מטבע עם כלב, קסדת ויקינגים וגרזן, לא תשקיעו?
מטבע עם כלב, קסדת ויקינגים וגרזן, לא תשקיעו?
השיח סביב מטבעות קריפטוגרפיים מתרחב ומושך אליו קהלים שלא בהכרח מודעים למורכבות שבהם. כלכליסט יוצא לחקור את שוק הקריפטו ואת הערפל הטכנולוגי שסובב אותו. כתבה ראשונה
"פספסתם ביטקוין?", נשאל בשלט על בורסת רמת גן, "רכשו פלוקי". כן בטח, רק מה זה פלוקי, אתם שואלים, ואיך הוא קשור לביטקוין? למה לתלות אותו על בניין הבורסה זו הטרלה משעשעת, והאם מדובר בהשקעה פיננסית אטרקטיבית? ובכן, אני יכולה להתחיל להסביר איך פלוקי נולד ואולי גם על ידי מי ולמה ואיך סוחרים בו. אצטרך כמובן לפרט מהם בכלל מטבעות מימ קריפטוגרפיים, איך הם נבדלים מביטקוין (ומה זה בכלל ביטקוין) ואיך הם לא, וכיצד הדיון על מטבעות מימ מצליח לפצל אפילו את הגרעין הקשה של קהילת הקריפטו. עם זאת, אפשר להשתמש בהיגיון בריא: אם נדרש זמן רב להסביר מכשיר השקעה חדש, "מסובך" וחסר כל פיקוח, שמנסה למשוך את הכסף שלכם באמצעות כלב עם קסדת ויקינגים אוחז גרזן בזמן שהוא מנסה לנצל את הפחד האנושי מפני החמצת הזדמנויות – אולי, רק אולי, עדיף להתרחק מההשקעה החדשה הזו.
עם זאת, בשבועות הקרובים ננסה לפרק את חלקיו השונים של שוק הקריפטו, ואת הטור היום נקדיש להתחלה: הביטקוין. נסביר כאן כל מושג ומונח אפשרי ונציע מידע רב, כן ומבוסס ככל הניתן על שוק ייחודי זה. ננתח אירועים מהותיים שמתרחשים בו כדי לפזר את המיסטיפיקציה הטכנולוגית שאופפת אותו, כאילו הוא שייך רק למביני עניין, וננסה להפוך את מה שנראה מוצפן לברור ואת מה שנחזה כבלתי נמנע לבחירה. אך ייזהר הקורא: בסופו של דבר, וברוח שוק הקריפטו, מי שרוצה להשקיע בפלוקי, ביטקוין, NFT או המטאוורס צריך לזכור את בדידותו המזהרת כאן ואת האחריות האישית שלו לקרוא בביקורתיות הכל. גם את הטקסטים האלה.
בחודשים האחרונים החלו לדווח על מחיר הביטקוין בז'רגון שהיה שמור פעם רק למטבעות שבשליטת מדינה. "הדולר נחלש מול הביטקוין" הפך לצורת תיאור מקובלת בשפה מייצרת מציאות. תיאורים אלו משתתפים בהנחה כאילו ביטקוין ו"מטבעות" קריפטוגרפיים אחרים הם, ובכן, מטבעות שמייצגים כסף או נכס ייחודי דומה לכסף, שאוצרים ערך כמו זהב.
אין ויכוח שלביטקוין ולמטבעות אחרים יש ערך כלכלי שנגזר מנכונותם של אנשים לקנות אותם במחירים מסוימים. אבל האם להיות בעל ערך זה כל מה שנדרש כדי להפוך דבר כלשהו לכסף או לנכס דומה לזהב? שאלה זו היא אחת המהותיות ביותר כדי להבין את עתיד שוק הקריפטו ואת עתיד המטבע המפורסם הזה. התשובה עליה תגדיר את יכולותיו לפתות אנשים לקחת בו חלק, ולהצביע על עומק האתגר וגודל התחרות שהוא מסוגל להציב בפני המערכת הפיננסית העולמית. אף על פי שרבים מנסים לטעון ששאלה זו כבר נענתה, זו הגזמה פרועה. אין דבר הקשור לביטקוין שהוא עתיד קבוע או בלתי נמנע.
עדיין צריך מטבעות מתווכים
ממציא הביטקוין סטושי נקמוטו הסביר את המניע לפיתוח המטבע כ"ייצור מערכת מזומנים אלקטרונית מעמית לעמית". כלומר, סוג של כסף שבו אין צורך בתיווך מוסדות פיננסיים מסורתיים. הוא אכן נחגג אז, כמו היום, ככסף שאינו תלוי בשליטת צד שלישי. לכאורה, עבור אלו שרואים בביטקוין אירוע מהפכני, שימושיות זו מפרקת את המדינה מאחד התפקידים החשובים שלה – ניהול היצע הכסף, ולכן קוראת תיגר על הסדר הכלכלי העולמי ועל קיומה של מדינת הלאום. לא פחות. אך שפה היפרבולית זו לא מתכתבת באופן הדוק עם ההווה. 12 שנה שביטקוין קיים, ועדיין לא פירקו שום ניהול של היצע כסף. למעשה, גם היום אחרי כל השנים ביטקוין עדיין לא מילא את ייעודו לשמש כסף.
נכון, כל הדיון הזה מתחיל בתפיסה פוליטית של "מהו כסף". זהו אכן מונח שסובל מעמימות וריבוי הגדרות, ובכל זאת הוא כולל כמה מאפיינים בסיסיים מוסכמים: שמירת ערך (אפשר לשמור אותו בארנק והוא לא ייהרס), סחר חליפין (אני סומכת על הערך של הכסף שאני נותנת באותו האופן שהאחר סומך שהוא יקבל את אותו הערך) ויחידת חשבון (אפשר למדוד הכנסה בכסף). ישנה טענה, שזוכה לתמיכה די רחבה, שביטקוין ואסימונים אחרים נכשלים למלא את ההגדרות הקלאסיות של כסף וזו הסיבה שמעטים משתמשים באסימוני קריפטו בפעילות קמעונאית. זו גם הסיבה לכך שכאשר הם מבצעים פעילות כלכלית עם אותם אסימוני קריפטו (שהיא באופן אבסולוטי פעילות של מסחר במטבעות) הם נעזרים במטבעות מתווכים או בשירותי תיווך כדי לבצע את העסקאות או להגן על עצמם מפני שינוי קיצוני של ערך. האמת היא שאין להם ברירה. לא רק שמטבעות דיגיטליים אינם מפשטים עסקאות חליפין כדי לתפוס את מקומו של "כסף", הם רק סרבלו אותן: אישור הפעולה אורך זמן רב במונחים מודרניים, והפעולה עצמה מסובכת ולא נגישה (מי מכם יודע כיצד לשלם באמצעות ביטקוין?).
זה לא אומר שאין עסקאות שמבוצעות היום באמצעות ביטקוין. כמובן שיש. אך הן כאמור נעשות על ידי שירותים מתווכים, או במסגרת אירוע גדול ומתוקשר (למשל רכישת בית באמצעות ביטקוין). האם זה הופך אותו כבר לכסף בפני עצמו? עדיין לא.
גם מבלי להיכנס לדיון פילוסופי ופוליטי של מהו כסף, המציאות היא שחברי קהילת הקריפטו האדוקים רואים בביטקוין כלי השקעה, והערך שהם מייחסים לו קשור לתפקיד העתידי שהם מייחלים לו – לשמש אבן ראשה של כל המערכת הפיננסית העולמית. זאת הסיבה לכך שהם לא ממהרים להשתמש בו כדי לקנות סנדוויץ' במכולת באסטוניה שלכאורה התחילה לקבל ביטקוין כתשלום, אלא בעיקר מקדמים את ההאשטאג HODL, קיצור של Hold On for Dear Life, שמבטא את הרעיון להחזיק ולא למכור (שלא לומר להשתמש).
חלקם נוהגים לערוך את תמונות הפרופיל שלהם ברשתות החברתיות כך שייראה כאילו יש להם עיניי לייזר – סימן מוסכם להחזקת המטבע עד שיגיע למחיר של 100 אלף דולר. אותה דינמיקה מופעלת על כמעט כל אחד מאלפי המטבעות הקיימים היום בשוק הקריפטו. הם נסחרים באופן פעיל בבורסות, כשרק לחלקם הקטן חיברו סיפור על שימוש פוטנציאלי בעולם האמיתי.
אבל לא רק מעשים (החזקה ולא שימוש) מעידים על התפקיד שביטקוין ממלא היום בכלכלה, אלא גם השפה שבה מתייחסים אליו. אחת הגישות הדומיננטיות ביותר לתיאור חשיבתו, הצלחתו והתקבלותו היא באמצעות טרמינולוגיה ששמורה לניירות ערך. נרטיב זה מקודם כשחברי הקהילה נוהגים לנקוב שוב ושוב בשווי השוק של הביטקוין תוך שהם משווים אותו לחברות (בעיקר פיננסיות), משל שווי זה ייצג חברה, וחלקיו (מטבעות הביטקוין) נייר עם ערך סחיר. כך למשל אפשר לראות תדיר בקהילה התייחסויות כמו "שווי השוק של הביטקוין גדול יותר מזה של דויטשה בנק".
השוואה זו לא עושה חסד עם אסימוני קריפטו. לא רק משום שהיא מביאה עליה רגולציה כנייר ערך, אלא משום שכנייר ערך (לא באופן אבסולוטי) ביטקוין נחות מניירות ערך משום שהוא לא מחלק דיבידנדים מהכנסותיו, לא רוכש חזרה מניות כדי להעלות את שוויו ולא מייצר מיזוגים ואירועי רכישה שמתגמלים משקיעים. מה שהוא כן מייצר זה תשואה פנומנלית למשקיעים הסבלניים. האם זה הופך אותו לכסף? יש שיטענו ממש ההפך.
טכנולוגיה או זהב דיגיטלי?
בעיות אלו לא נסתרות מאף אחד. זאת הסיבה שאחדים מדגישים שימושיות אחרת של הביטקוין, שהיא קרובה יותר (אך לא מוחלטת) לכסף שאנו מכירים היום. זוהי ההשוואה של ביטקוין לזהב – מכשיר הערך שננטש סופית ב־1971 בשל הקושי שייצר על ניהול המערכת הפיננסית.
קהילת הביטקוין, על אף היריבות הקולנית, מחזיקה בדעות דומות לאלו של המכונים "פשפשי הזהב". שתי הקבוצות מאמינות שהדולר בסכנת פיחות, שתיהן רואות אינפלציה בכל מקום ולשתיהן יש אמון נמוך בממשלות ובנקים מרכזיים ששמרו על הערך של הרכוש הפרטי. שתי הקהילות גם מחפשות מכשיר לשמירת ערך שמצוי במחסור ולכן אינו אינפלציוני (כלומר שערכו לא נשחק) ורואות בזהב או בביטקוין כלי המועדף לכך משום שערכם אינו תלוי בגיבוי (וגחמות) של המדינה.
ביטקוין, יגידו אוהדי המטבע, נעלה על הזהב: הוא נהנה מערך דומה אך הוא חסר משקל, ניתן לחלוקה ואיחוד בקלות ונע במהירות ברחבי העולם – ולכן הוא בחירה ברורה להשקעה שמייצרת תשואה גבוהה לטווח ארוך.
תפיסות לחוד, מציאות ורגולציה לחוד. זהב נחשב מאגר חזק של ערך משום שתכונותיו הפיזיות וההיצע שלו גורמים לערכו להיות עקבי לאורך זמן והופכים אותו לכלי שנתפס אמין במיוחד. ביטקוין לעומת זאת הוא, נכון להיום, תנודתי מאוד, לא שומר על ערכו וגם לא באמת יכול לנוע במהירות כפי שמייחסים לו.
אם זה משנה, גם הרשויות לא רואות דמיון רב בין השניים: ביטקוין מוגדר כ"נכס" לצורכי מס, ואם מחזיקים בו לטווח ארוך יחסית על המחזיק בו לשלם מס רווחי הון, ואילו זהב מוגדר כ"פריט אספנות" לצורכי מס.
השיח סביב מטבעות הקריפטו מורכב, ומורכבות זו אינה לחינם. היא חשובה כדי להבין את הטעם בביטקוין. בינתיים, עד שתוכח שמישותו ועד שיתבהר תפקידו בחיינו, יש לקחת עם כף גדושה של ספק את הדרישה מצד אוהדיו לדרוש עבורו את ההגדרה "כסף" כל עוד הוא אינו ממלא פונקציות בסיסיות של כסף. כך גם לגבי מאמציהם לפשט את הגדרתו כ"טכנולוגיה" או "זהב דיגיטלי", אם אכן כפי שהם טוענים הוא ינהל מחדש את החיים החברתיים.
* * *
מילון הקריפטו
HODL# - ראשי תיבות של Hold On for Dear Life. ההאשטאג הפך קריאה נפוצה של משקיעי ביטקוין לא למכור את המטבע, ולא משנה מחירו, מציפייה שיניב תשואה לטווח הארוך
