פרשנותהתקדים של שופרסל מכניס את השוק לכוננות, אבל לא מפזר את הערפל
פרשנות
התקדים של שופרסל מכניס את השוק לכוננות, אבל לא מפזר את הערפל
האחים אמיר לקחו על עצמם באופן וולנטרי מגבלות שחלות על בעלי שליטה, אף שאחזקתם בשופרסל נמוכה מהרף הטכני הקבוע בחוק. בכך מנעו פרסום הוראה מפורשת של רשות ני"ע בעניין, והשאלה כיצד זו תחליט במקרים דומים בשוק נותרה פתוחה
ההסכמות שאליהן הגיעו האחים אמיר, בעלי המניות הגדולים בשופרסל, עם רשות ני"ע, שלפיהן השניים יטלו על עצמם באופן וולונטרי את המגבלות שחלות על בעלי שליטה, מעלות שאלות לגבי מקרים נוספים שקיימים או עתידים להתקים בשוק ההון.
לפי הדיווח של שופרסל לבורסה, שכולל מכתב ששלחו האחים לחברה, שלומי ויוסי אמיר יטלו על עצמם את כל המגבלות החלות על בעלי שליטה בכל הנוגע לאישור תנאי השכר שלהם, עסקאות בעלי עניין וכן הליכי מינוי וסיום כהונה של דח"צים – נקודה שעליה התעקש יו"ר רשות ני"ע ספי זינגר. במכתב מדגישים האחים כי הם עושים זאת למרות שהם אינם רואים בעצמם בעלי שליטה.
אמנם הסמנטיקה עושה שימוש בלשון שממנה משתמע שהם נוטלים על עצמם מספר מסוים של הגבלות, אך בפועל ההגבלות שהם נטלו על עצמם הם מלוא ההגבלות שחלות על בעלי שליטה.
המשמעות בפועל היא שכל נושא השכר של האחים, שעתידים לכהן כמנכ"לים משותפים של רשת הקמעונאות, יאושר במתכונת משולשת (ועדת ביקורת, דירקטוריון ואסיפה כללית) על ידי רוב מבין בעלי מניות המיעוט, וכך גם יאושרו עסקאות בעלי עניין והעסקת קרובים לאחים; ושמינוי וסיום כהונה של דח"צ יעשה גם הוא ברוב מקרב בעלי מניות המיעוט.
לפני חודשיים רכשו האחים אמיר 24.99% ממניות שופרסל מידי הגופים המוסדיים תמורת 1.5 מיליארד שקל. הבחירה במספר הזה אינה מקרית משום שחוק החברות קובע שבחברה שבה אף בעל מניות אינו מחזיק ב-25% ומעלה, על מנת להגיע להחזקה שכזו יש לפרסם הצעת רכש לכלל הציבור.
ברכישה של 24.99% מהמניות נמנעו האחים מפרסום הצעת רכש, מה שהיה צפוי להגדיל את הסכום שהיו משלמים עבור הפיכתם לבעלי המניות הגדולים בשופרסל.
אך הסיבה העיקרית אינה חיסכון בכסף. לפי חוק החברות, בחברה שבה אין אף בעל מניות שמחזיק ב-25%, מי שברשותו נתח כזה נחשב לבעל שליטה. בכל שרכשו נתח מצומצם יותר חמקו השניים מההגדרה הטכנית הזו, שכאמור, הייתה משיתה עליהם מגבלות.
אבל חוק החברות מגדיר שליטה לא רק באמצעות הרף הטכני, אלא גם באמצעות הגדרה מהותית נזילה יותר: היכולת להכווין עסקי תאגיד. הפעילות של האחים אמיר מאז שסיכמו על רכישת המניות הצביעה על כך שיתכן שיש ביכולתם לעשות זאת.
הם מינו שישה דירקטורים (שניים מהם בתיאום עם גופים מוסדיים); מינו עצמם לתפקיד יו"ר ומנכ"ל, ולאחר התערבת של הרשות נסוגו והחליטו למנות עצמם למנכ"לים משותפים תוך מינוי של רופא בכיר באיכילוב לתפקיד יו"ר בהיקף משרה של שעה בשבוע; וגם הגיעו לסיכום על הפרישה ותנאיה של היו"ר הקודם איציק אברכהן והמנכ"ל אורי וטרמן, וזאת עוד לפני שרכישת המניות בוצעה.
כל אלו הביאו להתערבות של הרשות, וכאמור, בסופו של דבר לכך שהאחים נטלו על עצמם מגבלות של בעלי שליטה. לפי המכתב ששלחו לבורסה, בשלב זה הדבר הביא את הרשות על סיפוקה. מכך משתמע שהיא לא תדרוש מהם לבצע הצעת רכש כדי לעלות לרף החזקה של 25% ומעלה שיקנה להם גם שליטה פורמלית לפי המדד הטכני.
רבים בשוק נשאו עיניים למתרחש בשופרסל, וזאת משום שבשנים האחרונות התופעה של חברות ללא גרעין שליטה התרחבה, ואיתה התופעה של חברות ללא גרעין שליטה אך עם בעלי מניות דומיננטיים.
כך, למשל, נתן חץ מחזיק ב-14.5% בלבד ממניות אלוני חץ, אך מכהן גם כמנכ"ל שלה וכיו"ר של החברות הבנות; דוד פורר מחזיק ב-20.6% ממניות חברת הנדל"ן מבנה, והבן שלו מכהן כיו"ר הדירקטוריון; UMI מחזיקה ב-13% ממניות חברת הסיעוד וכוח האדם דנאל, ולאחרונה הצליחה לחולל מהפך בדירקטוריון, ולהדיח את היו"ר והמנכ"ל; ואפילו סרצ'לייט ופורר, בעלי השליטה בבזק, מנסים להגיע להבנות עם הרגולטור, משרד התקשורת, בנוגע להקטנת גרעין השליטה בבזק מ-26% ל-15%, תוך שימור סממני השליטה דוגמת רוב בדירקטוריון ומינוי מנכ"ל.
בנוסף, גם קבוצת דסק"ש, שבה מגה אור של צחי נחמיאס מחזיקה ב-29.9% ואלקו של האחים זלקינד מחזיקה בשיעור דומה, היא חברה שנמצאת במצב מורכב. אין הסכם בעלי מניות בחברה, ולכן אין גרעין שליטה, אולם נחמיאס מכהן כיו"ר דסק"ש והאחים זלקינד כיו"רים בחברות-הבנות. כלומר, הם מעורבים במסגרת תפקידהם בפעילות החברות.
האם ההגבלות הוולונטריות לכאורה שהאחים אמיר נטלו על עצמם עתידים ליצור כדור שלג שיאלץ גם חלק מבעלי המניות המוזכרים מעלה לטול על עצמם הגבלות דומות? אמנם סימן השאלה ביחס לשופרסל הוסר או צומצם, אך לא ביחס לשוק כולו. הרשות שלחה מסר ברור שלפיו שליטה נמדדת לא רק במושגים טכניים, אלא גם, ואולי בעיקר, במושגים של מהותיות ויכולת השפעה, אבל לא קבעה מסמרות או כללים ברורים, וזאת משום שבסופו של דבר האחים אמיר נטלו את המגבלות המדוברות בצורה וולונטרית לכאורה, מה שאיפשר גם לרשות לא להביע עמדה פומבית מחייבת שתחול על השוק כולו.
בהתאם לכך נשאלת השאלה מה יקרה במצב שבו בעל מניות יגיע להחזקה של נאמר 20% בחברה שבה אין גרעין שליטה, או 22%, ויצליח להשיג דומיננטיות בדירקטוריון או למנות עצמו למנכ"ל? האם גם אז הרשות תתערב ותדרוש ממנו להחיל על עצמו הגבלות של בעל שליטה? זו שאלה שנותרה פתוחה.
בפז, למשל, זוהר לוי מחזיק, באמצעות סאמיט, 10% ממניות החברה, והוא הניע מהלך לרכישת 10% נוספים, כשלנגד עיניו, במידה רבה, המודל של האחים אמיר. ככל הידוע העלייה במניית פז ציננה את ההתלהבות שלו והתוכנית שלו כרגע מוקפאת, אולם אם היא תצא לפועל, לוי, שכבר מכהן כדירקטור בפז, יצטרך לשקף לשוק ההון מה כוונותיו בנוגע לחברה.
בדגש שהיא שמה על המבחן האיכותי, רשות ני״ע למעשה שולחת מסר לשוק שלפיו היא מצפה מכלל השחקנים הרלבנטיים להתנהלות הגונה וכנה, כזו שלא נסמכת על ״עזרים״ טכניים במטרה להסוות נושאים מהותיים כמו שליטה.
משום כך, לא מן הנמנע שבעתיד, הקרוב או הרחוק רשות ני"ע תידרש לנושאים האלו שוב, ואולי לא יהיה מנוס מקביעת כללים ברורים ומחייבים. ולכן אולי עדיף לחברות ולבעלי מניות באשר הם להפנים את המסר ולנהוג לפיו, כדי שהרשות לא תידרש לבחור באפיק פעולה גורף דוגמת חקיקה.
