פרשנותהפד מתגייס להחזרת השלווה לעשירים
פרשנות
הפד מתגייס להחזרת השלווה לעשירים
כשמשרד האוצר האמריקאי והפד נענים במהירות לקריאת מגזר הטכנולוגיה להגן על "המערכת", הם מתייחסים למערכת אחת מאוד ספציפית שמתופעלת על ידי ולמען העשירים. כל היתר כלל לא חשובים
מאז 2008 והמשבר הפיננסי העולמי הרעיון של "סיכון מערכתי" צבר תאוצה. זה לא אומר כמובן שהוא לא היה קיים גם קודם, אלא שהוא הפך יותר מתמיד ללוח המשחק שדרכו מזיזים שחקנים. מאז מתנהל מאבק רעיוני לזיהוי השחקן שעלול למוטט את הכל, ולשאול מה צריך לעשות כדי שזה לא יקרה. למרבה הצער לא מתנהל כלל הדיון מדוע קיימים שחקנים שהם כה גדולים ושהופכים מסוכנים. ב־2010 נקבו במספר חדש — כל מי שמנהל נכסים בהיקף מעל ל־50 מיליארד דולר הוא "חשוב" מספיק ליציבות המערכת, ולכן עליו להיות כפוף לשורה של כללים מחמירים.
ב־2018 קבעו כי המספר צריך להיות גבוה ב־400% והרף החדש עלה ל־250 מיליארד דולר. אז הנשיא דונלד טראמפ ביטל בהנפת עט, ובאמצעות הוראה נשיאותית, תוצר חקיקתי דו־מפלגתי מתמשך, כי מה לא עושים בשביל חברים. "יש לי כל כך הרבה אנשים, חברים שלי, עם עסקים נחמדים, שהם לא יכולים ללוות כסף, כי הבנקים פשוט לא יתנו להם ללוות בגלל החוקים והתקנות", אמר טראמפ. חמש שנים מאוחר יותר ההחלטה הזו, שביטאה רבים מהאליטה הכלכלית, הביאה עלינו את קריסתם של שלושה בנקים שניהלו ביחד קרוב ל־350 מיליארד דולר, כספם של חברים.
בדו"ח החצי־שנתי לקונגרס מוקדם יותר החודש דיווח הפדרל ריזרב כי הבנקים הגדולים, שהמשיכו להיות כפופים לתקנות, "ממשיכים להחזיק בכמות מספקת של נזילות כדי לעמוד במשיכת פיקדונות חמורה". כמה שבועות אחר כך הבנק ה־16 בגודלו במדינה קרס, כי הוא לא היה "גדול מספיק" בשביל החקיקה. הבנק כן היה "גדול מספיק" בשביל הצלה. "אתם צריכים להיות מבועתים עכשיו", צעק עם המקלדת היזם ואיש ההון סיכון ג'ייסון קלקניס, "הנשיא וילן חייבים להתייצב מחר מול הטלוויזיה ולהבטיח את כל הפיקדונות...". "איפה פאוול? איפה ילן?", התלונן משקיע ההון סיכון דיוויד סאקס, "תפסיקו את המשבר הזה עכשיו". קשה להסביר את גודל האירוניה בדרישת דמויות מפתח ממגזר הטכנולוגיה, וול סטריט ונבחרי ציבור כי הממשלה תתערב, בזמן שבימים כסדרם הם דוחפים לצמצום הרגולציה וההגנות ולממשלות קטנות, ולועגים לכל ניסיון לסייע לציבור הרחב באמצעות הטלת רשתות הגנה חברתיות. זהו המנגנון - רווחים מפריטים, הפסדים מפזרים.
בפגישה בקונגרס עם פאוול הוא גם הסביר כי צפויות עוד העלאות ריבית, המטרה הרי היא ממש להעלות את שיעור האבטלה ל־4.6%. בתגובה הסנאטורית אליזבת וורן ניסתה להזכיר שיש פה גם אנשים. "אם היית יכול לדבר ישירות עם 2 מיליון האנשים החרוצים שיש להם היום עבודה ראויה, שאתה מתכנן לפטר במהלך השנה הבאה, מה היית אומר להם?" שאלה. כעת סוברים כולם כי פאוול לא יעלה ריבית, כדי חלילה לא לפגוע עוד בחברות ואנשי עמק הסיליקון. הרי זה לא בסדר לתת להם להיפגע. ו־2 מיליון עובדים אחרים? הם רק סטטיסטיקה.
תגידו מה שתגידו על החילוץ, אך זכרו דבר אחד: כשמשרד האוצר והפדרל ריזרב מתגייסים להחזיר במהירות את שלוות העשירים ונענים לקריאת מגזר הטכנולוגיה להגן על "המערכת", הם מתייחסים למערכת אחת מאוד ספציפית שמתופעלת על ידי ולמען העשירים. כל היתר כלל לא חשובים.
