בלעדיהאחים אמיר מוותרים על משרת היו"ר, יכהנו כמנכ"לים משותפים
בלעדי
האחים אמיר מוותרים על משרת היו"ר, יכהנו כמנכ"לים משותפים
האחים שרכשו 24.99% משופרסל מתיישרים עם דרישות רשות ני"ע, שרואה בהם בעלי שליטה ברשת הקמעונאות, למרות שזו מתנהלת ללא גרעין שליטה. פרופ' יצחק שפירא מועמד לשמש כיו"ר. הרשות תבדוק גם את הקשר עם המוסדיים ואת תנאי השכר
הלחץ של רשות ני"ע על שופרסל, האחים אמיר והמוסדיים בשאלת השליטה בחברה, פעל מהר מהצפוי. ל"כלכליסט" נודע כי יוסי אמיר צפוי לוותר על מקומו כיו"ר החברה. במקומו מועמד לכהן אחד הדירקטורים, ככל הנראה פרופ' יצחק שפירא, סמנכ"ל בית החולים איכילוב, שמונה לאחרונה לדירקטוריון החברה. יוסי ושלומי אמיר צפויים לכהן כמנכ"לים משותפים. המהלך דורש את אישור הדירקטוריון.
הרשות, בראשות ספי זינגר, הציבה את נושא השליטה בשופרסל בראש סדר העדיפויות שלה בחודש האחרון, שלחה מכתבי בירור לחברה ולמוסדיים, בניסיון לגבש עמדה לגבי שאלת המשך הגדרת החברה ככזו שפועלת ללא גרעין שליטה, וכן בדיקה של הקשר, לכאורה, בין האחים אמיר לגופים המוסדיים המחזיקים בשופרסל והאם התקיים תיאום בין המוסדיים לגבי המינויים בחברה. בנוסף, בוחנת הרשות קיומו של ענין אישי של המוסדיים בכל הקשור לתנאי הכהונה של האחים אמיר. מי שמובילות את הפרשנות המחמירה ברשות בנושא היא צפנת מזר, היועצת המשפטית של מחלקת תאגידים; ושרה קנדלר, ראש מחלקת תאגידים. השבוע הודיע זינגר כי קנדלר תעבור לנהל את מחלקת האכיפה ברשות ובמקומה ימונה אמיר הלמר.
השדרה הניהולית הוחלפה
האחים אמיר הגיעו בפברואר להחזקה של 24.99% ממניות רשת המזון הגדולה בישראל, לאחר שרכשו מניות תמורת 1.5 מיליארד שקל משישה גופים מוסדיים. 100 מיליון שקל נוספים השקיעו האחים בתשלום לחברת פז, ששיחררה אותם מהסכם אי־התחרות שחתמו מולה, כשמכרו לה לפני יותר משנתיים את רשת פרשמרקט.
למרות שכותרות העיתונים היו שהאחים אמיר משתלטים על שופרסל, ולמרות שורת צעדים שכבר הספיקו לבצע, מבחינת דיווחי שופרסל הם אינם מוגדרים כבעלי שליטה. בהגדרת החוק, בעל שליטה הינו מי שמחזיק ב־50% ממניות חברה, או שיש לו את היכולת להכווין את עסקי התאגיד.
ברשות ני"ע ניסו להתמודד עם העובדה שהאחים אמיר החליפו את השדרה הניהולית בחברה. לאחר שרכשו את השליטה בפועל, באמצעות הדירקטוריון הישן מונו שישה דירקטורים חדשים: יוסי אמיר עצמו ולצידו חזי צאיג, משה וינגרטן, ארז כלפון, יצחק שפירא וצילי נוה. הדירקטוריון הישן כולל, בין היתר, את מיכל ארלוזורוב, אלי רון, אבי אטיאס ורון הדסי.
הדירקטוריון בחר ביוסי אמיר כיו"ר וכינס אספה לאישור של תנאי שכרו ושל שלומי אמיר, שמונה למנכ"ל ועדיין לא נכנס לתפקיד. הרשות בחנה האם המעשים הללו מצביעים על כך שלאחים אמיר יש את היכולת להכווין את פעולות שופרסל, למרות שהחזקתם נמוכה מ־50% ובהתאם האם יש להכריז עליהם כבעלי שליטה.
במקביל, הרשות בודקת אם האחים פועלים באופן מתואם עם חלק מהמוסדיים בהשתלטות על שופרסל ובניהולה, כך שהם מהווים ביחד דבוקת שליטה. זהו חשד חמור יותר, מורכב יותר, וקשה יותר להוכחה. החוק אוסר על מוסדיים להחזיק יותר מ־20% בתאגיד כלשהו. לכן, הם אינם יכולים לערוך הסכמי שיתוף פעולה שכאלה, כי אז יראו אותם כמחזיקים ביחד ‑ דבר אסור על פי חוק.
המוסדיים מצידם, כמו גם האחים אמיר, טוענים כי אין שום שיתוף פעולה כזה ויתרה מכך – לא הובטח דבר לאחים אמיר בניהול החברה. "אם הם לא ינהלו אותה כמו שצריך ולא יבריאו את הרשת, סביר להניח שהמוסדיים יעצרו את הרוח הגבית שניתנת להם ואינה נעשית בתיאום", אמר גורם מוסדי. הוא הוסיף כי "היו הרבה גורמים שרצו לקנות את שופרסל. כאלה שהתקשורת לא ידעה עליהם בכלל, כמו קרן אייפקס. אבל המטרה היתה למצוא אנשים אגרסיביים, עם סכין בין השיניים, שיבואו וירימו את הרשת, ואז גם ההחזקה של המוסדיים תהיה שווה יותר. לאף מוסדי אין הטבה מהשכר שיקבלו האחים אמיר, או איזושהי מחויבות או אינטרס למענם".
קביעה של הרשות לפיה המוסדיים הם בעלי עניין אישי בשופרסל תהיה תקדימית ותגרום לכך שלא יוכלו להשתתף בהצבעות באספות מיוחדות של החברה. לרשות יש את הסמכות להגדיר בעל מניות מוגדר כבעל שליטה, ואז חלות עליו מגבלות שמטרתן לוודא שהוא לא מנצל את החברה לטובתו על חשבון שאר בעלי המניות. לפי חוק החברות כל עסקה של החברה עם בעל שליטה צריכה לעבור הליך אישור מיוחד מהדירקטוריון ועד לאספת בעלי המניות תחת אישור של רוב מיוחד. הכוונה היא גם להעסקה של בעל השליטה או קרובי משפחתו בחברה. אישורים אלה נדרשים ממי שמחזיק 25% ממניות החברה והחוק קובע שיראו אותו כבעל שליטה לצרכי אישור העסקאות. בנוסף, הדח"צים צריכים להיות נייטרליים וללא קשר לבעל המניות המוגדר בעל שליטה.
השפעה רוחבית להחלטה
מבחינת חוק ני"ע, הגדרת בעל מניות כבעל שליטה מחייבת בעיקר גילוי מידע על הקשרים בין החברה לבעל השליטה, כמו שכר של קרובי משפחתו המועסקים ועוד. בנוסף, אם מישהו רוצה לרכוש מניות בחברה ולהגיע להחזקה של 25% ומעלה, הוא צריך לעשות זאת דרך הצעת רכש, שתפורסם לכלל בעלי המניות. הסיבה לכך היא שהצעת רכש של בעל שליטה אמורה לגלם פרמיית שליטה, ובכדי לא להפלות בין בעלי המניות, שרק חלקם יקבלו את הפרמיה, עושים זאת בהצעת רכש אחידה. הצעת רכש היא תהליך סדור ומורכב ולרוב דירקטוריון החברה צריך לפרסם לציבור את עמדתו לגבי הצעת הרכש וכדאיותה. הליך זה מקשה על ביצוע השתלטות עוינת על חברות ללא גרעין שליטה, בניגוד לתהליך בו רוכשים ישירות מניות מבעלי מניות אחרים.
ההנחה היא כי האחים אמיר העדיפו לרכוש רק 24.9% מהמניות, שכן מעבר לכך הדבר היה מצריך שיתוף פעולה עם ראשי שופרסל, אותם ביקשו להחליף. בשוק העריכו כי האחים לא רצו להיות מוגדרים כבעלי שליטה, ולכן רכשו מניות באופן שאיפשר להם להפוך לבעלי המניות הגדולים בחברה ללא צורך בהצעת רכש.
בחוק ני"ע, כאמור, הגדרת השליטה פתוחה לפרשנות ‑ היכולת לכוון את פעילות החברה. כלומר ייבדק מצב הדברים בפועל ועל בסיסו תתקבל החלטה. מבחינה זו, קשה לראות בהתנהלות האחים ככזו שלא מכוונת את עסקי התאגיד, לאור העובדה שהובילו לעזיבה של איציק אברכהן היו"ר והמנכ"ל אורי וטרמן (אותו ביקשו להשאיר בתפקיד אחר, אבל העדיף להתפטר), וביקשו למנות עצמם למנכ"ל ויו"ר. "הם התנהגו כמו פיל בחנות חרסינה. מהם הצעדים הללו אם לא היכולת להכווין את פעילות החברה", אומר גורם משפטי.
כאמור, החלק השני והמורכב יותר של בדיקת רשות ני"ע, הוא השאלה האם למעשה החזקות האחים אמיר נחשבות לדבוקת שליטה ביחד עם החזקות המוסדיים שמכרו להם חלק מהחזקותיהם. החשד ברשות התעורר היות והמוסדיים העדיפו את הצעת האחים אמיר על פני הצעה במחיר גבוה יותר מצד משקיעים אמריקאים. המוסדיים מסבירים שההעדפה נבעה מניסיונם של האחים אמיר בחברת קמעונאות ומהערכת המוסדיים כי הם יוכלו להשביח את שופרסל טוב יותר ממשקיעים זרים. השוק אגב, אהב את העסקה והשווי של שופרסל הגיע בשבועות שאחריה ל־7.2 מיליארד שקל – פרמיה של 20% על השווי שבו רכשו האחים את המניות. בימים האחרונים, גם לאור הפרסומים על דרישות הרשות וגם לאור החולשה הכללית בשוק כתוצאה מהמתיחות הבטחונית, ירד שווי החברה ל־6.5 מיליארד שקל.
אם אכן יוחלט על ידי הרשות כי קיים שיתוף פעולה שכזה, הרי שביחד ההחזקה המשותפת של האחים והמוסדיים כבר מגיעה ליותר מ־25%, ולכן היא היתה צריכה להיעשות באמצעות הצעת רכש לכלל הציבור. במקרה כזה, קובע החוק שכל המניות של הקבוצה שמעל ל־25% הופכות למניות רדומות (ללא זכויות) עד לביצוע הצעת רכש לתיקון המצב. אבל הידרשות לסוגיה כזו והסיכוי להגדיר אותה קשים בהרבה. המוסדיים פועלים תחת ייעוץ משפטי צמוד ובזהירות רבה, לאור העובדה שנאסר עליהם להיות שותפים לשליטה. כך שעפ"י הערכות רשות ני"ע לא תנסה להעמיק בסוגיה. גם רשות שוק ההון, שמפקחת על המוסדיים, עדיין לא אמרה את דברה.
לא ברור מה תהיה עמדת רשות ני"ע לגבי הטענה על ענין אישי של המוסדיים בתגמול של האחים האמיר. מה שברור שלהחלטה כזו צפויה להיות השפעה רוחבית משמעותית ולא פשוטה על השוק, כיוון שהמוסדיים מחזיקים בחברות רבות, עושים עסקאות מכירה ורכישה והם חלק משמעותי מבעלי המניות ברוב החברות הציבוריות. עמדה כזו תקשה על המוסדיים מאד ותיצור אי ודאות רבה בשוק ההון הישראלי.
מבנה ואלוני חץ כמשל
לאחים אמיר ושופרסל, שמיוצגים בידי משרד גורניצקי ומשרד שיבלת, יש טענות עובדתיות ומשפטיות לפיהן לא מדובר בשליטה. לכן, מבחינת האחים אמיר היתה גם דרך אחרת, של כניסה לעימות מול הרשות בענין זה, בה העדיפו שלא ללכת. האחים יכלו לטעון שקיימות חברות אחרות, דומות למדי, שבהן לא נטען שיש שליטה, דוגמת חברת מבנה. בחברת הנדל"ן מבנה, בעל המניות הגדול ביותר (כ־21%) הוא דוד פורר, שבנו טל מכהן כיו"ר דירקטוריון, והיה דומיננטי בהליך סוער שבו הודח דודו זבידה, המנכ"ל הקודם, על רקע הניסיון שלו להוביל למיזוג עם דסק"ש ללא תיאום עם הדירקטוריון. טל פורר היה דומיננטי גם בבחירת המנכ"ל עוזי לוי במקום זבידה.
דוגמה אחרת היא חברת אלוני חץ, שנתן חץ הקים והוא בעל המניות הגדול בה, עם 14.5%. עד 2019 היוו הוא ודודי ורטהיים דבוקת שליטה, אבל ורטהיים, ששולט גם בבנק מזרחי־טפחות, נאלץ למכור את מניותיו (19%) באלוני חץ בגלל חוק הריכוזיות. נתן חץ משמש כדירקטור ומנכ"ל החברה, והוא מוביל ודומיננטי בה. כיו"ר משמש אבי ורטהיים.
פוטנציאל למקרה דומה מתרחש בימים אלה בפז. בעל המניות זוהר לוי, המחזיק ב־9.7% ממניות החברה, מנסה להגדיל את החזקותיו בחברת האנרגיה והציע למוסדיים לרכוש חלק מהמניות בפרמיה על מחיר המניה בשוק. בשיחות עם המוסדיים מדגיש לוי כי הוא רק רוצה להגדיל את ההחזקות, קרי הוא אינו מתכוון לשלוט בחברה. עם זאת, לדעת חלק מהמוסדיים המטרה שלו היא יותר מכך.
עוד מקרה שהתרחש לאחרונה היה כאשר קבוצת אחים נאוי ניסתה להשתלט על חברת כרטיסי האשראי ישראכרט. גם כאן ניסתה אחים נאוי להגיע להחזקה של עד 25%, ככל הנראה בין היתר בכדי שתוכל לבצע את הרכישה ללא הצעת רכש, מה שהיה מצריך שיתוף פעולה עם דירקטוריון החברה. אלא שעוד לפני רשות ני"ע ושאלת הבעלות נתקלה אחים נאוי במחסום מצד בנק ישראל. לאחרון כללים נוקשים, לפיהם לא ניתן לקבל היתר שליטה בישראכרט אלא אם הרוכש מחזיק לפחות ב־30% מהמניות. לכן, פסל בנק ישראל את בקשת אחים נאוי לרכישה וקבלת היתר שליטה בשיעור נמוך יותר.
במקביל, במשרד התקשורת נידונה בימים אלה בקשה של קרן סרצ'לייט לרדת בהחזקותיה בבזק, ועדיין להישאר בעלת השליטה בה. המספר שנידון בבקשה זו הוא של 15% ממניות בזק. משרד התקשורת לא קיבל החלטה, אבל אם יאשר את בקשת סרצ'לייט, פירושו מתיחה נוספת של הגדרת החזקות בעלי השליטה בחברה ציבורית.
בכל מקרה, נראה כי האחים אמיר, ששימשו בחברה הציבורית הקודמת שלהם, פרשמרקט, כמנכ"ל ויו"ר (עם החזקה של 74%) הבינו את הלך הרוח והעדיפו שלא להיכנס לעימות מול הרשות והעומד בראשה. לפיכך, צפויה להתבטל אספת בעלי המניות שהיתה אמורה להתכנס בשבוע הבא על מנת לאשר את תנאי כהונתם כמנכ"ל ויו"ר ואת תנאי הפרישה של המנכ"ל והיו"ר היוצאים, ובמקומה תכונס אספה אחרת, שבה יוצעו השניים כמנכ"לים משותפים.
שאלת הגבולות
האירוע הנוכחי בשופרסל הוא חלק מחבלי הלידה שעוברים על שוק ההון המקומי. ממצב של שוק של חברות שנמצאות תחת בעלי שליטה, למצב שבו עוד ועוד חברות הופכות לחברות ללא גרעין שליטה מחד, אך עם בעלי מניות מהותיים ואקטיביים מאידך. השאלה היא מה הגבול בין בעל מניות אקטיבי לבין בעל שליטה. הגבול הלך וירד עם השנים, מ־45% ל־30%. עתה פועל משרד המשפטים, בהצעת חוק שאושרה בקריאה ראשונה, להעניק חזקה למי שמחזיק מעל 25% בחברה.
