אייפקס וזאפ הפסידו גם בערעור לעליון וישלמו לווליו בייס 8.5 מיליון שקל עמלה
אייפקס וזאפ הפסידו גם בערעור לעליון וישלמו לווליו בייס 8.5 מיליון שקל עמלה
התביעה הוגשה בעקבות מכירת זאפ לקרן אייפקס ב־2013 - החברות טענו כי לא מגיע לוליו בייס עמלת תיווך בעסקה, שכן התנאים שבהם בוצעה לא הקימו חובת תשלום. בית המשפט המחוזי קבע ב־2019 כי התנאים שמזכים את וליו בייס בעמלה מתקיימים במלואם
חברת זאפ ובעליה בעת הגשת התביעה קרן אייפקס ישראל, שבהנהלת זהבית כהן, הפסידו גם בערעור שהגישו לבית המשפט העליון וישלמו לבית ההשקעות וליו בייס את העמלה על איתור המשקיע לחברה - 8.5 מיליון שקל וכן הוצאות משפט של 40 אלף שקל. זאפ טענה כי היא פטורה מתשלום העמלה לווליו בייס משתי סיבות: האחת המחויבות לפי ההסכם היה לחתימה על חוזה בפרק מן קצוב, שלא התקיים, וסיבה שניה: זאפ היתה לדבריה רק ערבה לתשלום של בעלי המניות הקודמים שלה לווליו בייס. וליו בייס טענה שעל זאפ לשלם בעצמה את עמלת התיווך בעסקה, לפי ההסכם המקורי.
וליו בייס הגישה תביעה לקבלת העמלה מזאפ ב־2016 בבית המשפט המחוזי. התביעה הוגשה בעקבות מכירת זאפ לקרן אייפקס ב־2013. מנכ"ל זאפ באותה שנה, ניר למפרט והיו"ר יעקב אלינב, שכרו את שירותי וליו בייס לאתר משקיע. בית ההשקעות שבשליטת ויקטור שמריך ועידו נויברגר הציג בפני הנהלת זאפ כמה משקיעים פוטנציאליים, בראשם אייפקס, שהציעה 130 מיליון שקל לבעלי המניות הקודמים - גופים מוסדיים שקרן מרקסטון שעבדה את זאפ לטובתם.
תחילת הפרשה היתה בסכסוך שפרץ בין הנהלת זאפ לבעלי המניות המוסדיים והוביל להפקעת סמכויות ההנהלה מהמו"מ למכירת החברה, ולהקמת נציגות בעלי מניות שתנהל את הליך המכירה של זאפ, שהיתה זקוקה אז להון להמשך הפעלתה. וליו בייס טענה כי לאחר שלא נמצא לזאפ קונה במשך תקופה ארוכה התבקש בית ההשקעות לבדוק שוב מול קרן אייפקס שמנהלת זהבית כהן, את האפשרות כי תרכוש את החברה, מה שהוביל לעסקה ב־2015 תמורת 145 מיליון שקל. אייפקס סירבה לשלם את העמלה שאמורה היתה זאפ לשלם לווליו בייס.
בתביעה שהגישה טענה חברת וליו בייס, באמצעות עו"ד ישראל שלו וטל טיטמן, כי ההסכם שבינה לבין זאפ קבע שהעמלה "תנוכה מהסכום המועבר לבעלי המניות", וכי בית ההשקעות היה זה שאיתר את הרוכשת, אייפקס. זאפ טענה באמצעות עו"ד אייל רוזובסקי, כי "אין תחולה להסכם ההתקשרות שכן הסכם זה לא חל על מקרה שבו בעלי המניות הם אלו שמוכרים את מניותיהם ישירות לרוכשת", וכי ההתקשרות עם התובעת נעשתה אך ורק לצורך איתור משקיע שיזרים כספים לתוך החברה עצמה".
בית המשפט המחוזי קבע ב־2019 כי התנאים שמזכים את וליו בייס בעמלה מתקיימים במלואם ולא ייתכן שהיחידה שתצא קרחת מהעסקה היא וליו בייס שהולידה את העסקה. המחוזי דחה עם זאת תביעה של וליו בייס לתשלום של 4 מיליון שקל בשל מה שכינתה "הכפשות ופרסומים פוגעניים שאותם דאגה זאפ, יחד עם אייפקס, לפרסם נגד וליו בייס".
שופטי העליון אלכס שטיין, שאול שוחט ודוד מינץ קבעו כי אין מחלוקת על כך שווליו בייס היתה זו שקישרה בין בעלי המניות לרוכשת אייפקס, ואין חולק על כך שבית ההשקעות השקיע מאמצים רבים באיתור המשקיע ובבחינת נכסיה של זאפ. שופטי העליון החליטו שלא להתערב בהחלטת המחוזי וכי חוזה התיווך מחייב את זאפ לשלם את העמלה ולא את בעלי מניותיה. "עמלת ההצלחה תנוכה מהסכום המועבר לבעלי המניות. החברה (זאפ, ג"ח) תערוב לתשלום העמלה על ידי מי מבעלי מניותיה ככל שימכור מניות/זכויות בעסקה", כתב השופט שטיין.
השופטים סיימו את הפסיקה באמירה ש"אם זאפ אכן סברה שהעמלה צריכה היתה להיות משולמת על ידי המוסדיים שמכרו את המניות ולא מקופתה שלה, הרי שאז היה עליה לתבוע ממוכרי המניות את התשלום, אבל היות ולא תבעה את הסכום מבעלי המניות, אין לה אלא להלין על עצמה".
זאפ, שהוקמה ב־1968 עסקה בפרסום ובשיווק עסקים באמצעות מדריכים מודפסים, וכיום היא פועלת כקבוצה של אתרי אינטרנט בתחום הצרכנות.
