עסקת כלל-MAX: פגיעה בתחרות - או הזדמנות בתחום האשראי הצרכני
עסקת כלל-MAX: פגיעה בתחרות - או הזדמנות בתחום האשראי הצרכני
העסקה המתהווה בין חברת הביטוח לחברת כרטיסי האשראי יוצרת דילמה בפני הרגולטורים ומקבלי ההחלטות. מנכ"ל האוצר הביע הסתייגות, הממונה על ההגבלים לשעבר דרור שטרום דווקא סבור שמדובר ב"אינדיקציה חיובית"
העסקה שבמסגרתה רוכשת חברת הביטוח כלל את חברת כרטיסי האשראי MAX לא הפתיעה את בכירי המגזר הציבורי. בבנק ישראל, במשרד האוצר, ברשות שוק ההון וברשות התחרות הכירו את העסקה. כל השחקנים הממשלתיים שומרים בשלב זה על שתיקה רשמית, אך מתחת לפני השטח מדובר בדילמה אמיתית שנוגעת לאחת מהמטרות החשובות של הממשלה ובנק ישראל כבר שנים רבות - הפיכתו של שוק האשראי בישראל לתחרותי יותר, חדשני יותר, מתוחכם יותר וזול יותר.
הרפורמות לקידום תחרות וחדשנות במערכת הפיננסית הן ללא ספק מהמורכבות ביותר במגזר הציבורי. המורכבות שלהן גורמת לשתי בעיות גדולות. ראשית, בעלי העניין מסוגלים לבנות טיעונים שונים נגד כל צעד ממשלתי. שנית, קשה לגרום לציבור וממילא לדמויות הפוליטיות להירתם לרפורמות הללו. שרי אוצר מעדיפים להיות חתומים על הוזלת סלולר, אננס וקיווי, ואפילו לתת הטבת מס להורים, מאשר להיות חתומים על "קידום תחרות בשוק האשראי הצרכני".
ל"כלכליסט" נודע כי מנכ"ל משרד האוצר רם בלינקוב הביע בפגישה בפני נציגי MAX אי נחת קיצונית מהעסקה עם כלל ביטוח. בעיני בלינקוב, צמצום מספר השחקנים בעולם האשראי הריכוזי בישראל הוא שגיאה, ואת הסיסמה שנעשה בה שימוש "יתרון לגודל" יש לקחת בערבון מוגבל מאוד.
בלינקוב מהווה סמן ימני בכל מה שקשור למאבקים בריכוזיות. בכל אחת מההופעות הפומביות שלו בנושא המלחמה בריכוזיות בעולם המזון הוא טרח להוסיף: "אני לא מתכוון לעצור שם". מנכ"ל האוצר גם לא מסתיר את מורת רוחו מהאופן בו פועלים הרגולטורים האחרים, המפקח על הבנקים ורשות התחרות. בעיניו, יש בישראל נטייה חזקה מאוד לריכוזיות, והרגולטורים צריכים להיות חזקים בהרבה, או חשוב מכך - "מרתיעים בהרבה". חוסר האמון שהוא רוחש לגופים האחרים בא לידי ביטוי בכך שהוא מיסמס את "הוועדה למלחמה בריכוזיות בשוק המזון", והפך אותה לצוות פנימי במשרד האוצר. בלינקוב הסביר כי הוא עושה זאת כי הוועדות הללו הופכות להיות "גן עדן ללוביסטים". מדוברות משרד האוצר נמסר כי בלינקוב לא מעוניין להתייחס לנמסר בכתבה.
בעוד בלינקוב מתווה את כיוון המאקרו, כשיורדים לפרטים יש כאן דילמה אמיתית מנקודת מבט תחרותית. הנתונים מראים כי הבנקים עדיין שולטים שליטה משמעותית באשראי לדיור (97%), באשראי לעסקים קטנים וזעירים (95%) ובאשראי הצרכני הפרטי (85%). שחקני האשראי החוץ-בנקאי הצליחו לדגדג את הבנקים, ונוגסים כבר ב-15% מהאשראי הצרכני, אך זה רחוק מלהיות אידאלי.
הטענה של תומכי המיזוג היא כי חיבור של MAX לכלל ייצור גוף שיוכל להתחרות באופן משמעותי על האשראי לעסקים קטנים ואשראי צרכני פרטי. התומכים מדגישים כי גם אחרי המהלך שווי השוק המצרפי של כלל ו-MAX יהיה פחות משל הבנק הקטן בישראל (הבנק הבינלאומי), ששווי השוק שלו שווה 13 מיליארד שקל, וכי מדובר במיזוג בין חברת האשראי החוץ-בנקאי השנייה בגודלה לחברת הביטוח הרביעית בגודלה, כך שיש כאן רוח גבית לשחקנים הבינוניים ולא לשחקנים החזקים.
תומך מפתיע למהלך הוא דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים, שעמד בראש הוועדה להגברת התחרות במערכת הפיננסית. בזמנו הוא התעקש שהמוסדיים לא יוכלו לרכוש את חברות כרטיסי האשראי שהבנקים העמידו למכירה. שטרום אמר ל"כלכליסט": "אז המחשבה שלנו היתה שהמוסדיים ייכנסו בכל הכוח לתחרות על האשראי הצרכני, שהם יפתחו מערכי חיתום משלהם. המציאות טפחה על פנינו, וזה לא קרה. לכן המהלך הנוכחי הוא אינדיקציה חיובית. ל-MAX יש תשתית חזקה של אשראי צרכני. הבעיה שלהם היא הון, והחיבור עם מוסדיים מזרים להם הון, הון מאוד זול".
מאחורי הדברים של שטרום מסתתרת תפיסה חדשה בנוגע למבנה שוק האשראי הצרכני בישראל. ב-2016 היה רצון להגדיל את מספר השחקנים כמה שיותר, מתוך כוונה שאחד מהם ייהפך להיות משמעותי, אך כעת – לפי שטרום – מיזוגים בין המוסדיים לגופי אשראי חוץ-בנקאי הם גורם מעודד תחרות.
מצד שני המהלך לא חף מקשיים. שטרום עצמו מזכיר חשש אחד: "המוסדיים הם לא מתחרים של הבנקים, יש קרבה מסוימת בין הגופים הללו, ויכול להיות שהם לא ינהגו באותה רמת תחרות. זו לא תהיה תחרות של חיתוך גרונות כמו ש-MAX עושה כיום, אך אפשר להניח שבסוף הרצון ברווחים יגבר ותהיה תחרות".
כמו כן לא ברור שמוצו כל האפשרויות בנוגע לכניסה של המוסדיים לשוק האשראי הצרכני. בשנים האחרונות יש עלייה מסוימת באשראי שהגופים המוסדיים מעמידים לאנשים פרטיים, בדרך כלל כנגד קרנות ההשתלמות שלהם. גם מנכ"ל הפניקס, אייל בן סימון, אמר ל"כלכליסט": "המוסדיים צריכים להיכנס לענף האשראי הצרכני", כך שייתכן שהמוסדיים ייכנסו בכל מקרה לענף, ואישור מהיר של המיזוגים בין חברות אשראי חוץ-בנקאיות לבין המוסדיים יביא לרמת תחרות נמוכה מזו שהיתה מתקבלת ללא אישור המיזוגים.
מכל מקום העובדה כי מבחינה תחרותית מדובר בשאלה פתוחה מאפשרת להתנבא בקלות יחסית לגבי החלטת הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. בבנק ישראל אמנם מאמצים זה זמן רב רטוריקה של הגברת התחרות במערכת הפיננסית, אבל בפועל הם מהווים את הסמן השמאלי בכל מה שקשור לרפורמות התחרות, והם תמיד יעדיפו גופים גדולים אשר בעיניהם משמרים את היציבות של המערכת. כך שבמקרה זה, כשמבחינת יציבות יש יתרון לגופים גדולים, ומבחינת תחרות יש שיקולים לכאן ולכאן, ברור שבנק ישראל יאשר את המהלך, ואולי אף יתמוך בו. ההערכות הן שגם רשות התחרות תאשר בסופו של דבר את המיזוג.
שחקן חשוב נוסף הוא משה ברקת, העומד בראש רשות שוק ההון. אין צורך באישור פורמלי של ברקת, אך הוא המפקח על כלל, והוא יהיה המפקח על החברה הממוזגת ביום שאחרי. ברקת מסר ל"כלכליסט" כי "הוא לא מתנגד לעסקה, אלא רק מודאג מכמה נקודות", אך בחר שלא לפרט אותן בשלב הזה.
במובן מסוים ברקת עשוי לשמוח על אישור העסקה, שכן היא תכניס תחת פיקוחו את MAX. נזכיר כי רשות שוק ההון ביקשה להיות אחראית על כל התחום החוץ-הבנקאי, אך בסופו של דבר חברות כרטיסי האשראי שהופרדו מהבנקים הועברו לסמכות הפיקוח על הבנקים. אחרי המיזוג בין MAX לכלל, לברקת תהיה סמכות יתרה על הגוף הזה.
