נחשף בכלכליסט גבאי־רודב־הפניקס כבר מורווחים בפרטנר 150 מיליון שקל על הנייר
נחשף בכלכליסט
גבאי־רודב־הפניקס כבר מורווחים בפרטנר 150 מיליון שקל על הנייר
הדרך להעברת השליטה נסללה אתמול, כשהשופטת חנה פלינר דחתה את ההתנגדות של קבוצת חיים סבן לעסקה: "אם סבן כה בטוחה שההצעה זולה, מדוע לא קופצת היא על המציאה?". על הכונס אהוד סול אמרה השופטת: "אין כל פסול בדרך שנקט"
חברת הסלולר פרטנר בדרך להחליף ידיים. כפי שנחשף ב"כלכליסט", בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר אתמול את העסקה שבמסגרתה הקבוצה של אבי גבאי, שלמה רודב וחברת הביטוח הפניקס תרכוש את השליטה בפרטנר (27%) בתמורה ל־300 מיליון דולר. זהו סכום החוב המקורי שחב לה חיים סבן, בעל השליטה הקודם בפרטנר, שהעדיף להחזיר את המניות ולא לשלם את החוב.
הרוכשים העתידיים כבר מורווחים על הנייר, שכן הם משלמים 939 מיליון שקל, בעוד השווי הנוכחי של המניות עומד על כ־1.1 מיליארד שקל. האצ'יסון עצמה, שמוכרת את המניות בגובה החוב הבסיסי כלפיה, תיפרד מפרטנר עם רווח כולל של 5.5 מיליארד שקל, לאחר שאת ההשקעה הראשונה בחברה ביצעה בשנת 1998.
הדרך להעברת השליטה לקבוצת גבאי־רודב־הפניקס נסללה אתמול, כשהשופטת חנה פלינר דחתה את ההתנגדות של קבוצת חיים סבן לעסקה ואת דרישתה לקיים מכרז פומבי למכירת המניות. קודם לכן סירב סבן להפקיד ערבות למכרז כזה.
זהו ניצחון של הכונס עו"ד אהוד סול, שהוביל לביצוע העסקה. סבן ומשרד עורכי הדין מיתר שייצג אותו טענו שסול פעל בניגוד להסכמות ומכר את השליטה בלי לשתף אותם. השופטת קבעה כי סול עמד בכל התחייבויותיו בבקשת הכינוס, וכי תג המחיר של 300 מיליון דולר אינו בלתי סביר לטעמה. "קבוצת סבן מבקשת להטיל את הסיכון כולו על האצ'יסון, בעוד היא רק עשויה להרוויח בהמשך הדרך", כתבה השופטת בהחלטה. .
עוד הוסיפה השופטת כי ההחלטה ניתנת "במטרה להימנע מנזק כבד שעלול להיגרם לנושה היחידה, שהיא הנושה המובטחת (האצ'יסון) התומכת בכל פה באישור העסקה; מאחר שעמדתה היא השיקול המרכזי בתיק זה; מאחר שהיא נתנה את הסכמתה להצעה, אף שהיא נמוכה ב־25% מגובה החוב המובטח, מאחר שהחוב תלוי ועומד כבר משנת 2009". גובה החוב הכולל עומד כיום על 1.3 מיליארד שקל, כולל ריבית, אולם האצ'יסון בחרה להיפגש עם הקרן בלבד.
השופטת תקפה בעקיפין את הממונה על חדלות הפירעון, שמטעמה הופיעה בדיון עו"ד נחמה אבן ספיר, שדבריה היו מהוססים ובלתי משכנעים. "עמדת הממונה איננה נותנת פתרון לסיכון שנוצר", קבעה פלינר ודחתה על הסף את עמדת הממונה שטענה כי יש לקיים מכרז למכירה. זוהי מכה קשה למוסד הממונה, שקיבל החלטה שנויה במחלוקת לתמוך בקיום מכרז למכירת מניות בתיק שבו ישנו נושה יחיד ומובטח שמסכים לתנאי העסקה.
לגבי סול קבעה השופטת: "אין הכרח על כונס הנכסים לפעול בדרך של מכרז, אין כל פסול בדרך שנקט, וניהל משא ומתן אינדיבידואלי עם מציעים פוטנציאליים. כבר באפריל 2020 הגיש הכונס דו"ח לבית המשפט שבו הדגיש את בעייתיות המימוש ולא הועלתה כל אפשרות או בקשה לפרסום הצעה או לקיים הליך תחרותי של מכירה".
"דו"חות אלה של כונס הנכסים היו פתוחים לעיון סבן, ואם סברה הקבוצה כי על הכונס לבצע פעולות אחרות, איש לא מנע מבעדה להגיש בקשה מתאימה או להגיש בכל עת הצעת פדיון או להפנות רוכשים פוטנציאליים לשם הגשת הצעות", כתבה השופטת. "עוד עולה מהראיות שהונחו בפניי כי כונס הנכסים היה עקבי לגבי דרך המימוש המועדפת במקרה הנדון", ציינה.
על סבן ועל המנהל מטעמה אדם צ'זנוף כתבה השופטת פלינר: "סבן בחרה שלא לשלם את חובה לנושה המובטחת, שעמד בזמנו על 300 מיליון דולר. החוב מאמיר וצובר ריבית, כשהבטוחה היא תנודתית, ואין כל ודאות מה יהיה מחיר המניה. אם סבן כה בטוחה שההצעה זולה ואינה משקפת את שווי הבטוחה, אם סבורה היא כי על פי שיטת המכפילים ניתן לקבל אפילו 50% יותר, ומאחר שסבן אינה גוף בחדלות פירעון - מדוע לא קופצת היא על המציאה ומציעה לפדות את החוב? ואם נטען שיש מציעים שונים, היכן אותן הצעות? מדוע המציעים לא צבאו על דלתות בית המשפט, כשהדיון היה פומבי וידוע לכולם? מדוע לא הוגשו בקשות נוספות בעניין הממכר?".
חיים סבן היה צד בעסקה, משום שמניות השליטה בפרטנר שהיו בידיו משועבדות להאצ'יסון בשל חוב של 300 מיליון דולר. האצ'יסון היא שהעמידה את המניות למכירה, אחרי שבנובמבר 2019 החליט להיכנס לאירוע הפרה ולוותר על המניות.
קבוצת סבן הודיעה בתחילת אותו נובמבר להאצ'יסון כי היא צופה שלא תוכל לשלם את החוב המובטח וכי היא מכירה בכך שמדובר באירוע הפרה. האצ'יסון פנתה לבית המשפט, שמינה את סול כנאמן המניות.
המניות נמכרו ב־300 מיליון דולר לקבוצת גבאי־רודב, בדיוק סכום החוב של האצ'יסון, מה שמקבע לסבן הפסד כבד עבור הרכישה. סבן טען כי היה ניתן לקבל עבור המניות סכום גבוה יותר בהליך של מכרז, מה שהיה מעביר אליו את התמורה הנוספת ומאפשר לו לסיים את האחזקה בהפסד נמוך יותר. לפיכך דרש קיום מכרז כזה. כעת, הדרך היחידה למנוע את העסקה היא להעביר עד היום הצעה שווה לזו של קבוצת רודב־גבאי־פניקס - 300 מיליון דולר עם ערבות בסכום הזה, כפי שהעמידה הפניקס.
