פרשנותהקו בין רווחיות לחזירות דק: אל על צריכה לעצור לפני שתחצה אותו
פרשנות
הקו בין רווחיות לחזירות דק: אל על צריכה לעצור לפני שתחצה אותו
רווחי העתק של אל על ברבעון הגיעו על רקע ביטולי הטיסות של המתחרות הזרות, שהובילו להיצע מכווץ וביקוש גבוה לכל מושב. הפתרון של מנכ"לית אל על "לקנות כרטיס שנה מראש" לא מחובר למציאות. ולחברה יש עוד פתרונות אפשריים לפני שהרגולטור יידרש להתערב
אני בעד צרכנות נבונה. ויותר מכך - אני ממש מתנגד לזה שידפקו אותי. לפני יותר מעשור, כשהרפורמה בשוק התקשורת יצאה לדרך, הזדרזתי לנטוש את חברת הסלולר שעשקה אותי לאורך שנים. מיד ברגע שיכולתי, ניידתי את הקווים שלי ושל בני משפחתי לשחקנית החדשה בענף, למחוללת התחרות, חברת גולן טלקום. גם הניסיונות להחזיר אותי בתנאים משופרים לא הועילו. אני בעד תחרות, ונגד ניצול של צרכנים בכלל ושלי בפרט. ואני לגמרי לא לבד בעניין הזה.
בדיוק מהסיבה הזאת יש רבים שקוראים היום להעניש את אל על ברגע שהמלחמה תסתיים והתחרות בנתב"ג תתחדש. התוצאות של אל על ברבעון האחרון היו הטובות ביותר בתולדותיה, ואנחנו מדברים על חברה שגילה כמניין שנות המדינה. אלא שהביצועים העסקיים החריגים לטובה של אל על מגיעים על רקע העובדה שלנוכח המלחמה חברות התעופה הזרות ביטלו את הטיסות שלהן לישראל וממנה. בהיעדר מתחרים ההיצע מתכווץ, הביקוש למושבים במטוסים של על אל מרקיע שחקים, ומכאן המרחק לעליית מחירים קצר מאוד.
הציבור, שבעין אחת רואה את מחירי כרטיסי הטיסה ממריאים, רואה בעין שנייה את הרווחים של אל על מטפסים. ואז, במבט מפוכח, הוא מבין שהאחד מגיע על חשבון השני – שהרווח של אל על מגיע על חשבון ההפסד של הציבור. זה לא משנה איך תקראו לזה – חזירות או קפיטליזם – בשורה התחתונה, בחלקים נרחבים בציבור קיימת תחושה של חוסר הוגנות, תחושה שאל על מנצלת את המצב כדי להפקיע מחירים, והתחושה הלא נעימה הזאת יוצרת רצון עז להעניש אותה.
בעוד שאני יכול להבין לליבו של הציבור ולתחושותיו, אני מתקשה להבין לראשו ולמסקנותיו. גם אם נצא מנקודת הנחה שאל על מתנהלת בחוסר הגינות, מעלה מחירים בצל המלחמה ובהעדר התחרות, ושהיא ראויה לעונש צרכני. איך בדיוק הציבור מתכוון להעניש את אל על? האם על ידי זה שהוא ירכוש כרטיסי טיסה מחברות התעופה הזרות שהתפיידו מנתב"ג, ולא מחברת התעופה שהמשיכה לפעול כסדרה? איזה הגיון בדיוק עומד מאחורי הכוונה לתגמל חברות תעופה זרות שביטלו טיסות, שהשאירו ישראלים אבודים בשדות (תעופה) זרים, על חשבון חברת התעופה שהוציאה טיסות במטרה לחלץ אזרחים ישראלים בשעתם הקשה? המחשבה שאזרח ישראלי ירכוש כרטיס טיסה מטורקיש איירליינס כדי להעניש את על על - הרי זהו רעיון עוועים.
בין חזירות לקפיטליזם עובר קו, ולא תמיד אפשר לסמן איפה בדיוק הוא נמצא. אבל כשהקו הזה נפרץ באופן בוטה, כשהגבול מופר בקיצוניות, כל אחד מרגיש בזה. כמו אופסייד בכדורגל - יש מצבים גבוליים שגם שופטי ה־VAR חלוקים בדעתם לגביהם, אם היה נבדל או לא, ויש מקרים כל כך ברורים, שבהם החלוץ מפסיק לרוץ אחרי הכדור עוד לפני שהוא שומע את השריקה של השופט או רואה את הדגל של הקוון מונף. אל על צריכה להפסיק לרוץ. במילים אחרות, אם אל על לא תעצור את עצמה, הרגולטור יעשה את זה במקומה. זה הזמן של אל על להיות אקטיבית, להקדים תרופה למכה. כמו לדוגמה על ידי הוספת יעדים עם מחיר אחיד לכלל הכרטיסים הזמינים במחלקת תיירים (מעבר לארבעת היעדים שקיימים כיום). אי מקסום של הרווח – זה לא נעים. התערבות של הרגולטור – זה כבר יכול להיות נורא.
אני יודע, קל לכתוב – קשה לעשות. זה כמו להגיד לילד שמונחת לפניו חפיסת שוקולד לא לאכול את כולה ביום אחד. הפיתוי גדול. אבל גם הנזק. בענף הסלולר, אחרי שנים ארוכות של הוללות, העלאות מחירים והתעמרות בלקוחות – הרגולטור הביא רפורמה שריסקה את סלקום, פרטנר ופלאפון. לכולם היה ברור שחברות הסלולר הן אלו שהביאו את זה על עצמן. גם בענף האשראי החוץ־בנקאי, המחוקק קבע לכל הגופים המלווים ריבית מקסימלית על הלוואות, והגביל את ריבית הפיגורים לריבית בנק ישראל + 18%. הוא אומר לבנקים תרוויחו, אפילו הרבה, אבל לא בחזירות.
כמו אופסייד בכדורגל - יש מצבים גבוליים, שגם שופטי ה־VAR חלוקים בדעתם, ויש מקרים כה ברורים שבהם החלוץ מפסיק לרוץ אחר הכדור עוד לפני השריקה. אל על צריכה להפסיק לרוץ. אם לא תעצור את עצמה, הרגולטור יעשה זאת
העלייה במחירי כרטיסי הטיסה היא בעיה רצינית, אבל לא יחידה, ועבור רבים גם לא הגדולה ביותר. הביקוש הגבוה למושבים במטוסיה של אל על הביא ברבעון האחרון את שיעור התפוסה לשיא של 94%. למרות העלייה במחירי הכרטיסים, רוב המטוסים של אל על המריאו כשהם בתפוסה מלאה. מבלי לגרוע כמלוא הנימה מבעיית מחירי הכרטיסים, הבעיה המשמעותית יותר היא העדר כרטיסים – מצב שבו פלוני רוצה להזמין טיסה לחופשה או לעסקים, מוכן לשלם כל מחיר, ופשוט אין מושב אחד פנוי במטוס.
הפתרון שמציעה מנכ"לית אל על, דינה גננסיה בן טל, הוא פשוט באותה מידה שבה הוא דמיוני – להזמין כרטיסי טיסה שנה מראש. כמו רצתה לומר "עוף גוזל, חתוך את השמיים, רק אל תשכח – לקנות כרטיס שנה מראש". למה הפתרון הזה לא מחובר למציאות? ראשית, כי המקרים שבהם נדרש כרטיס טיסה של הרגע האחרון, אם זאת פגישת עסקים, טיפול רפואי, או סתם משחק או הופעה, הם בדיוק המקרים שלא ניתן לתכנן אותם שנה מראש. חוץ מזה, גם בתרחיש ההיפותטי שבו כולנו נזמין כרטיסי טיסה שנה מראש, הבעיה תישאר אותה בעיה. העובדה הפשוטה היא שהביקוש עולה על ההיצע, יש יותר ישבנים ממושבים.
הפתרון המתבקש הוא – לא טסים אם לא חייבים. ורק למען הסר ספק, הופעה של קולדפליי זה ממש לא מאסט. גם לא טיול בר מצווה למשחק בליגת האלופות. אתם לא חייבים לוותר על החופשה שתכננתם, פשוט תמירו אותה מחו"ל לישראל. קומו והתהלכו בארץ. לא מסכימים איתי? זה בסדר גמור. לגיטימי לגמרי. כנראה שאתם חושבים שזה בסדר לקנות את כרטיסי הטיסה במחירים שאל על מציעה אותם.
אל על מודל 2024 היא תמונת הראי של אל על מודל 2020. בעיצומו של משבר הקורונה מצבה של אל על היה בכי רע, המטוסים של החברה נותרו מקורקעים, קופת המזומנים היתה ריקה, ובדו"חות הכספיים הופיעה הערת עסק חי. היום, ארבע שנים אחרי, אל על מציגה את התוצאות העסקיות הטובות בתולדותיה, המושבים במטוסים מלאים עד אפס מקום, יתרת המזומנים הגיעה ל־1.25 מיליארד דולר, והערת העסק החי, שכמובן הוסרה מאז, היא בגדר זיכרון רחוק ועמום.
ויש הבדל נוסף בין אז להיום. אז, בתקופת משבר הקורונה, המדינה חילצה את אל על. היום, בתקופת מלחמת חרבות ברזל, אל על היא זאת שמחלצת את אזרחי המדינה. אל על עושה את זה עם הרבה רצון טוב, אבל לגמרי לא בהתנדבות. להיפך. השאלה המתבקשת שעולה היא, האם כל זה היה כדאי? האם החילוץ של אל על מצדיק את עצמו? כדי לענות על השאלות האלו, עלינו לבדוק מה המדינה נתנה, ומה היא קיבלה, וכך למצוא מה היה ההחזר של המדינה על ההשקעה שלה באל על.
הסיוע שהמדינה העניקה לאל על לא כלל מענקים והוא התבסס על שלושה מרכיבים מרכזיים. בספטמבר 2020 המדינה רכשה מניות של אל על בתמורה ל־116.6 מיליון שקל (כ־34 מיליון דולר). המניות האלו נמכרו במספר הזדמנויות שונות במחיר ממוצע שגבוה ממחיר ההנפקה. במאי 2021 מדינת ישראל העבירה לאל על סכום של 210 מיליון דולר עבור הטסת כוח אדם במערך אבטחת התעופה לתקופה של 20 שנה. למעשה, המדינה רכשה מאל על כרטיסי טיסה בהנחה לתקופה של שני עשורים. המרכיב השלישי בסיוע הוא הלוואות שניתנו בסוף שנת 2021 ובתחילת שנת 2022, בסכום של 45 מיליון דולר. ההלוואות האלו נפרעו על ידי אל על בפירעון מוקדם בספטמבר ובנובמבר 2022.
אם נבחן את הסיוע שהמדינה נתנה לאל על כהשקעה פיננסית – כלומר כמה כסף המדינה השקיעה וכמה כסף היא קיבלה בחזרה – נקבל שהתשואה היתה חיובית. כלומר המדינה הרוויחה כסף במהלך החילוץ של אל על, גם הודות להשקעה במניות של החברה וגם בזכות רכישת כרטיסי טיסה בהנחה לאנשי מערך האבטחה לתקופה של 20 שנה.
לא זאת אף זאת, התמורות שמדינת ישראל קיבלה ומקבלת הודות לחילוץ של אל על לא נמדדות רק בכסף. בזכות הסיוע של המדינה לאל על הובטח הביטחון התעופתי של מדינת ישראל. השמיים נותרו פתוחים, והיכולת להטיס נוסעים ומטענים ממדינת ישראל ואליה נשמרה גם בתקופת מלחמה. למעשה, בלי החילוץ של אל על לא היתה לנו היום בכלל אפשרות להתלונן על מחירי כרטיסי הטיסה.
אל תעופו על עצמכם
כדרכן של הצלחות, גם לזאת של אל על יש אבות רבים, ובראשם היעדר התחרות בנתב"ג. כמובן שגם לבעלים ולהנהלה יש מניות בהצלחה, אבל אלו מניות מיעוט. ההנהלה של אל על לא יכולה לעוף על עצמה, והיא חייבת להישאר עם הרגליים על הקרקע. זרעי הפורענות תמיד נזרעים בתקופות של שגשוג, כמו זאת שאל על חווה כיום. על ההנהלה מוטלת החובה לנצל את המצב הנוכחי, לא רק כדי להעלות את מחירי הכרטיסים ולמקסם רווחים, אלא גם כדי להיערך לקראת הברבור השחור הבא שיפציע בשמי ענף התעופה. העלייה ביתרת הנזילות של אל על עלולה להציב בפני בעל השליטה וההנהלה פיתויים שרבים נכנעו להם. יש חברות שקורסות בגלל מחסור בכסף, ויש כאלו שנופלות בגלל שימוש לא מושכל בו. הפיתוי הגדול מכולם הוא ביצוע חלוקת דיבידנד אגרסיבית. אולם כרגע האפשרות הזאת בכלל לא עומדת על הפרק, שכן במסגרת הסכם שנחתם עם המדינה אל על התחייבה שלא לבצע חלוקת דיבידנד, לרבות רכישה עצמית של מניות, עד תום שנת 2025.
בינתיים, אני מקווה שבעל השליטה וההנהלה של אל על נהנים מהרגע הזה. כי הוא חולף. אותה רוח גבית שנושאת את הרווחים של אל על לשמיים, יכולה להפוך לרוח פנים שתטיח אותה לקרקע. תיהנו מהנוף בחלון אבל הישארו חגורים, כי אנחנו אף פעם לא יודעים מתי יגיע כיס האוויר שיטלטל את המטוס.