ניתוח כלכליסט"הארכת הצינון לחמש שנים עלולה לפגוע אנושות ברגולציה"
ניתוח כלכליסט
"הארכת הצינון לחמש שנים עלולה לפגוע אנושות ברגולציה"
הצעת חוק שתעלה היום בממשלה מבקשת להאריך את תקופת הצינון של רגולטורים פיננסים שעומדת כיום על שנה אחת. יאיר אבידן, לשעבר המפקח על הבנקים: "אם החוק יעבור יהיה קשה יותר להביא אנשים מהמגזר העסקי לרגולציה"
השירות במגזר הציבורי איבד מיוקרתו בשנים האחרונות. גם על תפקידים משמעותיים כמו רגולטורים אין התנפלות מצד מועמדים בכירים. הצעת חוק שאמורה לעלות היום לוועדת שרים לענייני חקיקה עלולה להקטין עוד יותר את האטרקטיביות של תפקידי הרגולציה המרכזיים בישראל.
לפי ההצעה, שיזם ח"כ שלום דנינו מהליכוד, על הרגולטורים הפיננסים תחול תקופת צינון משמעותית של שלוש עד חמש שנים, בהן לא יוכלו לעבוד בגופים עליהם פיקחו. להצעה צפויות התנגדויות, בין היתר מבנק ישראל.
הצעות ברוח דומה עלו לאורך השנים, אולם הן התמקדו בהארכת תקופת הצינון למפקח על הבנקים. הצעה זו מרחיבה יותר וכוללת את כלל הרגולטורים הפיננסיים: הממונה על התחרות, יו"ר רשות ני"ע, הממונה על שוק ההון, המפקח על נותני שירותים פיננסיים (כיום חלק מרשות שוק ההון) והמפקח על הבנקים. לפי ההצעה, הצינון יחול לתקופה של חמש שנים, שניתן יהיה לקצרה בוועדת ההיתרים רק לאחר שלוש שנים. היום תקופת הצינון עומדת על שנה אחת, ובמקרים מיוחדים על שנתיים.
מטרתה של הצעת החוק היא למנוע את תופעת "הדלתות המסתובבות" של מעבר מפקחים לעבודה בגופים עליהם פיקחו: "מצב בו לאחר צינון קצר עוברים המפקחים לעבוד אצל מפוקחיהם לשעבר עלול להשפיע על שיקול הדעת בקבלת החלטות עד כדי נטייה לשרת את המפוקחים", נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק.
ואכן לאורך השנים חלק מהרגולטורים עברו לתפקידים בכירים בגופים עליהם פיקחו, אם כי המעבר ישירות לגוף המפוקח הלך ופחת בשנים האחרונות. כך למשל המפקח על הבנקים לשעבר רוני חזקיהו שכיהן בתפקיד עד שנת 2010 מונה כשנתיים לאחר מכן ליו"ר הבנק הבינלאומי, ופרופ' עודד שריג שכיהן עד 2013 כממונה על הביטוח עבר בהמשך לעבוד אצל שלמה אליהו בעל השליטה במגדל.
לכאורה יש בסיס לדרוש את הגדלת תקופת הצינון, שכן ולו מעבר כזה נראה לא טוב, אלא שהרחבת הצינון לתקופה של עד חמש שנים נראית לא מידתית, ועלולות להיות לכך השלכות משמעותיות באיוש איכותי של תפקידי הרגולטורים.
"להגיד למישהו שהוא לא יוכל לעבוד שלוש עד חמש שנים בתחום שהוא מבין בו זו מגבלה משמעותית שיכולה להביא לפגיעה אנושה במערכת הרגולציה", אמר ל"כלכליסט" יאיר אבידן, לשעבר המפקח על הבנקים, שנמצא בעצמו בימים אלה בתקופת צינון לאחר שעזב את תפקידו בשנה שעברה. "זה מעלה את ההסתברות שהרגולטורים יהיו כאלה שגדלו בתוך גופי הרגולציה או מי שנמצאים רגע לפני פרישה לפנסיה. לא נראה יותר אנשים מהמגזר העסקי שמכהנים כרגולטורים".
למה חשוב שרגולטור יגיע מהסקטור העסקי?
"יש בכך ערך מוסף. כשרגולטור מגיע מהסקטור העסקי, הוא יודע איך הגופים האלה עובדים מבפנים, איך חושבים בחדרי הדירקטוריונים ובהנהלות של הגופים המפוקחים, לעומת מי שגדל בגופי הפיקוח שפשוט לא מכיר את זה. כבר היום קשה להביא אנשים מהסקטור העסקי לרגולציה, שכן זה אומר קודם כל ירידה משמעותית בשכר. מגבלה על התעסוקה שלהם לתקופה של שלוש עד חמש שנים תרחיק אותם עוד יותר".
ובכל זאת, זה לא נראה בעייתי המעבר הזה בין מפקח לעבודה בגוף מפוקח?
"אני לא מזלזל בחשיבות של טוהר המידות, אבל תקופת צינון של שנה זה די והותר. אם יאריכו אותה אז שכרנו יהיה בהפסדינו".
הצעת החוק מגיעה בתקופה שבה יוקרת תפקיד הרגולטורים בישראל הולכת ונשחקת בין אם בשל הקושי בשנים האחרונות להוביל מהלכים רגולטוריים משמעותיים על רקע המצב הפוליטי, או מפני שלעיתים הופך הרגולטור לשק חבטות של הכנסת או של השר האחראי.
כך למשל כאשר אבידן עזב את תפקיד המפקח על הבנקים אשתקד, ניסו בבנק ישראל לאתר מועמדים חיצוניים בכירים בעבר ובהווה במערכת הבנקאית, ולא מעט אנשים שקיבלו הצעה סרבו לכך. גם איוש יו"ר רשות שוק ההון, הליך שנמשך זה יותר משנה, נתקל בקשיים מפני שאין יותר מדי בכירים מענף הפיננסים שקופצים על התפקיד. בנוסף, ההצעה הנוכחית מגבילה לכאורה רק את היכולת להתמנות לתפקיד בגופים מפוקחים, אך בפועל זו מגבלה משמעותית מכמה סיבות. ראשית במקרים של רשות ני"ע ורשות התחרות הפיקוח הוא על מגוון רחב של חברות במשק, כך שמדובר בחסימה משמעותית ביותר. גם ברשות שוק ההון ובפיקוח על הבנקים המגבלה משמעותית וחולשת בפועל על חלק רחב מתחום הפיננסים, בשל הקשרים שיש בין הגופים בענף זה (למשל בעלות של חברות ביטוח על חברות כרטיסי אשראי).
חוק הצינון בגרסתו הנוכחית רחב למדי וכולל מגבלות רבות. אם למשל מנכ"ל באחד הגופים המפוקחים עובר לנהל חברה בענף אחר, אז הרגולטור לשעבר מוגבל גם במעבר לאותה חברה על אף שלא פיקח עליה. לכן, החלת הצינון לתקופה של שלוש שנים לפחות זו מגבלה דרמטית, ולא בכדי הצעות חוק דומות שהוגשו בנושא לא הבשילו.
