בלעדי יונט קרדיט, הלוואת הענק האבודה ויצירת האמנות הנדירה
בלעדי
יונט קרדיט, הלוואת הענק האבודה ויצירת האמנות הנדירה
חברת האשראי החוץ־בנקאי ניסתה למכור את ההלוואה שלא הצליחה לגבות בגובה 37.5 מיליון שקל, שמהווה כרבע מהתיק. הרוכשים הפוטנציאליים הציעו כבטוחה את היצירה "תפילה" של קזימיר מלביץ', שלטענתם מוערכת ב־18 מיליון יורו. העסקה לא יצאה לפועל
יותר טוב מנטפליקס. חברת האשראי החוץ־בנקאי יונט קרדיט עלתה לכותרות מאז מאי בשל סדרה של שערוריות שהובילה לקריסת המניה, השעייתה מהמסחר, הדחת המנכ"ל שנמנה עם בעלי השליטה ועזיבת היו"ר משה כחלון, שר האוצר לשעבר.
השערוריות האלה כוללות שוד של 3.5 מיליון שקל מהסניף המרכזי של החברה בחולון, כשעל פי חשדות של בכירים לשעבר בחברה, נעזרו השודדים — שהתחפשו לשליחי וולט — בגורמים הקשורים אליה. בנוסף, צ'קים של 10.6 מיליון שקל נעלמו מסניף נצרת של החברה, שנפתח ב־2020, ומעל לכל — הלוואה של 37.5 מיליון שקל, שמהווה יותר מרבע מתיק האשראי שלה, שהחברה לא מצליחים לגבות.
יונט קרדיט העניקה את הלוואת הענק לקבוצת זועבי מנצרת, שכונתה בחברה "דעא"ס זועבי". דעא"ס מתייחס לראשי התיבות של ארבעת הלווים, כאשר המוביל ביניהם הוא עו"ד סאמר זועבי, שהחל לעבוד עם החברה. סאמר זועבי הוא יועץ לנותני שירותי מטבע (כולל מתן אשראי), הפועלים בהיקף אשראי גבוה בנצרת ובאזור הצפון, וגם יזם נדל"ן בצפון הארץ. ההלוואה לקבוצה הועמדה בידי החברה הפרטית של יונט, שמחזיקה ב־28.7% ממניות החברה הציבורית. נכסי החברה הפרטית הועברו בשנה שעברה לחברה הציבורית, ואיתם גם ההלוואה הבעייתית, שיונט דיווחה עליה רק ביוני האחרון.
אולם ל"כלכליסט" נודע כי יונט קרדיט היתה מודעת כבר ברבעון הראשון שיש בעיה מהותית עם הצ'קים של הקבוצה, וכי לא ניתן לגבות את הלוואת הענק. בנוסף, התברר כי בניגוד לכללי החברה לא התקבלו צ'קים עבור העסקה המקורית, וכי יש בעיות עם ההתחייבות האישית של הקבוצה לגבי אותה הלוואה. לכן החלו בכירים ביונט לפעול בשוק האשראי, כדי לנסות להוריד את גיבנת ההלוואה מעל גבה, תוך פנייה לגורמים פרטיים מחוץ לענף האשראי.
אחת האפשרויות שבחנו מנהלי החברה היתה מכירת ההלוואה של קבוצת זועבי לשני גופים — חברת איזי ליס וקרן שוסטר — במחיר של 24.5 מיליון שקל. כלומר, הנהלת החברה התכוונה לוותר על 10 מיליון שקל מסכום ההלוואה, שיוכרזו כחוב אבוד. את ההון לפריעת ההלוואה של זועבי היו איזי ליס וקרן שוסטר אמורות לקבל מיונט כהלוואה עד שנת 2026. בתמורה, הסכימו שני הגופים להפקיד צ'קים על שמם, שיבטיחו ריבית של 15% על ההלוואה, וצ'ק נוסף שיביא לפריעתה הסופית ב־2026. במסגרת העסקה הסכימה יונט לא לגבות ריבית על הלוואתה של איזי ליס עד תחילת 2023.
איזי ליס היא חברה ללא פעילות, שבבעלות יצחק נתן, איש עסקים גם בתחום הנדל"ן והתמ"א. קרן שוסטר התאגדה ב־2015 ובעליה הוא עו"ד אילן מאור. נתן סירב לחתום על ערבות אישית לחוב, והציע ליונט מסלול אלטרנטיבי. במסגרת העסקה הוא הציע להעמיד כבטוחה יצירת אמנות, וזאת באמצעות צד ג' ומיופה כוח. היצירה המדוברת, "תפילה" משנת 1913, היא פרי עבודתו של האמן הרוסי הנודע קזימיר מלביץ', שנמנה עם גדולי אמני האוונגרד.
במסמכים שהגיעו לידי "כלכליסט" נטען כי שווי היצירה של מלביץ' נאמד ב־18 מיליון יורו — גבוה משמעותית מההלוואה שניתנה למשפחת זועבי. הקשיים של יונט בעסקה זו נבעו בעיקר מהמורכבות שלה עם איזי ליס, ומשום שקרן שוסטר נחשבת למפירת חוק, ובעליה סירב להעביר דו"חות כלשהם ליונט. בסופו של דבר העסקה לא יצאה לפועל.
לטענת בכירים לשעבר בחברה, המסלול האלטרנטיבי הזה נבחן לא רק בהנהלת החברה, בהובלת המנכ"ל לשעבר צחי אזר (12.5%), אלא אף עלה לדיון בדירקטוריון החברה במהלך חודש מרץ ולווה בידי אנשי הכספים ביונט. זאת, לכאורה, בניגוד לנטען ביונט, שם עומדים בתוקף על כך שההלוואה הבעייתית לא הגיעה לידיעת הדירקטורים החיצוניים לפני חודש יוני. הטענה מצד הבכירים לשעבר גובתה אף בפרוטוקולים של החברה, אולם מבדיקת "כלכליסט" עולה כי ייתכן שהמסמך שמצביע על כך שהתקיים דיון בדירקטוריון, שבמסגרתו הובאו לידיעתו המגעים מול שוסטר, מפוברק לחלוטין. כלומר, המגעים אכן התקיימו, אך ככל הנראה הדבר לא עלה לדיון בדירקטוריון החברה במרץ.
כך או כך, מאמצי יונט לגלגל הלאה את ההלוואה של קבוצת זועבי, לצד מחיקת הערך המתקרבת, יכולים לשפוך אור על ההחלטה מתחילת יוני של בעלי השליטה בחברה ומייסדיה, אזר, שי פנסו (14.1%) ושלמה אייזיק (9.9%), להכריז כי יכסו על פערי ההלוואות של החברה והחובות האבודים באמצעות הפקדת צ'קים אישיים שלהם. על רקע נתוני החברה, ביקש בתחילת השבוע אייזיק, נשיא לשכת סוכני הביטוח, למשוך את ההמחאות שהעביר לחברה, בשל מה שהוא מכנה "הפרות יסודיות של ההסכם מצד יונט ומצגי שווא של הנהלת החברה". פנסו, מצדו, עדיין לא משך את המחאותיו, בעוד החברה מחפשת להכניס משקיעים נוספים.
מיונט קרדיט נמסר כי "הטענה לפיה ההלוואה המדוברת נדונה בדירקטוריון בחודש מרץ, אינה נכונה. הנושא לא הובא לידיעת הדירקטוריון במסגרת ישיבותיו בחודש מרץ, ובכל מקרה, לדירקטורים הבלתי תלויים נודע על כך לראשונה באמצע יוני. בימים אלה מתבצעת בדיקה של רואה חשבון חיצוני ובלתי תלוי, עופר אלקלעי, בכל הנוגע לענייניה הכספיים של החברה". לא היה ניתן להשיג את תגובת קרן שוסטר ויצחק נתן.
אשר לטיב הבטוחה המוצעת כאמור: סימן שאלה גדול וקבוע של אותנטיות מרחף תמיד מעל מכירת היצירות המופשטות של אמני האוונגרד הרוסי מתחילת המאה ה־20. אספנים רבים חומדים אותן בשל נדירותן, כיוון שהן נוצרו בתקופה קצרצרה וחופשית של רוסיה המהפכנית, אך השלטון הסובייטי הגביל אותן מהר מאוד. למרבה הצער, בדיוק בגלל הסיבות האלה, ובשל הדרישה במערב, הן זויפו בהיקפים גדולים כל כך בתקופת מסך הברזל ואחריה, עד שקשה בכלל להעריך כמה יצירות בסגנון הזה, שקיימות במוזיאונים ובאוספים פרטיים, הן באמת אותנטיות.
גם המקרה של היצירה ״תפילה״ מאת האמן הרוסי יליד אוקראינה קזימיר מלביץ׳ לא שונה בהרבה, אם כי כאן דולקות נורות אזהרה נוספות סביב שאלת האותנטיות. ראשית, הסכום שבו מוערכת היצירה, 18 מיליון יורו, נשמע דמיוני במיוחד, לאור העובדה שאפילו לא מדובר בציור על בד, אלא רק בעבודה קטנה על נייר.
שנית — וזו הבעיה האמיתית — ״תפילה״ של מלביץ׳ מוכרת עד כה רק כהדפס קטן, שהאמן יצר בעצמו עבור חוברת שירים, ולא כעבודת מקור יחידנית. גם בקטלוג המקיף של כל היצירות הגרפיות של מלביץ׳ בהוצאת מוזיאון ישראל מצוין כי מדובר בהדפס. ולכן, ולאור היקפי הזיופים העצומים של הז׳אנר, נשאלת השאלה אם אכן ניתן לקבוע בביטחון שהיצירה העומדת במרכז העסקה היא אכן עבודת המקור של מלביץ׳, שממנה נעשה ההדפס, או שהיא משהו אחר?
יקיר שגב השתתף בכתיבת הידיעה
