פרשנותבנק ישראל לא התערב במט"ח - ואיפשר לשוק לתמחר מחדש את הסיכון
פרשנות
בנק ישראל לא התערב במט"ח - ואיפשר לשוק לתמחר מחדש את הסיכון
בנק ישראל לא התערב במסחר במט"ח כדי לעצור את פיחות השקל. המסקנה: המשק הישראלי איתן יותר מהתחזיות. אם ההפיכה המשטרית תעבור התסריט ישתנה
התעלומה נפתרה: במהלך פברואר 2023, חודש שבו החלה חקיקת החוקים המהירה שתהווה בסיס לשינוי שיטת המשטר בישראל כשבמקביל החריפה המחאה האזרחית לרמות שיא - בנק ישראל לא התערב בשוק המט"ח.
קרי, הפיחות שנרשם באותו חודש בסך 6.2% - מרמה של 3.5 שקלים לדולר לרמה של 3.67 שקלים לדולר - היה "טבעי" ושיקף את האירועים של אותם ימים, והבנק המרכזי לא נגע בהר המט"ח שברשותו שנאמד בכ־200 מיליארד דולר. נזכיר כי במקביל, תשואת האג"ח ממשלתיות של ישראל ל־10 שנים זינקה מ־3.24% ל־4.04%, זינוק של כ־25% בתוך חודש ימים.
בעוד כמה ימים יפרסם בנק ישראל את הנתונים על יבוא ויצוא הון ואז נגלה מי מכר. אך ההערכות הן, כי כמו באפיזודות שונות בהיסטוריה הכלכלית של ישראל - ומיד נשוב לאחת ספציפית - היתה בריחה (SELL OFF) מאג"ח ישראליות, המרת שקלים לדולרים ו"הטסה" של אותם דולרים החוצה.
המשמעות העמוקה של יחסי השקל והדולר היא כי בנק ישראל, שעקב ברמה רצופה אחרי ההתרחשויות בשוק ההון - אג"ח, מניות, וכמובן, ובעיקר, שערי חליפין ותנועות מט"ח - הבין כמה וכמה דברים. ראשית, כי אין מסחר חריג. בניגוד להערכות ולחששות הכבדים, הספקולנטים לא שיבשו את המסחר. אחרת, בנק ישראל היה מתערב. שכן זו הדירקטיבה: ברגע שיש שיבושים חריגים או יוצאי דופן, הבנק מתערב. כמו שקרה בעבר כאשר החליט, לא פעם ולא פעמיים, לקנות דולרים כדי להחליש את השקל ולמתן את הייסוף.
כעת הייתה ציפייה שההפך יקרה: שהוא ימכור דולרים כדי להקל את הפיחות כתוצאה מבריחת הון. אך ההיפך קרה: הבנק המרכזי נתן לכוחות השוק ולשחקנים שלו לבצע את התמחור מחדש (Re-Pricing) של הסיכונים של המוצרים הפיננסיים הישראליים שמשקפים את הסיכונים של המשק הישראלי כולו.
לא מדובר רק בסיכונים פוליטיים הכרוכים בהפיכה המשטרית, אלא גם בסיכונים גיאו־פוליטיים - זינוק במתח בגזרה הפלסטינית והאיראנית, בסיכונים פיסקאליים - אי־הוודאות סביב תקציב המדינה, משקל ההסכמים הקואליציוניים והסכם השכר מול ההסתדרות, וגם בסיכונים כלכליים - אינפלציה, צמיחה אבטלה ועוד.
אין ברומטר טוב יותר מהפרמטרים הפיננסיים כדי לחוש את מצב הרוח הכלכלי. ולראיה: כאשר בשעות הצהריים החלו הדיווחים על פשרה סביב מתווה הנשיא, השקל טס למעלה ושבר את המחסום הטכני של 3.6 כשנסחר סביב 3.59, דבר שלא הצליח לעשות בשבועות האחרונים. המדדים המובילים בבורסה בתל אביב זינקו בחדות - סביב 2% בתוך דקות ספורות. מכאן יש מסקנה נוספת שגם אותה הבינו בחודש האחרון בבנק ישראל: ישנם שחקנים שקונים שקלים. הם פשוט מהמרים על כך שגם הפעם החברה הישראלית תתגבר על המשבר והכל ישוב לקדמותו.
אם זה יהיה המצב, והדולר ישוב מ־3.6 ל־3.3 שקלים, מי שהימר על השקל ירוויח - ובגדול. זו גם הסיבה מדוע הדולר נעצר סביב 3.7 שקלים: עדיין יש קונים, יצואנים וגם פיננסיירים, שסבורים כי דולר של 3.7 שקלים זו מציאה וצריכים לממש, כלומר למכור.
המסקנה של אנשי בנק ישראל שאחראים על ניטור המערך המורכב הזה היא ברורה בעיניהם: יש תזוזה מובהקת, אבל אין משבר. לפחות בינתיים. כלומר, אין הכחשה שמשהו אכן קורה ושהוא די רציני. הרי פיחותים של מעל 6% וזינוקים באג"ח ממשלה של 25% אינם דבר של מה בכך. "אבל זה כלום לעומת משבר כמו זה שהיה ב־2002-2001 ולעומת מה שמחכה לנו אם האירוע הזה לא ייפתר", מסביר אחד הבכירים, שאף רומז שעדיין לא ראינו את הכל.
לפני שניכנס לתרחיש שגם באוצר וגם בבנק ישראל רואים כתרחיש הייחוס במקרה שההפיכה המשטרית תעבור חלק, כדאי לשים לב ולהתמקד בנקודה נוספת שאף היא משכה את עיני בנק ישראל: המשק הישראלי הוא חזק ביותר. "אם זה היה קורה למדינה אחרת, זה כבר היה נגמר ואפילו רע מאוד".
המשק הישראלי אכן חזק. מנועי הצמיחה שלו – לרבות ההייטק - חזקים אף הם. שוק העבודה חזק. העודף בחשבון השוטף חזק. הרזרבות חזקות. המדיניות חזקה. מאז אותו מגה־משבר של 2002-2001, המשק הישראלי נבנה נכון. כאשר לעתים כולנו שואלים מדוע הפקידים קובעים שאי אפשר להוציא יותר, להגדיל את הגירעון ואת החוב, שחשוב לחזק את יתרות המט"ח, לבצע רפורמות מבניות לעתים כואבות - הנה התשובה: כי כשבונים כלכלה בצורה נכונה, היא מוכנה הרבה יותר טוב לספוג את זעזועי המשבר - שתמיד מגיע במוקדם או במאוחר. הנה תגלית: יש גם תועלת למדיניות מאקרו־כלכלית ארוכת טווח שהיא אחראית, קוהרנטית ורצינית.
בבנק ישראל קשובים למתרחש. כאמור, התרחיש הפסימי הוא המשבר הקשה ב־2002-2001 איתו התמודד הנגיד דאז דוד קליין המנוח. משבר ששילב מיתון, אינפלציה, פיחות, בריחת הון, התרסקות אג"ח, אינתיפאדה, משבר הדוט.קום, ומה לא. ההבדל החשוב מאז הוא כי המשק התחזק כמעט בכל פרמטר אפשרי.
אבל יש לו חיסרון גדול לעומת העבר: אין מגבלות על תנועות הון - לא של המוסדיים ולא של משקי הבית. אפשר להטיס את כל הנכסים הפיננסיים. הבעיה הגדולה יותר, שגם את הנכסים הריאליים ניתן להעיף החוצה. אם ב־2001 ההייטק היה בסחורות, היום הוא כמעט כולו בשירותים. ואנשים, לעומת מפעלים, יכולים להעתיק את מקומם בתוך זמן קצר.
