ניתוחהסטארט־אפים מישראל הם כבר לא כלה שמחכה לאקזיט - הם הרוכשים
ניתוח
הסטארט־אפים מישראל הם כבר לא כלה שמחכה לאקזיט - הם הרוכשים
5.46 מיליארד דולר - זהו סכום עסקאות רכישה שבהן היו מעורבות חברות ישראליות כצד הנרכש או הרוכש בשלושת החודשים האחרונים; החברות הישראליות רוצות להיות גדולות עצמאיות ובדרך הן כבר לא מתביישות לרכוש חברות אמריקאיות או אירופיות
5.46 מיליארד דולר. זהו סכום עסקאות רכישה שבהן היו מעורבות חברות ישראליות כצד הנרכש או הרוכש בשלושת החודשים האחרונים.
לכאורה לא מספר חריג במיוחד, הרי כבר היו כאן עסקאות רכישה בודדות בסכומים כאלה ואף גדולים הרבה יותר. ואולם הסיפור הגדול הוא לא במספר עצמו, אלא בתוכו. מתוך כמעט 5.5 מיליארד דולר, 3 מיליארד דולר הן עסקאות שבהן חברה ישראלית ניצבת בצד הרוכש.
אם תרצו, החלום הישראלי השתנה, וזה כבר לא מס שפתיים או אמירה אופנתית שכל יזם מרגיש צורך לומר — החברות הישראליות רוצות להיות גדולות עצמאיות ובדרך הן כבר לא מתביישות לרכוש חברות אמריקאיות או אירופיות. המספרים של 2021 ממחישים את השינוי הגדול בנרטיב של ההייטק הישראלי, ואולי במקומו גם בשרשרת המזון העולמית. החברות הישראליות הפסיקו להיות רק הכלה שממתינה לאקזיט.
כמובן שהמהפך הישראלי נישא על רוח גבית של שחרור הפקק הגדול בתחום המיזוגים והרכישות, שנוצר מאמצע 2020 בעקבות הקורונה. בשנה האחרונה, בעוד שוק ההנפקות פרח, כמעט ולא נראו עסקאות רכישה. הסיבות ברורות - עם כל הכבוד לזום, חברות חששו לצאת לרכישות בהתבסס על בדיקות נאותות שמתבצעות מרחוק, מבלי לבקר במשרדי המועמדות לרכישה ומבלי לראות את העובדים. כמו כן רמות השווי שהרקיעו שחקים, בעיקר של חברות הטכנולוגיה, דחפו את הרוכשים הפוטנציאליים לשבת על המזומנים ולהמתין להתבהרות התמונה.
כעת, אף שרמות השווי גבוהות, חברות הטכנולוגיה, ובהן הישראליות, כבר מצוידות בסכומי כסף שעליהם לא חלמו לפני הקורונה. לצד הר המזומנים שגויס הן בגל הספאקים והן בגיוסים פרטיים בשוויים נדיבים, החברות הציבוריות מחזיקות גם במטבע חזק של מניות, שמקל על ביצוע רכישות.
דחיפה נוספת למסע הרכישות המרשים מגיעה גם מהמשקיעים באותן החברות הרוכשות. אלה מצפים לראות צמיחה מהירה לאחר סבבי הגיוס התכופים. וכדי להגיע ליעדי הצמיחה השאפתניים, חייבים לרכוש חברות עם הכנסות, או לגייס במהירות עובדים שיאיצו את פיתוח המוצרים החדשים. לעתים, הדרך הפשוטה יותר להרחבת מצבת כוח האדם עוברת ברכישת חברות שמגיעות עם צוות עובדים מסודר.
כמובן שחתימה על הסכם הרכישה ופיזור סופרלטיבים לחברה הנרכשת ולצוותה הם החלק הקל. נדמה שאותו החברות הישראליות למדו לעשות מהר ב"העתק־הדבק" מהקולגות האמריקאים. החלק הקשה באמת הוא במיזוג והפקת הסינרגיה מהרכישה, אירוע שלרוב נכשל. עד היום חברות ישראליות רבות למדו על בשרן זמן לא רב אחרי התמונות החגיגיות של האקזיט את המציאות המאכזבת - הפיכתן לחלק קטן במכונה גדולה של חברה עם תרבות שונה.
לעתים זה לווה בהודעות סגירה לקוניות, שכבר לא כוללות צילומים חגיגיים של הנפשות הפועלות. בהיבט הזה, אחד התהליכים המעניינים שמתחילים להתרחש בימים אלה הוא מיזוגים בין חברות ישראליות, כמו בשתי הרכישות של ג'ייפרוג למשל או רכישת AVANAN על ידי צ'ק פוינט. מעניין לבחון עם הזמן האם להיותם של שני הצדדים ישראלים יש משקל בהצלחת המיזוג מעבר לשיקולים פטריוטיים, או שהסטטיסטיקה העגומה פוגעת גם או אפילו דווקא אם בשתי החברות יש בכירים מגולני או קיבוצניקים מהצפון.
