שוברת קודיםהביטקוין של היום הוא האמזון של מחר
שוברת קודים
הביטקוין של היום הוא האמזון של מחר
הסערה בארה”ב סביב הרגולציה על תחום הקריפטו מבהירה שללא מיסוי, פיקוח ותשתיות, יהיה קשה לפתח את הטכנולוגיה הבאה - ומזכירה שגם ענקיות האינטרנט של היום התחילו עם הבטחה להחזיר את הכוח לציבור
אתמול (ג') עברה בסנאט האמריקאי תוכנית התשתיות הגרנדיוזית של ממשל ביידן. התוכנית, המקיפה ביותר מאז השפל הגדול, כוללת תקציב של טריליון דולר המוקצה לשיפוץ גשרים, כבישים ורכבות, רישות המדינה בסיבים אופטיים, ושיקום תשתיות מים וחשמל לאורכה ולרוחבה של אמריקה. ובכל זאת, בימים האחרונים את מירב תשומת הלב תופסת תקנה בתוכה שנוגעת למטבעות דיגיטליים ובלוקצ'יין.
1. הקריפטו יממן
הסעיף שמתייחס לתחום הבלוקצ׳יין בתוכנית בא לחסל שתי ציפורים במכה אחת: למצוא מימון לפעילות ולפתור את בעיית המיסוי בענף הסבוך. הוראה אחת בתוכנית התשתיות מתקנת את ההגדרה של מיהו מתווך (ברוקר) בעסקאות שחייב בדיווח למס הכנסה. מתווכים כאלה יידרשו לעמוד בדרישות הדיווח, כולל הגשת טופס ייעודי למס הכנסה שיכלול איסוף נתונים על מבצעי העסקאות. לפי הערכות, אכיפת מס בתחום זה תוכל להכניס לארה”ב 28 מיליארד דולר על פני עשור.
אלו כמובן סכומים קטנים בהשוואה להוצאה הפדרלית המתוכננת, ובכל זאת הניסיון להסדיר את התחום מעורר הדים כה רמים, שהוא הפך למכשול בדרך לאישור התוכנית כולה. לטענת אנשי תחום הקריפטו, השפה מבלבלת וההגדרות כה מעורפלות עד שכמעט כל ישות שפועלת בתוך האקוסיסטם עלולה להיחשב “מתווך”. זה כולל, בין היתר, מפתחי תוכנה או אפילו כורי מטבעות שפועלים לאשר ולאמת עסקאות בבלוקצ’יין תמורת נכסים דיגיטליים. הם לא מוחים רק על הרעיון לשלם מס על רווחים, אלא בעיקר על הצורך לאמת צדדים בעסקאות, מה שלטענתם חותר תחת האנונימית של הבלוקצ’יין ומייצר בפועל ערוץ מעקב ממשלתי חודרני. מי שחשב שזהו ענף חסר כוח פוליטי בארה”ב, זכה לשיעור מאלף כשבערך עשירית מחברי הסנאט, רפובליקאים כולם, נעמדו על רגליהם האחוריות בשם הקהילה הזו. כמה סנאטורים ולא פחות מ־16 ארגונים שונים מיהרו להגיש קובלנות נגד החקיקה.
2. הבטחה לשינוי
מטבעות הקריפטו נוצרו על מנת לחתור תחת ההירכיה הפיננסית המוכרת, ועד לאחרונה הקהילה שיצרה אותם, קידמה אותם והפעילה אותם כללה הן את מי שביקשו לבסס חלופה למערכות הפיננסיות הקיימות והן את מי שסברו שההמצאה החדשה תמוטט מן היסוד מבנים פיננסיים ומוסדות מסורתיים.
שחקנים רבים בתחום הבינו שעל מנת לקדם אותו תדרש רגולציה, אבל התעקשו שהיא צריכה להיות כזו שתעגן בחקיקה החרגה והבדלה שלו, ותאפשר להם בעצם לעשות בדיוק את מה שהם עושים היום. יש להם גם נימוק לכך: פיקוח ודיווח מקובלים יעכבו צמיחה, חידוש ויזמות וימנעו מהם לאתגר את מבני הכוח הקיימים. כל פיקוח בנושא לא רק שאינו רצוי, אלא ממש חותר תחת עקרונות הבסיס של התחום, שרק מנסה להפוך את העולם לשוויוני יותר, והוא משווק על ידי הקהילה כניסיון שפל של המערכת הפיננסית המסורתית למנוע מהם לבזר אותה ולפרק אותה מכוחה. ממש דוד מול גוליית.
אם הטענה הזו נשמעת מוכרת, זה משום שהיא הושמעה כבר בשנות התשעים. אז חברות האינטרנט החדשות טענו כי יש לאפשר להן לצמוח בחופשיות. כל רגולציה או אסדרה מטעם העולם הישן, וטענו בלהט, יפגעו בתהליך ביזור הידע והמידע וממש יעצרו את המהפכה שתשיב את הכוח לידי ההמון. הקמפיין הצליח, בית הנבחרים העביר את תקנה 230 שמסירה מחברות האינטרנט כל אחריות בנוגע לתכנים שנוצרים על גבי הפלטפורמות שלהן. עתירה אחרת אף קבעה שחברות מסחר מקוונות לא צריכות לגבות מס מכירה אם אין להן מיקום פיסי.
3. היררכיה חדשה
היזמים הבכירים של עמק הסיליקון והחברות שאותן הם מובילים נהנים מתדמית ליברלית. גוגל, אפל, מיקרוסופט ואחרות מוקמו לאורך השנים בצד השמאלי של המפה הפוליטית האמריקאית. טענה זו עולה חדשות לבקרים על ידי שמרנים שמאמינים כי הם מדוכאים ומושתקים ברשתות החברתיות. אולם מחקר של אוניברסיטת סטנפורד מ־2017, שבחן את העמדות הפוליטיות של 600 המנהלים הבכירים ביותר במגזר הטכנולוגיה בארה”ב, מצא שאמנם האליטה הטכנולוגית רואה עין בעין עם השמאל בנושאים תרבותיים וחברתיים, אבל בכל הנוגע לרגולציה וממשל, היא יותר שמרנית מהרפובליקאי הממוצע. למעשה, האליטה הטכנולוגית האמריקאית שונאת את עצם המחשבה על רגולציה יותר מכל אליטה אחרת. ביקורת זו הועלתה נגד מגזר הטכנולוגי עוד ב־1995 אז היא כונתה “האידיאולוגיה הקליפורנית”, והיום ידועה יותר בשם סייבר־ליברטניזם או טכנו־ליברטריאניות, כשהדמויות המזוהות איתה הן ג’ף בזוס, פיטר ת’יל ואלון מאסק.
כשהאליטה הטכנולוגית נלחמת ברגולציה ובהתערבות ממשלתית, היא מקדמת ביודעין את המיתוס לפיו יזם הטכנולוגיה הוא הוא הגורם בחברה שאחראי לייצור העושר והחדשנות. הממשל המאובן מתערב, מפריע, ומבקש לחנוק את היצירתיות היזמית המרהיבה עם כל מיני תקנות איומות ומגבילות, ובעיקר עם המקל האיום שנקרא מיסוי ופיקוח. האמת כמובן שונה. מגזר הטכנולוגיה והיזמים הגאונים שמאכלסים אותו נהנים מהפיקוח, הפעילות וההתערבות הממשלתית. בין אם זה סובסידיות, תמריצים, קרנות מחקר, חילוץ או חבילות גירוי או הגנות רגולטוריות שונות כמו חקיקה שמגנה מפני אחריות או אחרת שמקנה להם זכויות קניין על היצירה שלהם, מגזר הטכנולוגיה פורח ומשגשג בזכות ניצול מתוחכם של משאבים ציבוריים וחברה מוסדרת. אבל התפיסה הסובייקטיבית של ההיסטוריה, משכיחה מהטכנו־ליברטנים ומהציבור הרחב את העובדה כי לולא הממשלה האמריקאית לא היה אינטרנט, תעשיית שבבים או תעשיית חלל. אלמלא הממשלה האמריקאית בורסות הקריפטו האמריקאיות ועושי השוק שלהן לא היו יכולים לחיות בערים הנאות עם הפארקים המתוחזקים והמוריקים, שמי שתייה ראויים זורמים מהברזים שלהן, כי את הזיהום שהם יוצרים בכריית ביטקוין או בייצור חלקי פלסטיק וסיליקון, הם עושים באזורים אחרים של העולם – במדינות ללא תקנות בטיחות או סביבה.
“אנו מביטים בהערצה על ברוני המקבוקים, אך מתעלמים מהמחיר”, כתבה כבר ב־1996 פולינה בורסוק ב־”Cyberselfish”, שהפך לחיבור קנוני על התעשייה, “כפי שעשו ברוני העץ, הבקר ושודדי המשאבים של המאה ה־19, כך גם היום הם עושים את רווחיהם ממשאבים ציבוריים ואין להם את החוכמה, הנימוס או הלך הרוח לתת משהו חזרה שהוא לא אלקטרוני”.
חברות האינטרנט הבטיחו ביזור עוצמה ישנה, בדיעבד למדנו שהן לא איימו או אתגרו מבני כוח, אלא רק יצרו היררכיה חדשה שבראשה עומדות היום חברות כמו גוגל, פייסבוק ואמזון. אין שום סיבה להעריך שהפעם הדינמיקה תהיה שונה, ששוק הקריפטו מאיים על מבני כוח ישנים או שקיימת תועלת חברתית רחבה ואמיתית שתצמח ממתן יד חופשית לפעילים בתחום.
