולחברה סביבם".
אהרון פרנקל (64)
תפקיד: הבעלים של קבוצת Loyd's, העוסקת בהשקעות נדל"ן, תעופה אזרחית, אנרגיה והייטק
מצב משפחתי: נשוי + 5, בגילאים 8 עד 19
מגורים: מונקו
השכלה: התחנך בישיבות בבני ברק
תפקידים: סגן יו"ר הקונגרס היהודי העולמי ויו"ר הקונגרס היהודי האירופאי־אסיאתי
עוד משהו: שוויו של אוסף האומנות שלו מוערך ביותר ממיליארד דולר וכולל יצירות של מארק שאגאל ודייל צ'יהולי
