במעמקי מכרה הקריפטוהפתרון שלא מגיע לצריכת האנרגיה העצומה של הקריפטו
במעמקי מכרה הקריפטו
הפתרון שלא מגיע לצריכת האנרגיה העצומה של הקריפטו
חלק ניכר מהפעילות בעולם הקריפטו לא מתרחש על הבלוקצ'יין של את'ריום או הביטקוין, אלא על שכבות ושרשראות שפועלות לצדם כדי לחסוך זמן, עמלות ואנרגיה. הבעיה היא שהמסלול הזה לא חף מבעיות כמו ריכוזיות וחשיפה לפגיעה. כתבה 14 בסדרה
בשבוע שעבר הודיעה רשת הבלוקצ'יין רונין על פריצה שבה נגנבו ממנה 173,600 מטבעות את'ר בשווי של כחצי מיליארד דולר. רשת זו הוקמה כדי להפוך את האינטראקציה עםAxie Infinity, משחק בלוקצ'יין פופולרי מבוסס את'ריום, יעיל יותר ויקר פחות. הבלוקצ'יין של רונין הוא מה שמכונה Side Chain, שרשרת צדדית שלא פועלת על הרשת המרכזית עם תשעה גורמים בלבד שמאמתים את העסקאות. לפיכך, היא ריכוזית ונסתרת יחסית לעומת האידיאל של שוק הקריפטו שבו כולם רואים הכל בזמן אמת. למעשה, הפעילות של הרשת כל כך נסתרת מן העין שלקח שבוע שלם מביצוע השוד העצום הזה ועד שרונין הודתה שהוא בכלל התקיים.
כיצד הגענו למצב שבו רשתות צדדיות נדרשות לקום ולפעול בריכוזיות? ובכן, הרבה קשור לאבן יסוד פופולרית בשוק הקריפטו — רשת הבלוקצ'יין את'ריום. את'ריום הוצעה ב־2015 על ידי ויטליק בוטרין ונבנתה על ידיו עם גווין ווד וג'פרי ווילקי. החידוש של את'ריום הוא ביכולתה להפעיל "חוזים חכמים", כלומר תוכניות שנועדו לפעול אוטומטית בנסיבות מוגדרות מראש. הרעיון הזה היה מספיק מעניין כדי להפוך את את'ר (ETH), המטבע שמנהל את הרשת הזו, למטבע הקריפטו השני בגודלו בעולם. על גבי רשת זו מתבצעות עסקאות ותוכניות שונות של חוזים חכמים שנדרשות לשלם עמלה כדי לעבור. העמלה שהרשת דורשת משולמת במטבע את'ר שאותו מקבל הכורה (המחשב) שמאשרר את העסקאות ואת יתר הפעולות. יכולת עיבוד העסקאות של הרשת נמוכה באופן יחסי למערכת הפיננסית המסורתית, אך הפופולריות גבוהה מאוד ולכן דמי העמלה גבוהים בו אפילו יותר מאשר בבלוקצ'יין של הביטקוין. אבל זה בסדר, מפתחי האת'ריום טענו תמיד שמדובר ברשת ניסיונית לא גמורה. בשיחת סקייפ ביניהם שדלפה לפני כמה שנים הם אפילו הודו "בצער" כי ייקח לרשת "שנים+" להגיע לפונקציונליות.
את'ריום ממש כמו ביטקוין ידועה לשמצה בבעיית "הסקייל" שלה, כלומר בקושי לצמוח באופן אקספוננציאלי ולשרת קהלים עצומים שצריכים לבצע עליה מיליוני פעולות. חשבו על זה שעל את'ריום נבנות מערכות רבות ומורכבות, חלקן ניסיוניות יותר וחלקן ניסיוניות פחות. לכאורה המוני מטבעות חדשים רבים נוצרים על גביה, כמו גם מסחר במטבעות וב־NFT, הפעלה של חוזים חכמים מכל מיני סוגים, מגוון רחב של פונקציות כלכליות וכמובן גם תרמיות למכביר. הרשת לא מצליחה להתמודד עם כל אלה ביעילות. היא נסתמת והופכת איטית, יקרה ומסורבלת ותוך כדי כך שואבת כמויות אנרגיה עצומות. לא אידיאלי. הפתרון, כך מדברים עליו שנים, הוא שינוי שיטת ההוכחה של הטרנזקציות, מה שבמערכת המסורתית עושה גוף ריכוזי ועשיר – הבנק.
כיום שיטת ההוכחה (אימות העסקאות) של ביטקוין ואת'ריום מכונה "הוכחת עבודה" – proof of work (או PoW). השיטה הומצאה בשנות התשעים והיא מבוססת על יכולת המשתמשים של אותה הרשת להוכיח שהם השלימו משימה חישובית. המנצח שנבחר באופן רנדומלי מאמת בלוק חדש בשרשרת ומייצר קישור קריפטוגרפי בין בלוקים נוכחיים וקודמים. בתמורה הוא מקבל מטבעות קריפטו חדשים (פעולה שמכונה כרייה). במאמצים משולבים של כורים רבים הבלוקצ'יין נשמר מאובטח. בתהליך זה מושקע חשמל רב כדי להפעיל את המחשבים שמתחרים לפתור את המשימה החישובית.
מילון הקריפו: הוכחת סיכון - שיטת הוכחת עבודה שמעניקה לגורם עם מספר המטבעות הרב ביותר במערכת את האפשרות לאמת עסקאות
יש קונצנזוס רחב יחסית לכך ששיטה זו אינה יעילה. כבר מ־2011 עובדים על שיטה חלופית שמכונה "הוכחת סיכון" – proof of stake (או PoS). כדי להוריד את המשאבים החישוביים הנדרשים, המשחק משתנה ומאמת העסקאות מוחלף מ"מי שיש לו הכי הרבה כוח חישובי" ל"מי שיש לו הכי הרבה קריפטו". כדי להשתתף באימות רשת הבלוקצ'יין, כל מה שמשתמש צריך להראות כדי להיבחר לאמת בלוק זו אחזקה של כמות מסוימת של מטבעות קריפטו ש"נעולים" או "חסומים" בחוזה ספציפי. מי שפועל בזדון עלול לאבד את המטבעות שלו, אבל מי שמפקיד אותם יכול ליהנות מעמלות. המחשבה היא שיקומו מאגרים עם מספר רב של משתתפים שיסכימו לנעול את המטבעות שלהם כדי לקבל את חלקם היחסי בעמלות אימות העסקאות. אם אכן יקומו מאגרים כאלה – יפחת הסיכון שהמערכת תהפוך ריכוזית.
כשטוענים שאנחנו פסע מעידן שבו שוק הקריפטו לא יהיה משאבת אנרגיה פגומה מוסרית, מדברים על היום שבו הוכחת הסיכון תהפוך לקונצנזוס. אין ספק שכשזה יקרה המערכת תהיה יעילה בכלל ויעילה אנרגטית בפרט, אך כבר יותר מעשור שרעיון זה קיים והוא טרם יושם. "זה קשה", מסבירים וטוענים שהשינוי נראה כבר לעין. אחת הסיבות לקושי היא ההבנה ששינוי זה מבטיח ביזור בדיוק באותה עוצמה שהוא מבטיח ריכוזיות, שהרי PoS מעניקה באופן מובנה כוח לא פרופורציונלי לאנשים או לקולקטיב עם הכי הרבה מטבעות (העשירים).
עד שזה יקרה עלינו להתמודד עם המערכת כפי שהיא. וכפי שהיא – זה לא יעיל. אז מה קורה בכל זאת? כיצד ייתכן שקיימים אלפי פרויקטים שונים, מאות מטבעות חדשים, מסחר בין מיליוני אנשים וערך עצום שמתנהל על שתי מערכות בלוקצ'יין לא יעילות? ובכן, הרבה מאוד מהפעילות במערכת לא מתרחשת על הבלוקצ'יין של את'ריום או הביטקוין, אלא על שכבות מעל או ליד. אם שמעתם פעם ביטויים כמו הפרויקט רץ על layer 2 של polygon, או רונין Side Chain וחשבתם שמדובר באיזה רעיון קריפטוגרפי מורכב – האמת פשוטה יותר.
שכבות או שרשראות אלו הן כמו "קנייה מרוכזת". כדי שלא כולם יעמדו בתור לקופה בסופר, יזם פותח קבוצה פרטית בצד שבה אנשים יכולים לנהל אינטראקציות מרובות זה עם זה. אחרי שהם סיימו עם ענייניהם, הוא מוסר את הסיכום הסופי לקופה הראשית (נניח האת'ריום) ורק היא עוברת את תהליך האימות הקריפטוגרפי. שכבות אלו מייעלות את המערכת במונחים של זמן, עמלות והוצאה אנרגטית, ולעתים אפילו מעניקות למשתמשים שכבת אבטחה דמוית בנק.
שיטת השכבות ושרשראות הצד מייצרות את אותן בעיות שדיברנו עליהן רבות: ראשית, אם השכבות הללו לא מתנהלות על גבי רשת הבלוקצ'יין, הרי שלא מדובר במערכת כלכלית על גבי הבלוקצ'יין ואולי כדאי שנקרא לה בשמה האמיתי, נניח "מסחר דיגיטלי", וזו יכולה להיות פגיעה במיוחד כמו במקרה של רונין.
שנית, אף שהשכבות השונות יכולות להיות יעילות בפני עצמן, פעמים רבות הן לא מתקשרות זו עם זו. ואם הן לא מתקשרות באופן חלק ויעיל בזמן אמת – המערכת מתנהלת קצת יותר כמו המערכת הפיננסית המסורתית שבה כמה גופים עצמאיים מתקשרים זה עם זה בצורה ספציפית, ולא "בכל מקום, על כל המחשבים, בו־זמנית ולעיני כולם".
שלישית, חלק מהשכבות האלו נשלטות על ידי שחקנים בודדים, מה שמעניק להן בפועל מונופול על האופן שבו מתנהלת המערכת הסגורה החדשה שהמציאו. גם זו לא חייבת להיות בעיה, אלמלא שוק הקריפטו היה מחפש בפועל לבזר את השליטה על מערכות פיננסיות.
מיתוס מול מציאות
דעה רווחת:
פלטפורמת את'ריום צפויה לעבור בזמן הקרוב לשיטת הוכחה יעילה אנרגטית
בפועל:
המעבר קשה ואיטי ומובטח כבר שנים, והוא בעצמו מציב אתגר של ביזור על המערכת עצמה
