"הניו יורק טיימס" חושף: מה הוביל לפרישה של מייסד קרן הגידור הגדולה בעולם?
"הניו יורק טיימס" חושף: מה הוביל לפרישה של מייסד קרן הגידור הגדולה בעולם?
ריי דליו, מייסד קרן ברידג'ווטר, ויתר על השליטה בה באוקטובר האחרון; עתה חושף העיתון את הסיבות לפרישתו מרצון - בין היתר מדובר בהסכם נדיב שיניב לו מיליארדי דולרים, לצד דרישה ש-1,500 עובדי הקרן ירכשו ממנו את המניות שלו בכסף שלהם
ריי דליו הוא דמות בולטת בוול סטריט לא רק בזכות קרן הגידור שהקים לפני כארבעים שנה, ברידג'ווטר, שהיא קרן הגידור הגדולה בעולם במונחי נכסים מנוהלים, אלא גם בזכות שיטות הניהול וההשקפות שלו.
אלו הפכו אותו בעיני רבים לגורו של ממש, שמרבה להתבטא מעל שלל במות בנושאים שקשורים בעיקר למאקרו-כלכלה ולהליכים והיסטוריה כלכלית – נושאים שעליהם גם כתב ספרים שהפכו לרבי מכר ושעליהם הוא דיבר בהרצאות TED שהפכו לפופולריות מאוד. אותן השקפות ומתודות, שאותן פרסם דליו בספר "עקרונות (Principals)", גורמות לרבים אחרים לראות בו אדם קיצוני שעומד בראש של כת.
הביטוי שמתמצת את הפילוסופיה של דליו הוא "שקיפות רדיקלית", שממנו גזר דליו נוהלי עבודה קשוחים ומחמירים בברדיג'ווטר, כמו שידור של כל הישיבות שנערכות בקרן הגידור, איסור להזכיר אדם בשיחה שלא בפניו והחובה להזמינו לחדר ברגע שבו שמו מוזכר כדי להמשיך את השיחה, ופיתוח אפליקציה בעלות של מיליוני דולרים, כדי שעובדי ברידג'ווטר יוכלו לדרג זה את זה בשורה ארוכה של פרמטרים שנגזרים מאותה שקיפות רדיקלית.
אלא שכעת מתברר שאת כללי השקיפות האלו דליו לא בדיוק מחיל על עצמו. בחודש אוקטובר האחרון הודיע דליו כי הוא פורש מברידג'ווטר ומוותר על השליטה בה, אך ימשיך לכהן כחבר דירקטוריון וכמנטור למנהל ההשקעות הראשי של הקרן. באותה העת סיפר דליו, בין היתר בפוסט בחשבון הלינקדאין שלו, שהוא עושה זאת עכשיו משום שהוא "מרגיש נהדר" בנוגע להנהלה הנוכחית.
דליו – שכיהן בתפקידים שונים כמו מנהל השקעות ראשי, מנכ"ל ויו"ר, לעתים בו בזמן - הודיע כבר ב-2009 ללקוחות של הקרן שהוא מתחיל בהליך של העברת המושכות, אולם הדבר לא צלח וברידג'ווטר סבלה מתחלופה גבוהה של מנכ"לים, מה שלדברי דליו הרחיק את יום פרישתו.
ההנהלה הנוכחית, שאיתה דליו מרגיש נהדר, לדבריו, מובלת על ידי צמד מנכ"לים משותפים – ניר בר-דעה הישראלי (אחיו של גל בר-דעה, מנכ"ל הבנק הדיגיטלי וואן זירו ובנו של גיורא בר-דעה, מנכ"ל שטראוס לשעבר) ומרק ברטוליני.
"הניו יורק טיימס" חשף שהפרישה של דליו, שזכתה לתהודה גדולה והוצגה כהחלטה נדיבה שלו, הסתירה יותר משגילתה. למעשה הפרישה היא תוצר של משא ומתן אינטנסיבי בן חצי שנה בין בר-דעה לדליו, שהחל, בין היתר, על רקע התבטאויות של דליו שהכשירו את מצב זכויות האדם בסין, שעה שחברות וגופים בשליטה סינית נמנים עם המשקיעים הגדולים של ברידג'ווטר.
האמירות האלו של דליו גררו גינוי חריף מצד הסנטור מיט רומני, והובילו לקוחות רבים להתקשר לקרן כדי לוודא אם הוא מבטא בכך עמדה רשמית שלה, כך פורסם ב"ניו יורק טיימס". במידה רבה בר-דעה דחק בדליו לפנות את מקומו, אבל האחרון הסכים ללכת רק לאחר שהגיעו להסדר פיננסי פנטסטי מבחינתו: ברידג'ווטר תעניק לו לאורך שנים רבות מעין מניות בכורה שמעניקות לו זכות לקבל דיבידנדים לפני כל משקיע אחר. מדובר על הסכם שעתיד להניב לדליו, שהונו מוערך כבר ב-19 מיליארד דולר, מיליארדי דולרים לאורך השנים.
עוד חשף העיתון האמריקאי כי לפי גורמים בברידג'ווטר, כדי לפרוש דליו דרש ש-1,500 עובדי הקרן ירכשו ממנו את המניות שלו בכסף שלהם, ואף בחן אפשרות לארגן הלוואה ל-10 שנים לאלו שהכסף לא נמצא ברשותם, ואף שיגר איום מרומז כי מי שלא מעוניין בכך צריך לשקול לעזוב את הקרן.
לאחר פרישתו של דליו אמר בר-דעה שכעת ברידג'ווטר צפויה לעבור שינויים מסוגים שונים. בוול סטריט העריכו שמדובר, בין היתר, בכניסה משמעותית יותר להשקעות בתחום הטכנולוגי, שכן ברידג'ווטר מזוהה כקרן שמשקיעה לפי טרנדים מאקרו-כלכליים, ולכן משקיעה רבות בסחורות ומט"ח.
אולם השינויים הם גם פרסונליים במידה רבה. לפי "הניו יורק טיימס", עובדים בקרן מספרים שבר-דעה נטש את העקרונות של דליו ואת כלי הדירוג ששימשו את עובדי ברידג'ווטר כדי לדרג זה את זה, בין היתר לפי פרמטרים כמו "נכונות בלתי מתפשרת לגעת בעצבים חשופים". כל אלו הם עכשיו אופציונליים בלבד.
