"אף אחד בת"א לא לוקח סיכון בשורטים, בארה"ב השחקנים מתוחכמים יותר"
שיעור המכירות בחסר באחוזת בית מהווה פחות משליש לעומת שיעורו בוול סטריט. הבנקים לא משתתפים בתחום, המוסדיים לא משחררים סחורה, וקרנות הגידור הולכות כמעט תמיד עם השוק
בשבוע שעבר פרש ניית'ן אנדרסון, אחד מהשורטיסטים הידועים בוול סטריט, לאחר 7 שנות פעילות סוערות. אנדרסון שייסד את חברת ההשקעות Hindenburg Research ביקש להזהיר משקיעים רגילים מפני מניפולציות שונות שמבוצעות בשוק ההון, בעיקר על בסיס אי־סדרים חשבוניים ובעלי שליטה של חברות ציבוריות שאינם מדווחים כשורה על פעילותם. פרישתו נעשתה לאחר שלדבריו מאגר הרעיונות שעליו עבד בשנים האחרונות הסתיים.
אנדרסון נמצא פחות או יותר בראש הפירמידה של תעשייה שלמה וקהילה עצומה בוול סטריט שמשתמשים בפעילות שורט, או מכירה בחסר של מניות, על בסיס יומיומי, פעילות שכמעט ולא קיימת בשוק המניות המקומי בישראל. מבדיקת כלכליסט עולה כי שיעור פעילות השורט במניות ת"א־125 נאמדת בשיעור של 0.7% מכלל הסחורה הצפה (הסחורה שאינה נמצאת בידי בעלי עניין) ומסתכמת בחמישה מיליארד שקל. לשם השוואה שיעור השורט על מדד הדגל האמריקאי S&P 500, עומד על 2.6% מהסחורה הצפה, בשווי של 820 מיליארד דולר נכון לסוף 2024.
למעשה גם בתקופות רוויות תנודתיות לא נרשמת פעילות שורט ענפה בתל אביב. כך לדוגמה, במרץ 2020 כאשר התפרצה מגפת הקורונה שהביאה לקריסה של מדדי המניות מסביב לעולם, היקף השורט שנעשה על מניות תל אביב 125 הסתכם ב־1.7 מיליארד שקל בעוד שווי המניות בו הסתכם בטריליון שקל, כלומר 0.3% של פעילות שורט על הסחורה הצפה. המניה שיחס השורט למול מחזור המסחר הממוצע בה הוא הגבוה ביותר כיום, ובשיעור של 30%, היא מניית אופקו. כתבי השורט נגדה מוערכים ב־80 מיליון שקל.
הבעיה הראשונה של משקיעים בביצוע שורט היא בעיית ההיצע. המשקיעים שרוצים לבצע שורט צריכים למצוא גוף שישאיל להם את המניות. על פי הדו"ח הכספי של הבורסה "פעילות ההשאלות של ני"ע מרוכזת בידי מספר מצומצם יחסית של גורמים המעניקים שירותי משמורת (על אותן מניות בהם המשקיעים מבקשים לבצע שורט) מצב שמגביל את התחרות בתחום זה. כמו כן, גורמים שמבצעים השאלות בדרך כלל פועלים באמצעות מספר מצומצם של ברוקרים, וההשאלה מתבצעת על בסיס שיחות טלפונית ללא זירת מסחר אוטומטית מרכזית".
הבורסה נכשלה בתחום
לאורך השנים ניסתה הבורסה בישראל להגדיל את פעילות השורט. הבורסה אף פיתחה ב־2020 "זירת השאלות" שבה אמורים להיפגש כל הבנקים ושאר עושי השוק, שמחזיקים במניות, כדי לאפשר ללקוחות לבצע שורטים תוך הגדלת ההיצע עבור סוחרים. עלות הפיתוח לבורסה עמדה על 16 מיליון שקל אולם הבורסה נכשלה בהגדלת הפעילות בתחום. יניב פגוט, סמנכ"ל מחלקת המסחר באחוזת בית, חשף בפני כלכליסט כי הבורסה כשלה מלשכנע את הבנקים להתחבר למערכת, ובלי השתתפות הבנקים, הגופים המרכזיים בשוק שאמונים על השאלות, המהלך נכשל. "הרצון שלנו כזירת מסחר שהפעילות תגדל היא ברורה. אבל כשפנינו לבנקים לא הצלחנו לשכנע אותם שהעלייה בפעילות הכללית תכסה על איבוד לקוחות פוטנציאלי כחלק מהשתתפות רחבה שלהם בזירת מסחר באופן ישיר מול מתחרים".
משה קאשי, אחראי תחום הפיננסים בלובי 99, תולה את הקיפאון בתחום בכך "שהבנקים טרם התחברו למערכת זירת ההשאלות. המשאילים הגדולים - בפרט הגופים המוסדיים המחזיקים ני"ע לטווח ארוך ושואפים לייצר הכנסה נוספת באמצעות דמי השאלה - אינם יכולים להזין את הני"ע שברשותם לאותה זירת ההשאלות שנותרה שוממה ואינה ממלאת את ייעודה, בעוד הבנקים ממשיכים לשמר את יתרונם על פני החש"בים (חברי בורסה שאינם בנקים, א"ע) ואל מול שחקני השורט".
המשתמשים העיקריים של פעילות שורט באחוזת בית אמורים להיות קרנות הגידור. רון סנטור, אחד ממייסדי קרן הגידור ספרה אמר לכלכליסט כי קרנות הגידור הגדולות למדו ושיפרו לאורך השנים את הפעילות של ביצוע שורט בתל אביב, אבל להשקפתו אבל להשקפתו ההליך הפרוצדוראלי והגישה להשאלות בחסר עשויים להיות מאתגרים למשקיעים פרטיים שאינם חשופים למאגרי השאלות. סנטור הוסיף כי הנזילות בשוק ההון המקומי אינה גבוהה, וכי מי שמבצע פעילות שורט קלאסית מסתכן בכך שלא יצליח למכור את המניות בעת סיום ההשאלה. "אם הבורסה רוצה להגדיל את פעילות השורט היא חייבת להכניס את משקיעי הריטייל, המשקיעים העצמאיים, שגדלו בשנים האחרונות בבורסה". הוא אמר והוסיף כי הבורסה בת"א התאפיינה היסטורית ברמות מחירים נוחות וזולות יחסית לשווקים אחרים בעולם, והדגיש כי החזקות המוסדיים בשוק המקומי גבוהות יחסית בהשוואה לשווקים אחרים, ולכן נראית פחות פעילות שורטיסטים.
אורי תובל. מנכל תובל בית השקעות ויו"ר קרן הגידור אלמנדה קפיטל, טוען כי דווקא מנהלי קרנות הגידור הם האחראים על כך שפעילות השורט בתל אביב נמצאת בקיפאון. "העלות של השאלת נייר עבור שורט היא 2.5% בשנה, לא מדובר בעלות גבוהה מדי עבור פעילות שורט. אבל המוסדיים בישראל לא מתוחכמים מספיק כדי לפעול בשוק הזה וגם קרנות הגידור אינן מגדרות כמו שנדרש מהן. מבחינת רוב קרנות הגידור, ה"גידור" הוא רק מונח. הם כמעט תמיד 'all in' ותמיד משקיעים עם כיוון השוק. אף אחד לא רוצה לקחת סיכונים גדולים בלבד. הם לא רוצים להיות טובים יותר, אלא לא להיות הכי רעים. מתוך כך, כשהשוק יורד, הם לא מצליחים להגן על עצמם ואולי להיפך. בארה"ב השוק הוא יותר גדול, והשחקנים מתוחכמים יותר".
השאלה לצורך מכירה
מכירה בשורט היא מכירה שמשקיעים מבצעים על מניה או מדד שהם מאמינים שמחירו גבוה מדי. ביצוע שורט נעשה באמצעות מכירה של ני"ע שאינו ברשותם ואותו הוא שואלים לזמן מוגדר מראש מגופים אחרים. בתום אותה תקופה, הם מוכרים את הני"ע, והפער שנוצר במחיר בין יום המכירה ליום הרכישה המחודשת הופך לרווח או הפסד עבורם. לאורך השנים פעילות השורט התקבעה בשווקים ככזו שעוזרת לגדר סיכונים, ובאמצעותה קרנות גידור מבטיחות למשקיעים להגן עליהם מפני ירידות חדות בשווקים. בנוסף, פעילות ערה של שורט מגדילה סחירות במניות, מגדילה את הנזילות ומשפרת את יעילות השוק.
ההשלכות השליליות של מכירה בשורט טמונה בכך שההפסד התיאורטי בשורט הוא אין־סופי (מאחר שהמניה שעליה בוצעה הפעילות יכולה לעלות ללא סוף) ולא אחת ביצוע שורט על מניה מסוימת בצורה מתוזמנת נעשית כדי לבצע מניפולציה על המניה ולהקריס את החברה. בתקופות של ירידות חדות בשווקים, כחלק מפעולות חירום, הממשלות עלולות לסגור את פעילות השורט. כך נהגה ממשלת סין בפברואר 2024. גם הממשל בארה"ב אסר במהלך משבר הסאב־פריים ב־2008 לבצע פעילות שורט כדי לאושש את הבורסה. גם אירופה שחוותה משבר ב־2011 עצרה את פעילות השורט בשווקים ברחבי היבשת.