פרשנותהמשבר באל על: האם הצדדים יכולים להימנע מהתנגשות?
פרשנות
המשבר באל על: האם הצדדים יכולים להימנע מהתנגשות?
המדינה, בעל השליטה בחברת התעופה וההנהלה צריכים להפסיק להיות צודקים ולהתחיל להיות חכמים. אחרת יאפסו סיכויה של אל על לעלות על מסלול ההמראה, ומקור פרנסתם של 4,300 עובדים שנותרו בחברה ייחרב
המשבר העמוק של אל על מפגיש את הנהלת החברה, בעל השליטה בה והמדינה בצומת מסוכן. כל מי שעיניו בראשו מבין שהשלושה שועטים במסלול הבטוח להתנגשות. זה קורה למרות, ולמעשה בגלל, שכולם צודקים. כל אחד בדרכו. יהודה עמיחי כתב את המשפט המופלא "מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב". חברי הטריו שמנהלים את המשבר של חברת התעופה נדרשים להפסיק להיות צודקים ולהתחיל להיות חכמים. אחרת יאפסו סיכוייה של אל על לעלות על מסלול ההמראה, ומקור פרנסתם של 4,300 עובדים שנותרו בחברה ייחרב.
המדינה
מדינת ישראל מצמצה ראשונה. ההסכם שנחתם במרץ השנה היה מבוסס על התחייבות משולשת: המדינה התחייבה להעביר לאל על 210 מיליון דולר תמורת אספקת כרטיסי טיסה למערך אבטחת התעופה ל-20 שנה; החברה התחייבה לבצע הנפקה ולגייס 105 מיליון דולר; ובעל השליטה התחייב להשתתף בהנפקה של אל על ולהזרים ביקוש של 43 מיליון דולר. בפועל, המדינה עמדה בהתחייבותה ובמהלך מאי הזרימה לחברה את הסכום שהובטח לה, בעוד אל על הפרה את התחייבותה לבצע את ההנפקה עד סוף יולי, ובהתאם גם בעל השליטה לא השתתף בגיוס שכאמור לא יצא אל הפועל.
כאן אפשר להבין את הצדק מאחורי הדרישה של המדינה מהחברה ומבעל השליטה בה לעמוד בהתחייבויות שלקחו על עצמם במסגרת ההסכם עליו חתמו לפני חצי שנה, ואפשר לבין את ההיגיון שעומד מאחורי החלטת אנשי משרד האוצר להחשיב זאת כתנאי סף לסיוע עתידי הנחוץ להישרדותה של אל על. הצדק הזה מתנגש עם מציאות שבה החלטות המדינה תרמו לכישלון ניסיון ההנפקה של אל על ועם בעל שליטה שכבר הזרים 163 מיליון דולר לחברה שעדיין נושאת על גבה הערת עסק חי.
בעל השליטה
בתקופה הקצרה של קני רוזנברג כבעל השליטה באל על הוא כבר כאמור הספיק להזרים לה כסף. זה קרה בשני שלבים: בהנפקה שהתקיימה בספטמבר 2020 רוזנברג רכש מניות בתמורה ל-108 מיליון דולר, ובזאת שנערכה בפברואר השנה הוא רכש כתבי אופציה בתמורה ל-55 מיליון דולר. בנוסף לכך רוזנברג נטל על עצמו התחייבות להזרים ביקוש של 43 מיליון דולר בהנפקה שאל על התחייבה לבצע עד סוף יולי וכאמור מבוששת לבוא. רוזנברג עומד מאחורי התחייבותו להזרים ביקוש של 43 מיליון דולר בהנפקה העתידית של אל על, אך רואה בדרישת אנשי האוצר להזרים את הסכום כהלוואת בעלים נחותה הפרה של הסכמות קודמות. הוא צודק. אין דין הלוואת בעלים נחותה כדין הזרמת הון בתמורה למניות במסגרת הנפקה. אלא שהראשונה להפר הסכמות קודמות היא חברת אל על שבשליטתו.
במכתב ששלח למנכ"ל אל על כתב רוזנברג: "השילוב בין ציונות לעסקים בהחלט מרגש אותי", והצהיר שהוא מחויב לחברה. זה לא צריך להפליא. כל אדם ירגיש מחויבות לחברה אחרי השקעה של 163 מיליון דולר. ההצהרות של בעל השליטה באל על, אמיתיות וכנות ככל שיהיו, מוצאות בצד המאזין פקידי אוצר שבעי מילים המצפים למעשים, וחברה שצמאה למזומנים בזמן שהיא מנהלת מגעים רגישים עם ספקי אשראי בניסיון להסדיר מחדש את מבנה ההחזרים על חובותיה.
2 צפייה בגלריה
בעל השליטה באל על קני רוזנברג ומנכ"ל האוצר רם בלינקוב
(צילום: Centers Health Care, אלכס קולומויסקי)
הנהלת החברה
מהמכתב שמנכ"ל אל על, אביגל שורק, שלח בשבוע שעבר למנכ"ל משרד האוצר, רם בלניקוב, נראה שחברת התעופה בכלל לא חפצה בסיוע, אלא בפיצוי. לא הלוואה של 50 מיליון דולר המותנית בהזרמה דומה מצד בעל השליטה, אלא מענק בדומה לזה שקיבלו ענפים אחרים במשק. מדוע קמעונאים ומלונאים שהציגו רווחים בשנת הקורונה קיבלו מענקים, ואל על המפסידה לא ראויה להם? השאלה הזאת מתחדדת לנוכח הטענה של אל על לפיה החלטות הממשלה הן שהביאו לסגירת השמיים דה פאקטו בסוף הרבעון השני והסבו לחברה נזק של 108 מיליון דולר בחודשים יולי-ספטמבר השנה. העיקרון שהנהלת אל על מבקשת ליישם במשא ומתן עם המדינה הוא "שברת - שלמת".
באופן רשמי הנהלת אל על לא מתכחשת להתחייבות שהפרה לבצע הנפקה עד סוף יולי השנה, אך היא מפזרת את האשמה לכל עבר: הסיבות שלא הותירו מרחב פעולה, חתמי החברה שהמליצו על דחיית ביצוע ההנפקה, המדינה שהחלטותיה סגרו את השמיים. בשורה התחתונה, בכל הקשור לגיוס המתחייב, הנהלת אל על דומה יותר לעלה נידף ברוח ופחות לדרימליינר. פעולה נחרצת ומהירה של הנהלת אל על בדמות הנפקה עם דיסקאונט עמוק עשויה לאפשר גיוס ולו של חלק מהסכום הנדרש. אלא שמהלך כזה יגבה מחיר כבד מבעלי המניות הנוכחיים של אל על, ובראשם בעל השליטה החדש.
