חברת הנדל"ן המניב מציגה: "ליהנות מהחיים ולקנות דירות לנכדים" מכספי החברה הציבורית
חברת הנדל"ן המניב מציגה: "ליהנות מהחיים ולקנות דירות לנכדים" מכספי החברה הציבורית
דן רוזנר, מבעלי השליטה בחברה המשפחתית חירון, רוצה למכור מניות ב־50 מיליון שקל, "עקב נסיבות אישיות" שכוללות רכישת דירות לנכדים; וחירון מבקשת מבעלי המניות לאשר לה לרכוש אותן ממנו. זאת בשל החשש שמכירת כמות כזו בבורסה תגרור צניחה במניה
"לאחרונה, עקב נסיבות אישיות, מר דן רוזנר, מבעלי השליטה בחברה, הודיע לחברה כי בכוונתו למכור מניות בשווי כולל של כ־50 מיליון שקל. בשלב הראשון רוזנר מבקש למכור מניות ב־30 מיליון שקל ובשלב מאוחר יותר הוא מעוניין למכור מניות נוספות ב־20 מיליון שקל", כך כתבה חירון, שעוסקת בתחום הנדל"ן המניב וביבוא ושיווק עצים, בזימון לאסיפה הכללית שתיערך בתחילת ינואר, שבה היא תעלה להצבעת בעלי המניות את התוכנית שלה לרכוש את המניות מרוזנר, שהוא גם מנכ"ל החברה־הבת (100%) ט.ר מסחר ויבוא בעצים, שבעצמה מחזיקה גם בחירון (19.5%). בכוונת חירון לבצע את הרכישה באמצעות החברה־הבת.
רוזנר מחזיק כיום ב־18.2% ממניות חירון שנסחרת לפי שוווי שוק של כמיליארד שקל. כלומר, המניות שלו שוות כ־200 מיליון שקל, והוא מעוניין למכור חלק מהן. לפי הזימון לאסיפה, בכוונת החברה לרכוש את המניות המדוברות במחיר של 2,234 שקל לכל מניה במסגרת המנה הראשונה. מדובר במחיר זהה למחיר המניה ביום אישור החלטת הדירקטוריון ובפרמיה של 4% על מחיר המניה כיום. בשנה הבאה רכישת מניות החברה מידי רוזנר תהיה לפי שווי של 2,223.5 שקל למניה. אם ממוצע מחיר המניה ב־30 הימים הקודמים לרכישת המניות יהיה נמוך מזה של 2,223.5 שקל הרכישה תעשה לפי שווי השוק.
חירון היא חברה בשליטת המשפחות אמיר ורוזנר, שהפכה לציבורית כבר בתחילת שנות ה־80, לאחר שנוסדה ב־1974 על ידי משפחת טפר שחדלה להיות בה בעלת עניין. בעלי השליטה בחברה כיום הם היו"רית רונית רוט אמיר (בתו של רוזנר, שמחזיקה ב־15.2%), בעלה לשעבר, אריה אמיר, שמשמש גם כמנכ"ל (19.2%) מאז הקמתה. אחזקות בעלי העניין בחברה מגיעות לשיעור של 84.2% ממניות החברה ודבוקת השליטה של המשפחה מגיעה ל־64.8%. הראל היא המוסדי היחיד שמחזיק (7.57%) בחירון באמצעות קופות הגמל שלו והציבור מחזיק ב־8.2%.
המשפחה קודמת לכל: העסקה שעל הפרק מעלה שתי שאלות. הראשונה היא מדוע רוזנר מבקש למכור נתח מהמניות שלו, והשנייה, והחשובה יותר, היא מדוע דווקא החברה היא שרוכשת אותן, ובכך מעבירה מזומנים שנמצאים בקופת החברה לכיסו האישי של רוזנר, על חשבון יתר בעלי המניות, זאת בשעה שרוזנר יכול למכור את המניות בבורסה או מחוצה לה באין מפריע. אריה אמיר, מנכ"ל חירון, אמר אתמול ל"כלכליסט" כי "רוזנר, שהוא כבר בן יותר מ־80, רוצה ליהנות מהכסף. הוא נמצא בחברה מגיל 20. כלומר, כבר 60 שנה שהוא מתעסק בתחום העץ. בזקנתו הוא רוצה ליהנות מהחיים ולקנות דירות לנכדים. לכן הוא פנה אלינו בהצעה לרכוש את המניות. אנחנו דבוקת שליטה ויש בינינו הסכם של מכירת מניות החברה קודם כל בתוך המשפחה, לפני שמחפשים רוכש בחוץ". עם זאת, החברה היא שרוכשת מרוזנר את המניות, ולא שותפיו לשליטה. וזה לא שהנכדים לא מסודרים, כאשר הם - מאיה ורועי, ילדיהם של היו"רית והמנכ"ל - מחזיקים ביחד ב־12.14% ממניות חירון.
עוד ציין אמיר כי לפני כמה שנים חירון ניסתה לבצע רכישה עצמית של מניות, אך ללא הצלחה, ולכן הרצון של רוזנר עולה בקנה אחד עם הרצון של החברה. עם זאת, הקטנת אחזקות הציבור תרחיק עוד יותר את אפשרות החברה להיות כלולה במדדים המרכזיים של הבורסה, דוגמת ת"א־90 ות"א־125, שכן היא אינה עומדת בתנאי סף של לפחות 10% אחזקות ציבור תנאי שהיא לא עומדת בו גם כיום, וזאת חרף העובדה ששוייה יכול להכניס אותה למדד ת"א־125, ולו באופן פוטנציאלי.
דירקטוריון החברה וועדת הביקורת מספקים הסברים נוספים. לפיהם, רכישת המניות מרוזנר היא פעולה הכרחית, מאחר שאם רוזנר יפעל למכור את מניותיו בבורסה, או לצד שלישי שבתורו ימכור אותן בבורסה, אלו עלולים לפגוע משמעותית במחיר המניה ובכך לפגוע בשאר בעלי המניות.
ואכן, בשל שיעור אחזקות הנמוך הציבור מחזור המסחר הממוצע במניית חירון ב־90 הימים האחרונים עמד על 16 אלף שקל בלבד, ומכירה של כמות כזו של מניות יכולה לרסק את המניה בבורסה. על פניו, זה הסבר סביר ביחס להחלטת החברה לרכוש את המניות בעצמה בצורה מבוקרת תוך שהיא מבטיחה את מחיר המניה. אולם מנגד, במקרה שרוזנר היה מוכר את המניות שלו בבורסה ומפיל את מחיר המניה, גם הוא עצמו היה נפגע. כלומר, גם לו יש אינטרס לבצע את המכירה בצורה מבוקרת ומדודה, ובמקרה זה על חשבון החברה.
הסברים נוספים שסיפק הדירקטוריון נוגעים לכך שרכישת המניות העצמית מידי רוזנר עשויה להוות הזדמנות עסקית וכלכלית ראויה, וכי רכישת המניות עשויה להגדיל את התשואה למניה לטובת בעלי המניות. הדירקטוריון הסביר כי לא קיים חשש סביר שביצוע התכנית ימנע מהחברה את היכולת לעמוד בהתחייבויותיה הקיימות והצפויות בהגיע מועד קיומן. זאת, בשל העובדה שלחברה יש תזרים מפעילות שוטפת של 39.5 מיליון שקל ברבעון השלישי.
חירן כמדפסת דיבידנדים: במקביל, בשבוע שעבר פרסמה חירון את הדו"חות הכספיים שלה לרבעון השלישי. ההכנסות אמנם עלו ב־8% לעומת התקופה המקבילה, ל־41.6 מיליון שקל, אך הרווח התפעולי זינק ביותר מ־18.5% לעומת הרבעון המקביל, ל־87.6 מיליון שקל. עם זאת, הרווח הנקי ירד ב־8% לעומת הרבעון המקביל, ל־17.8 מיליון שקל כאשר הירידה ברווח הנקי נובעת מעלייה בעלויות המכירה והשכרת המקרקעין של החברה שעלו ב־40% לעומת הרבעון המקביל, ל־17.1 מיליון שקל. עלייה חדה זו בעלויות המכירה מיוחסת בעיקר להוצאה חד־פעמית בדמות היטל של 3.3 מיליון שקל ששולם לעיריית אשדוד בשל אחד הנכסים של החברה.
חירון גם מחלקת דיבידנדים באופן קבוע, בסוף הרבעון השלישי היא חילקה כמעט 8 מיליון שקל לעומת דיבידנד של כמעט 6 מיליון שקל ברבעון המקביל, כאשר ב־2021 כולה היא חילקה 17.2 מיליון שקל, ובסך הכל, מ־2011 ועד היום היא חילקה יותר מ־95 מיליון שקל כדיבידנד לבעלי המניות שלה.
הנדל"ן של חירון והקרקעות שלה פזורים ברחבי הארץ - בתל־אביב־יפו, בחיפה, באשדוד, בראשון לציון, במודיעין ובצריפין, כאשר החברה מתמקדת במרכזים לוגיסטיים. החברה־הבת ט.ר מסחר ויבוא עצים מייבאת עצים בעיקר מסין (81%), והיתר ממדינות נוספות. מרכז החברה נמצא ביפו שם גם שוכן מחסנה של החברה־הבת. חירון מצפה לקבל אישור לשינוי ייעוד הנכס שבו שוכן המחסן, ועם קבלת ההיתרים חירון עשויה להעתיק את מרכז פעילותה למקום אחר.
