פרשנותאחרי עשורים של סימני שאלה, טאואר קוצרת את פירות הכאוס בשוק השבבים
פרשנות
אחרי עשורים של סימני שאלה, טאואר קוצרת את פירות הכאוס בשוק השבבים
עסקת הרכישה של טאואר על ידי אינטל מגיעה לאחר שנים ארוכות שבהן היה חוסר ודאות בנוגע לכדאיות של טאואר. אך כיום מסוגלת החברה לענות על הצורך של אינטל בפיצול יכולות הייצור שלה וניסיון להתחרות בפעילות במזרח
מי צריך מפעל שבבים קטן בישראל שינסה להתחרות בריכוז מפעלי הענק במזרח? ועוד במגדל העמק.
זה היה הלך הרוח לפני עשרים שנה, כאשר החברה לישראל החליטה להקים את המפעל השני של טאואר בהשקעה של יותר ממיליארד דולר, סכום שאז באמת היה חסר תקדים.
החלטה זו הגיעה לאחר שנשיונל סמיקונדוקטור, שהקימה את המפעל הראשון לייצור שבבים במגדל העמק בשנות השבעים, כמעט וסגרה אותו באמצע שנות התשעים.
החברה לישראל, אז עוד בהובלת האחים סמי ויולי עופר, נכנסה להשקעה הראשונה והצילה אותו מסגירה, אבל הצלחה גדולה לא היתה באף אחד משני המפעלים.
במשך שנים ארוכות היה נדמה שהחברה לישראל שוקעת ומשקיעה כסף שלה, ולא פחות מכך של אחרים, בפרויקט מגלומני ומיותר. המדינה נתנה מענק ממשלתי של 250 מיליון דולר למפעל השבבים השני ב-2001, רגע לפני התפרצות האינתיפאדה השנייה ושקיעתו של המשק במיתון. הבנקים לאומי והפועלים סיפקו אשראי של חצי מיליארד דולר במפעל, רק כדי להבין סופית אחרי המשבר של 2008 שהחוב לא יחזור ולהמיר אותו למניות טאואר. עידן עופר עצמו, שהיה הרוח החיה מאחורי הקמת המפעל השני, התייאש וב-2015 חולקו מניות טאואר כדיבידנד בעין לבעלי המניות של קנון, חברת אחזקות הטכנולוגיות שלו.
היחיד שדבק בחזון הציוני הוא דווקא המנכ"ל האמריקאי ראסל אלוונגר, שהובא לנהל את טאואר ב-2005 במהלך שהיה מפתיע ולא שגרתי לימים ההם.
בשנים הראשונות, שהיו שנים עתירות השקעות מחד והלוואות מהצד השני, הוא בעיקר חרק שיניים. כשהיה נדמה שעוד רגע טאואר ממריאה, נחת עליו המשבר הפיננסי של 2008 ששוב טרף את הקלפים. רק ב-2010 עלתה טאואר על המסלול הנכון בהובלת אלוונגר, שהביא אותה כעת להיות בשלה למכירה לאינטל עבור 5.4 מיליארד דולר, פרמיה של 50% על השווי שלה בסגירת המסחר אתמול בתל אביב ובניו יורק.
כעת, כשטאואר אחת החברות הוותיקות במגזר הטכנולוגי בישראל ורחוקה להיות הזוהרת שבהן, כמי שנמצאת הרחק ממה שמכונה "האקו סיסטם" הטכנולוגי, והשבבים שלה אפילו לא מיוצרים בטכנולוגיות המעודכנות ביותר, היא קוצרת את פירות הכאוס המושלם בשוק השבבים.
שם מחפשת אינטל כבר יותר משנה דרכים להתמודד עם ביקושים מזנקים למעבדים לכל תחומי הפעילות שלה כמעט מצד אחד, ומצד שני עם שיבושים בשרשראות אספקה וצווארי בקבוק לוגיסטיים.
2021 היתה יכולה להיות שנה מדהימה עבור אינטל, אך מגבלות לוגיסטיות ועיכובים במעבר לייצור השבבים המתקדמים ביותר, שיצרו פער תחרותי מול המתחרות, הובילו לכך שהכנסותיה דרכו במקום בשנה שעברה. גם תחזית השנה הנוכחית לא מדברת על צמיחה מטאורית, אלא בעיקר על המשך התמודדות מול המתחרות הסיניות המהירות, שמקדימות כעת את מי שהיתה פעם השם הנרדף לשבבים המעודכנים ביותר.
רכישת טאואר היא עוד מהלך משמעותי באסטרטגיה החדשה עליה הכריז פט גלסינגר, המנכ"ל החדש יחסית של אינטל, שנכנס לתפקידו לפני פחות משנה, של התמקדות בתחום השבבים המסורתי של אינטל.
במסגרת זו כבר נסגרו כמה פעילויות שלא מוגדרות כ"עסקי ליבה" בישראל, ובמקביל הכריזה אינטל על השקעות אדירות של 100 מיליארד דולר בהקמת מפעלים חדשים.
טאואר תספק לאינטל עוד יכולת ייצור משמעותית, ותחזק את מעמדה בחלק מהשווקים שהיום היא פעילה בהם פחות.
טאואר אמנם לא מייצרת שבבים בטכנולוגיות המתקדמות ביותר, אבל מתמחה דווקא בשוק החשוב של שבבים אנלוגיים, שבו יש פחות שחקנים ולה יש שם מעמד מוביל. החברה הישראלית מייצרת, בין היתר, שבבים לתחום הבוער של רכבים, ואמורה לדווח על הכנסות של 1.5 מיליארד דולר ב-2021 בדו"חות הקרובים, כשהיא גם רווחית.
גם מיקומה של טאואר, הרחק מהמזרח הרחוק, עונה לאסטרטגיה של אינטל של פיזור יכולות ייצור והעברת חלק ממרכז הכובד של תעשיית השבבים מהמזרח לארצות הברית ולאזורים נוספים. בציון 20 שנה לאחד הפרויקטים הציוניים הגדולים, ובהובלת המנכ"ל המורמוני העקשן, מתברר שטאואר היתה במקום הנכון ובזמן הנכון.
