סלינה מציגה הסכם חילוץ, אבל משאירה ספקים קטנים מאחור
סלינה מציגה הסכם חילוץ, אבל משאירה ספקים קטנים מאחור
רשת מתחמי האירוח, שאיבדה 99% מאז הפיכתה לציבורית, הודיעה על הסכם השקעה עקרוני עם חברת אוספריי בהיקף של עד 68 מיליון דולר ועל סדרת אג"ח חדשה. מעדויות שהגיעו מכ־12 ספקים עולה כי סלינה חייבת לכל אחד מהם עשרות אלפי שקלים
רשת מתחמי האירוח סלינה הודיעה על הסכם השקעה עקרוני בהיקף של עד 68 מיליון דולר בהובלת אוספריי (Osprey).
לפי ההסכם, אוספריי תשקיע באופן מיידי 20 מיליון דולר בתמורה למניות סלינה, ועוד 8 מיליון דולר במהלך השנה הקרובה. בנוסף, 8.7 מיליון דולר שמחזיקה אוספריי בחוב יומרו להון. בהנחה שההסכם יושלם, ושאוספריי תמיר את החוב למניות ותממש את האופציות להשקעה נוספת, היא תהפוך לבעלת השליטה בסלינה ותותיר את מייסדיה, המנכ"ל רפי מוסרי ודניאל רודסבסקי, עם החזקה של אחוזים בודדים.
אוספריי נכנסה לראשונה להשקעה בסלינה בקיץ, באמצעות חוב ניתן להמרה בהיקף 15.6 מיליון דולר. המשקיעה קשורה לחברה אירופית בשם Global University Systems, פלטפורמת חינוך מקוונת הרשומה בהולנד ושפועלת מאז 2013.
בהסכם העקרוני קיים גם ארגון מחדש של חוב החברה: סלינה תרכוש בעצמה את סדרת האג"ח שלה, בהיקף 147.5 מיליון דולר, ותמסור לבעלי החוב סדרה חדשה בריבית שנתית של 6%, בשווי 60% מהשווי המקורי. מועד פירעון החוב ידחה מ־2026 ל־2029. נתח שלישי אופציונלי של מימון כולל עד 20 מיליון דולר מ־GUS ועוד 20 מיליון דולר נוספים מ"גורמים אחרים". כחלק מההסכם נקבע כי אם סלינה תמשיך להיסחר, לאוספריי תהיה זכות למנות ארבעה חברי דירקטוריון, ואם תעלה האפשרות למחוק את החברה מהמסחר הצדדים יתמכו בכך.
המהלך הנוכחי הוא האחרון בשורה של צעדים אגרסיביים בהם נקטה סלינה בשל מצבה הפיננסי הרעוע. סלינה, שנוסדה ב־2014, רשמה הפסדים בכל אחת מהשנים מאז הקמתה, ואלו כוללים הפסד של 198 מיליון דולר ב־2022, הפסד של 186 מיליון דולר ב־2021 והפסד של 139 מיליון דולר ב־2020. בדו"חותיה למחצית הראשונה של 2023 דיווחה סלינה על הפסד של 46 מיליון דולר, צמצום של כ־50% לעומת התקופה המקבילה.
היום, החברה משכירה ומתפעלת 114 בתי הארחה. בשנים 2018 ו־2019 פתחה החברה 24 אתרים חדשים בכל שנה, ב־2020 היא פתחה 17 אתרים, ב־2021 נפתחו 20 אתרים וב־2022 פתחה 18 אתרים חדשים ‑ ממוצע של מלון חדש כל 17 ימים בחמש השנים האחרונות. בשיחה עם "כלכליסט" הסביר המנכ"ל מוסרי כי מדובר על כ־900 חדרי מלון חדשים בשנה, צמיחה אותה הגדיר כ"איטית" ביחס לשוק המלונאות.
זה אולי נכון, אם כי רשתות בתי מלון באופן היסטורי התחילו את חייהן בצמיחה אורגנית, תוך שהן נוהגות לרכוש מלונות במספרים חד־ספרתיים, בקצב איטי של אחת לכמה שנים, תוך ביסוס איטי של מותג עולמי ופעילות במודל ממוקד רווח. זאת, לעומת המודל העסקי שפעל בהפסד של סלינה, שהיה מבוסס צמיחה ובמטרה לבסס מותג עולמי, ורק אחר כך ממוקד רווח.
בזמן תקופת הפריחה במגזר ההייטק ניצלה סלינה את עליות השווי החדות בשוק ואת טרנד מיזוגי הספאק, ובשלהי 2022 השלימה מיזוג לספאק. בימיה הראשונים למסחר זינק מחיר מנייתה מ־10 דולר ל־40.9 דולר ושוויה של סלינה נסק ל־1.2 מיליארד דולר, אך זו היתה תקופה קצרה. עם העלאות הריבית בעולם התפוצצו בועות מגזר הטכנולוגיה והספאק, וחברות כמו סלינה, שמתפעלות עסקים מסורתיים תוך שהן עוטות על עצמן מודל עסקי של סטארט־אפ, נכוו. בהתאם, מאז הפכה סלינה לציבורית התרסקה מנייתה ב־99%, והיא נסחרת תמורת 0.2 דולר בלבד. סלינה עצמה נסחרת לפי שווי של 19 מיליון דולר, שמחוויר לעומת ההון והחוב שגייסה עד כה שעומד על מעל ל־300 מיליון דולר.
סלינה הפכה למעין "נער הפוסטר" של חברה שנשבתה בתנאי שוק מפתים בסתירה לסוג פעילותה, והושוותה לא אחת ל־WeWork. כדי להימנע מגורל דומה (של פשיטת רגל) פעלו בסלינה באגרסיביות לצמצום עלויות. בשנה החולפת פיטרה החברה 350 עובדים ברחבי העולם, סגרה חמישה בתי מלון וביצעה קיצוצים במטה. בסלינה מסבירים כי הם ימשיכו לסגור בתי מלון שיזהו כי אין בעתיד הנראה לעין שלהם מעבר לרווחיות, במטרה לעבור מהר ככל הניתן לרווח נקי. עם זאת, כל אלו לא הועילו לשיקום מנייתה ובספטמבר קיבלה סלינה אזהרת מנאסד"ק, שאם לא יעלה מחירה מעל לדולר אחד עד 6 במרץ 2024 היא תימחק מהמסחר בבורסה.
אי אפשר להמעיט בחשיבותו של חבל ההצלה שהשיגה סלינה, אך זהו לא כל הסיפור. בזמן שמשקיעים גדולים ניהלו משא ומתן על החוב שהעמידו לה, תוך שמירה על ערוצי תקשורת פתוחים, בעלי חוב קטנים זכו להתעלמות. כך, בזמן שפעלה באגרסיביות לצמוח, לפתוח אתרים חדשים ולבסס מותג בעל שם עולמי, ספקים קטנים, לפחות בישראל, שילמו את המחיר.
"כלכליסט" שוחח עם כתריסר ספקים קטנים שהביעו תסכול מתמשך מעבודתם מול סלינה, לרבות מוסר תשלומים ירוד ותקשורת לקויה, שלא לומר לעיתים לא קיימת. חלקם מצאו עצמם ללא מוצא והגישו תביעות במאמץ להשיב כספים אותם הרשת חייבת להם.
סיפורה של סלינה מזכיר כי פעמים רבות מאחורי סטארט־אפים עם חלומות גדולים עומדים עסקים קטנים, ותיקים ובריאים, שנכנסים למצוקה בגלל חברות שמתודלקות בכסף גדול של תעשיית ההון־סיכון. כך למשל, מכבסה קטנה ממצפה רמון שמנסה ללא הצלחה להביא סלינה, בעלת המותג העולמי, לשלם בהיקף של 140 אלף שקל; או חברת אבטחה מהצפון שסלינה לא הסדירה תשלום של כ־11 אלף שקל עבור שירותים שקיבלה; מאפייה מקומית שסיפקה לסלינה במשך חודשים מוצרים בשווי 33 אלף שקל, עליהם הרשת טרם שילמה; טכנאי גז מהצפון לו חייבת סלינה 35 אלף שקל; חברה שמוכרת תוצרת חקלאית לה סלינה חייבת 33 אלף שקל; עסק שהשכיר לסלינה שלושה נגררי "אוטוגלידה" שצברו חוב של 190 אלף שקל; בית דפוס לו חייבת סלינה 70 אלף שקל; או 28 אלף שקל שסלינה טרם העבירה ‑ הכנסות ממסיבת התרמה למיזם "להעלות מודעות לפוסט טראומה צבאית".
חלק מהספקים הגישו תביעות, אחדים מהם, שכבר תבעו, סיפרו כי הם מאמינים שהם על סף הסדרת התשלום. אחדים ציינו כי שמעו שהחברה ב"בלגן", ואחרים טענו כי בסלינה מעולם לא הגיבו לפניות חוזרות ונשנות שלהם. כמה מהספקים הדגישו את מוסר התשלומים בישראל שמאפשר דחיית תשלום לספקים כתורם למצב הנוכחי. אך סביב כולם מרחפת השאלה מדוע חברה שפותחת בתי מלון ברחבי העולם בקצב מהיר לא מסוגלת לשלם לספקים הקטנים ביותר – בזמן או בכלל.
בשיחה עם "כלכליסט" הסבירו בסלינה שפעילות החברה בישראל, שמהווה כ־14% מכלל פעילות החברה, הצליחה לעבור לרווחיות כחצי שנה לפני פרוץ המלחמה. עוד הוסיפו בסלינה כי הם פועלים "להגיע להסדר עם מעט ספקים שיש איתם פער".
אתמול פרסמה סלינה מכתב לספקים, בו נכתב כי "על רקע המלחמה סלינה ישראל פתחה דלתות למפונים מהדרום והצפון... ללא ידיעה ברורה לגבי מקור ההכנסה". בחברה הוסיפו כי "ההתמודדות התזרימית היא כלל ארצית וגם אנחנו מתמודדים עם חובות לקוחות שטרם שולמו לנו בשל המצב". עם זאת, לפי מסמכים שהגיעו לידי "כלכליסט" עולה כי החובות המדוברים של הספקים הקטנים נצברו חודשים רבים לפני המלחמה, כמו גם התביעות שהוגשו.
