פרשנות כצמן הכין מלכודת, לא רק רוזן וטוכמאייר עלולים ליפול לתוכה
פרשנות
כצמן הכין מלכודת, לא רק רוזן וטוכמאייר עלולים ליפול לתוכה
איחוד הכוחות בנורסטאר, שעליו הכריזו אתמול חיים כצמן ואיציק סלע, מעיד לכאורה שכצמן מתכוון להילחם באסי טוכמאייר וברק רוזן על השליטה. בפועל, ייתכן שכצמן רוצה כמה שיותר קלפים ביד בניסיון להגדיל את האקזיט שלו
מה הניע את חיים כצמן לחתום על הסכם עם איציק סלע לאיחוד כוחות בנורסטאר? נורסטאר דיווחה אתמול כי כצמן הגיע להסכמות עם סלע שמחזיק ב־4.9% ממניות נורסטאר על הסכם הצבעה, שלפיו כצמן יקבל יפוי כוח להצביע בשם המניות של סלע וכן יקבל זכות סירוב למכירה של מניותיו של סלע בנורסטאר. לפי אותו הסכם, סלע מקבל זכות הצטרפות למכירת מניות נורסטאר שבידי גזית גלוב, כלומר מניות השליטה.
על פניו זה נראה כמו מהלך קרבי של כצמן מול ברק רוזן ואסי טוכמאייר, בעלי השליטה בישראל קנדה שהגיעו לאחזקה של 21.7% בנורסטאר, ומבקשים לרכוש ממנו את יתרת מניותיו (29%). כצמן יודע שהשניים מקיימים שיח רצוף עם בעלי מניות קטנים יותר שמחזיקים ב־5%-3% ממניות נורסטאר, בהם רמי לוי, קרן ספרה ומנורה.
לישראל קנדה, שחתמה על הסכם בעלי מניות עם כצמן, אין אפשרות להגדיל בהרבה את אחזקותיה בהתאם לאותו הסכם, מ־27 בינואר, שקבע כי איננה יכולה להגדיל את אחזקותיה מעבר ל־22.6%, בין באחזקה ישירות ובין עם אחרים. המשמעות היא שלישראל קנדה אין בעצם שום מנוף על כצמן. רוזן וטוכמאייר מאוד רוצים את השליטה גזית גלוב, אבל אותו הסכם שנחתם לפנות בוקר בין כצמן לסלע, מגביל אותם.
כפי שפורסם ב"כלכליסט", השניים הציעו לכצמן בשבועות האחרונים לרכוש ממנו את השליטה בחברה בעסקה של מיזוג משולש הופכי שבה רוכשת ישראל קנדה את מלוא מניות נורסטאר. זוהי עסקה מורכבת שכצמן מהווה מרכיב חשוב בה, שכן הוא בעל המניות הגדול שישראל קנדה מעוניינת לרכוש.
כצמן לא אמר לא להצעה הזו, בגדול, אבל בפגישות שנערכו הוא דרש מחיר אחד ורוזן וטוכמאייר הציעו פחות. על פניו, לכצמן אין מה לחשוש מרוזן וטוכמאייר. הם לא יכולים להגדיל את חלקם והם לא יכולים לחבור פורמלית לאחרים. אז מה הניע אותו לנקוט בצעד קרבי ומאיים ולחבור לסלע? אין לכך תשובה ברורה, אבל כדי לנסות לענות על השאלה נלך קצת אחורנית.
ב־2007 רכשה גזית גלוב, תמורת 44 מיליון דולר, 38% ממניות השליטה באחת החברות היזמיות הגדולות בארץ, דורי הנדסה. המניות נרכשו מידי המייסד, אורי דורי, שהלך לעולמו ב־2019, והחזיק ב־78% ממנה טרם העסקה. דורי הנדסה, שהעסקה שיקפה לה שווי של 116 מיליון דולר, כללה צבר קרקעות להקמת 3,000 יחידות דיור באמצעות החברה־הבת דורי בנייה, 18.75% ממניות חברת האנרגיה דוראד ו־40% מרונסון שפעילה בנדל"ן בפולין.
התרגיל של אורי דורי
השותפות הזו לא היתה שקטה והצדדים הגיעו למחלוקות קשות, ובסופו של דבר הציע דורי מנגנון במב"י (buy me buy you) שבו ייפרדו השניים בתהליך שבו המציע סכום גבוה יותר עבור המניות ירכוש את חלקו של השותף. דורי הפסיד בהתמחרות ומכר לכצמן את חלקו והחלק של שותפו דוד כץ ב־80 מיליון שקל. המסר ששידר דורי היה של אדם שלקח קשה את ההפסד, נפגע מההתנהלות של השותף ונאלץ להיפרד ממפעל חייו. אבל לימים סיפרו גורמים שהיו קשורים בעסקה כי ספק אם זו היתה האמת, וכי הם משוכנעים שדורי חיפש את האקזיט ובמהלך מתחכם ידע למשוך את כצמן למלכודת שבחלקה לפחות היתה של אגו, ולגרום לו רכוש את חלקו של דורי בסכום נאה.
בדיעבד התברר שהעסקה לא היתה נוצצת. שלוש שנים לאחר מכן, במאי 2014, פרסמו דורי בנייה וקבוצת דורי אזהרת רווח ראשונה לקראת פרסום דו"חותיהן הכספיים, והציגו הפסד של כמה עשרות מיליוני שקלים. אולם בתוך כמה חודשים התברר כי הפסד זה היה רק קצה הקרחון של פרשייה סוערת שהתחוללה בדורי בניה, שכללה טעויות באומדני עלויות והכנסות צפויות בפרויקטים שבביצוע החברה, ובאה לידי ביטוי בהפסד ענק של 450 מיליון שקל.
מנכ"ל דורי מטעמו של כצמן, רונן אשכנזי, התפטר, ואחזקותיו (25%) בגזית גלוב ישראל דוללו ל־15% בעקבות הזרמות הון שביצעה גזית גלוב בניסיון לשפר את מצבה ואת מצבה של דורי בנייה. הסערה נמשכה שנתיים ובסיומה מכרו כצמן וגזית את מניות השליטה בדורי לעמוס לוזון תמורת 11 מיליון שקל וקיבעו הפסד עתק של מיליארד שקל על ההשקעה.
ולמה אנחנו מספרים על דורי? כי יש יותר מתחושה שכצמן בסופו של דבר לא מנהל קרב אמיתי להישארות בחברה, למרות המשתמע מדבריו ל"כלכליסט" אחרי הדו"חות, או בכנס גלובס השבוע. ההימור הוא שההסכם עם סלע הוא סוג של טקטיקה ולא של אסטרטגיה. כצמן שכבר ניהל בשבועות האחרונים שיחות על אפשרות פרידה, רוצה כמה שיותר קלפים ביד להמשך המו"מ מול ישראל קנדה.
המשקולת של סיטיקון
מצבה של גזית גלוב די מאתגר. המחיקה של אטריום מהמסחר נתפסת כהצלחה של כצמן וחיובית עבור גזית גלוב, אבל גם משדרת סוג אחר של יחס לזרוע האחרת שלה באירופה, סיטיקון (50%) הפעילה בצפון אירופה. סיטיקון חשופה לסיכונים בשל קרבתם הגיאוגרפית של נכסיה לרוסיה, ומקשה על גזית גלוב שהיא עצמה חברה ממונפת מאד.
לא לסיים כמו הרצל חבס
רוזן וטוכמאייר עשו את השם שלהם בתחום היזמות למגורי יוקרה בישראל. הנסיון שלהם לקפוץ כיתה לאחזקות בינלאומיות עלול להתברר ככשלון שיאיים על עוצמתם בשוק הישראלי. בדיוק כמו הרצל חבס שפעל באותו שוק של ישראל קנדה, והיה נסיך תל אביבי שטייקונים באותה תקופה רכשו ממנו דירות ענק במגדלים שהקים בפארק צמרת. חבס רצה לגדול, מינף את עצמו בהשקעה ענקית בחברת הנדל"ן האירופית NSI שהתרסקה עם משבר הנדל"ן והביאה את חבס לחדלות פירעון. השליטה ב־NSI נמכרה בסופו של דבר ב־33 מיליון יורו בלבד בכינוס נכסים.
כצמן משתייך לדור הישן, מבחינתו, הוא עדיין מתחרה עם דוד עזריאלי שכבר הלך לעולמו, והוא לא יכול להרשות לעצמו להיפרד מגזית גלוב בתחושה שיש מי שחושב שהוא הפסיד בקרב. מולו עומדים המייצגים המובהקים של דור היזמים החדש. לרוזן וטוכמאייר אגו לא פחות גדול משל כצמן, אבל משוכלל יותר, וזה יאפשר להם לנקוט בצעדים יצירתיים יותר כדי להגיע ליעד הסופי - השתלטות על גזית גלוב. הם יהיו מוכנים ללכת למהלכים שהשם ישראל קנדה אינו היחיד שבהם כדי להשיג את המטרה. יש להם סבלנות ויש להם גם יתרון פיננסי. הם משחקים במשחק עם ישראל קנדה שלה הון עצמי של יותר מ־1.7 מיליארד שקל, בעוד כצמן משחק עם הכיס הפרטי שלו.
