פלאשבק ל-2008: גלי ההדף של הכאוס בקונגרס יגיעו גם לישראל
פלאשבק ל-2008: גלי ההדף של הכאוס בקונגרס יגיעו גם לישראל
תשואות האג"ח הממשלתיות בארה"ב - נייר הערך שמשקף את רמת האמון או חוסר האמון בכלכלה המקומית - זינקו אתמול לשיא של 16 שנה ולרמות שנראו מיד לפני המשבר הפיננסי ב-2008; הזינוק בתשואות מייקר את הכסף ומערער את הכלכלה, ונראה שהמאפיינים שדוחפים אותן לא יעלמו בקרוב
הפוליטיקה האמריקאית מסדרת בשנים האחרונות לא מעט דרמות, ובימים האחרונים נצפית עוד אחת - הפעם דרמה כלכלית-פיננסית.
הבלאגן וחוסר הוודאות בפרלמנט האמריקאי הקפיצו את תשואת האג"ח האמריקאית הממשלתית לעשר שנים לשיא של 16 שנה.
האג"ח האמריקאיות לעשר שנים הן נייר הערך הנסחר ביותר, ותשואת האג"ח מהווה אינדיקציה במתאם שלילי למצב האמון בכלכלה המקומית. תשואת האג"ח זינקה אתמול בכמעט 12 נקודות בסיס וחצתה את הרף הפסיכולוגי של 4.8% - שיעור דומה לזה שנרשם באוגוסט 2007, ערב קריסתה של המערכת הפיננסית האמריקאית שהובילה למשבר הפיננסי העולמי.
לאירוע כזה עשויה להיות השפעה לא רק על הכלכלה הגדולה בעולם, כי אם גם על כלכלות העולם כולו - כולל ישראל.
תשואת אגח ממשלתית מכונה גם "ריבית ארוכת טווח", לעומת ריבית הבנק המרכזי (במקרה הזה - הפדרל ריזרב האמריקאי) המכונה "ריבית קצרה".
הריבית הארוכה שמשתקפת באג"ח היא למעשה "מחיר הכסף". באופן אינטואיטיבי, אם חבר היה מבקש מאיתנו הלוואה ל-10 שנים, סביר להניח כי בתמורה היינו מבקשים ממנו את התשואה של אג"ח ממשלתי ל-10 שנים.
לפני פירוט הסיבות לקפיצת תשואות האג"ח, נתחיל בהשלכות שלהן - ייקור חד במחיר הכסף בטווח הארוך. כלומר, התייקרות של ההלוואות (לרבות המשכנתאות) אשר הריביות הארוכות שלהן נגזרות מאותה ריבית אג"ח ממשלתית - שהיא "Plain Vanilla" של שוק ההון - הבסיס לכל נייר ערך.
המשמעות של התייקרות ההלוואות היא פחות השקעות, פחות רכישות בתים, פחות גיוס עובדים וכמובן פחות צריכה פרטית לרבות למוצרים בני קיימא (שהם יותר יקרים כגון מכוניות ומוצרי חשמל ומדיה). זאת שכן עלויות המימון מטפסות.
דו"ח של גולדמן זאקס שהתפרסם בשבוע שעבר חשף כי שיעור החוב שמוחקות חברות כרטיסי האשראי בארה"ב הוא הגבוה ביותר מאז 2008 והחדשות היותר רעות הן כי התחזית היא שעד סוף 2024 התהליך הזה יגיע לשיא.
אם ממשיכים את השרשרת הסיבתית עוד שלב מגיעים לתרחיש הקצה: האטה בפעילות הכלכלית שעלולה להגיע לרמות של מיתון (צמיחה שלילית, כלומר ירידה בתוצר).
התרחיש של מיתון בכלכלת ארה"ב מהווה את החשש האולטימטיבי: כשהכלכלה הגדולה בעולם - שרושמת ביצועים מרשימים למרות האינפלציה והעלאות הריבית - "מקבלת שפעת", כל הכלכלה הגלובלית "מתעטשת". כלומר - תרחיש הנחיתה הקשה שוב עולה לשולחן.
יש קשר הדוק בין הריבית הקצרה - ריבית הפד, לבין הריבית ארוכת הטווח - תשואות האג"ח הממשלתיות. הנטייה הטבעית היא למתאם חיובי בתנועות - ככל שהריבית הקצרה עולה, גם הארוכה עולה - כי מחיר הכסף הוא מחיר הכסף.
אחרי המשבר הפיננסי הגדול ב-2008, הבנקים המרכזיים איפסו את הריבית הקצרה וכאשר הגיעו לריבית אפסית הם החלו ברכישת אג"ח ממשלתיות, כדי להעלות את מחיר אגרות החוב ובכך להוריד את התשואה שלהן (במסחר באג"ח, מחיר האגרת והתשואה עליה זזים בכיוונים הפוכים). כעת, ההפך מתרחש.
הקשר בין ריבית הפד לבין תשואות האג"ח הוא הגורם לכך שכל הערכה מחודשת לגבי כיוונה של האינפלציה - הפרמטר המרכזי שמנתב את מדיניות הפד- מעוררת תזוזה ועצבנות גם בשוק האג"ח. הבנק המרכזי האמריקאי מחזיק באחריות גדולה גם בימים כתיקונם, וקל וחומר בימים אלו.
יו"ר הפד ג'רום פאוול ובכירי הבנק הנוספים חייבים להיזהר עם התזוזות בריבית הקצרה, כי היא משפיעה על הריבית הארוכה והאיזון הוא עדין מאוד. "יותר מדי" עלול ליצור בלגן שלם בכלכלה האמריקאית והגלובלית: חוסר יציבות פיננסית, זינוק בעלויות מימון ואף להוביל למשבר פיננסי ומיתון. "מעט מדי" עלול להעניק רוח גבית לאינפלציה שעדיין גבוהה וקיבלה דחף מחודש מהתחדשות עליות מחירי האנרגיה בתקופה האחרונה.
אבל זינוק מחירי האג"ח הממשלתיות בארה"ב מוסבר גם על ידי משתנים ריאליים, הקפיצה בתשואות האג"ח נובעת בפועל ממכירה מסיבית (Sell-Off) של אותו נייר.
כאן חוזרים לסיפור הפוליטי ולהתנהגות הממשל בארה"ב. הרי בסופו של דבר מדובר באגרת חוב של גוף מנפיק והפרמטר העיקרי שאמור להשפיע עליו הוא האיתנות הפיננסית של אותו גוף - ממשלת ארה"ב. רמת הגירעון (המינוס), החוב הכלכלי וכמובן רמת הפעילות של אותה כלכלה, שמשתקפת במסים, הם אלו שקובעים האם הנייר מסוכן יותר או פחות.
המספרים לא מרנינים: הגירעון הממשלתי של ארה"ב צפוי להגיע ל-2 טריליון דולר ב-2023 לעומת טריליון דולר ב-2022. זאת בעקבות ירידה בתקבולי המסים, זינוק בהוצאות החברתיות וגם זינוק חד בריביות על החוב (אותן אג"ח ממשלתיות). יתרה מזו, החוב הציבורי האמריקאי עומד כבר על 33 טריליון דולר כי הגירעונות החלו ה-2008 (אז החוב עמד על 13.6 טריליון דולר "בלבד"). התמונה הפיסקאלית הכוללת ארוכת הטווח של ארה"ב נראית לא משהו.
העובדה שהצמיחה בארה"ב עדיין חזקה מאוד (גם הפד, יחד עם הארגונים הכלכליים הבינלאומיים עדכנו כלפי מעלה את תחזית הצמיחה של ארה"ב), גם האינפלציה שלא נרגעת והערכה שריבית הפד תישאר גבוהה יותר זמן ממה שנצפה בהתחלה, בצירוף המדדים הפיסקליים השליליים של הממשלה, מחזקים את התחושה כי המשתנים שדוחפים את המשך זינוק התשואות – חזקים דיים ונחושים להישאר.
לכן, יש להיערך למציאות החדשה. תשואה של 4.8% וצפונה באג"ח האמריקאיות, שנחשבו לחוף מבטחים. כתוצאה מהתשואות הגבוהות של האג"ח צפויה נהירה משמעותית של כסף ישראלי החוצה והדבר תומך בהמשך פיחות השקל (בעיקר בגלל התחזקות הדולר בכל העולם).
פיחות הוא מנוע אינפלציוני בישראל – שאם יואץ, יחייב את בנק ישראל להמשך העלאות ריבית קצרות, שיובילו להתחזקות על הריבית "הארוכה" בישראל- שגם היא בברדק פוליטי חסר תקדים. התייקרות הכסף תפעיל לחץ על החוב הציבורי הישראלי ותדרוש יותר תקציב עבור שירות החוב. לכן - השלב הבא יהיה קיצוצים או העלאות מסים.
