ניתוח כלכליסטWoke: המוסר של התאגידים התעורר, או שלא ממש
ניתוח כלכליסט
Woke: המוסר של התאגידים התעורר, או שלא ממש
ברוח התקופה, וביתר שאת מאז כהונת טראמפ, החלו התאגידים בארה"ב לפעול לטובת מטרות חברתיות כמו מאבק האקלים, זכויות מיעוטים וגיוון בהנהלה ⋅ כמו כל דבר, הסוגיה קורעת את אמריקה לשניים ⋅ התומכים טוענים שזה לא מספיק ⋅ המתנגדים טוענים כי מדובר במדיניות פופוליסטית וצבועה, שפוגעת ברווחים של בעלי המניות ⋅ הקרב על זהות הקפיטליזם
אם כעסתם על הטמעת שיקולים סביבתיים במדיניות ההשקעה של קרן הפנסיה שלכם, חכו עד שתשמעו על ההתעוררות התאגידית החדשה (Woke). היא בכל מקום ובכל פינה, והפכה לזירת הקרב האחרונה על הזהות הקפיטליסטית האמריקאית. את הדוגמה האחרונה והמובהקת לכך קיבלנו רק בסוף השבוע שעבר, אז זומנו לשימוע שישה מהמנכ"לים של הבנקים הגדולים ביותר בארה"ב על ידי ועדת הבנקאות של השירותים הפיננסיים, ונחקרו על התפר שבין פעילותם העסקית למחויבותם החברתית, ואם בכלל יש הבדל בין השניים.
באופן רשמי זומנה השישייה להשמיע את קולה בבחינה השנתית על וול סטריט, ובעיקר לתת את הדין על ירידה תלולה של 12.5% במתן הלוואות עסקיות ושל 0.8% בהלוואות צרכניות ב־12 החודשים האחרונים ב־25 הבנקים הגדולים במדינה. בפועל, עבור נציגי המפלגה הדמוקרטית, שמחזיקים בשליטה צרה בוועדה, מדובר היה בהזדמנות לבחון את סדרי העדיפויות בבנקים. "אחד הדברים שהייתי רוצה להבין טוב יותר הוא כיצד הבנקים האלה תופסים עצמם כפועלים לטובת הציבור, בזמן שיש להם מיליוני דולרים עבור בונוסים למנכ"לים ולא מספיק להלוואות לצרכנים", פסקה הסנאטורית אליזבת וורן, שהסבירה כי הוועדה מתכננת לחקור את המנכ"לים גם על בעיית הגיוון הקשה בשדרות ההנהלה הבכירה.
חברי הוועדה הרפובליקנים דרשו גם הם את ליטרת הבשר שלהם. הפעם, הטרוניה היתה על ההתחייבות ששחררו הבנקים להתאים את תיקי ההלוואות שלהם כך שיסייעו להשיג את מטרת הסכם האקלים בפריז — להגיע לפליטת פחמן אפסית עד 2050. "קבלת החלטות על בסיס יעדים של מדיניות חברתית ‑ ולא על מקסום רווח ‑ מונעת מבעלי המניות את קניינם הראוי להם", אמר בהצהרה הסנאטור פט טומי, איש וול סטריט לשעבר, שהוסיף כי "גרוע מכך, לאחר שמופחתות זכויות בעלי המניות לרמה של כל בעלי העניין האחרים, כיצד מחליטה הנהלת החברה את מי האינטרס לתעדף?". השישייה עצמה היתה מוכנה. הבנקאים הגיעו עם התחייבויות מוכנות מראש לטפל בבעיית הגיוון, עדכנו על תוכניות שנועדו להשקיע ביותר עסקים של אנשים לא לבנים, התחייבו לבחון משכנתאות לקבוצות אלו והודו כי הדרך עוד ארוכה עד לטיפול מלא בשלל הסוגיות.
דיסני תומכת בזכויות להטב"ק, וולמארט הפסיקה למכור רובי סער
התופעה כשלעצמה לא חדשה. בשנים האחרונות נקטו תאגידים בארה"ב עמדה מוסרית לגבי נושאים מורכבים, ושמו את כספם לא רק איפה שמצוי (לכאורה) האינטרס המובהק הפוליטי שלהם. כך, למשל, חברת דיסני החליטה ב־1996 להפגין תמיכה בזכויות להטב"ק בכינון "יום גאווה" בפארקי השעשועים שלה, ואילו וולמארט הפסיקה ב־2015 למכור רובי סער, ששימשו תדיר באירועי ירי המוני. אך אלו היו, גם אם הם מהותיים, אירועים נקודתיים, שלא הביאו לפתיחתו של דיון כולל על מהותו של הקפיטליזם האמריקאי, עבור מי המנכ"לים צריכים להשיא ערך וכיצד נמדד ערך של התאגיד. בחמש השנים האחרונות, מאז ניצח דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ב־2016, גל האקטיביזם התאגידי הולך וצובר תאוצה. בשונה מפעמים קודמות, הוא מתמשך ומהותי הרבה יותר, הוא נעשה בגלוי ובקולניות, הוא משפיע על ניהול עסקים ומדיניות השקעה ומערער על עיקרון אחד שלפיו דבר יישק באמריקה התאגידית מאז נוסח על ידי מילטון פרידמן בשנות השבעים של המאה הקודמת — המחויבות החברתית של עסק היא להגדיל רווחים.
את הגישה המתחרה ניסח לארי פינק, מנכ"ל ענקית ניהול הנכסים בלאקרוק, חברת ההשקעות הגדולה בעולם, במכתב ששלח ב־2018 למנכ"לים של חברות ציבוריות, שבו קבע כי "כדי לשגשג למשך זמן, כל חברה חייבת לא רק לספק ביצועים פיננסיים, אלא גם להראות תרומה חיובית לקהילה". ההתעוררות (או Woke כפי שמכנים זאת אלו המבקשים לבוז למגמה) זורזה לא מעט הודות לפוליטיקה הבוטה של טראמפ, והרבה בזכות הדומיננטיות של הרשתות החברתיות, שאיפשרה גיוס מהיר של המונים שהפעילו לחץ מסוג חדש על המנהלים הבכירים. שתיקה לנוכח סוגיות חברתיות הפכה בלתי אפשרית.
את השינוי היה ניתן לראות מיד עם השבעתו של טראמפ לנשיאות. כבר בינואר 2017 הנשיא החדש הוציא צו האוסר הגירת מוסלמים משבע מדינות ‑ החלטה שגררה גינוי חריף מצד 100 מנכ"לים במגזר הטכנולוגיה. מאוחר יותר הודיע מייסד פייסבוק מארק צוקרברג כי הוא מכוון מחדש את פעילות החברה לנושאים עם השפעה אזרחית, ובקיץ האחרון מאות תאגידים גינו אלימות משטרתית ותמכו באופן פומבי במחאות Black Lives Matter.
הרפובליקנים השיקו קמפיין נגד חברות Woke והעומדים בראשן
מגמה זו כאמור אינה חולפת, נקודתית ושטחית, כפי שניתן היה אולי לטעון בהיסטוריה של האקטיביזם באמריקה התאגידית, שמטרתו, בין שתהיה גימיק פרסומי ובין שמחויבות חברתית אמיתית, להשפיע על מדיניות. באפריל השנה, כשטראמפ כבר לא היה הנשיא, שורה של תאגידים התייצבה מיד נגד חקיקה רפובליקנית להגבלת זכויות הצבעה במדינת ג'ורג'יה. מקוקה־קולה, לדלתא ועד ליגת הבייסבול, כולם הביעו את מורת רוחם. מנגד, החלו הרפובליקנים וקבוצות עניין שונות לתקוף חזיתית ולנקוב בשמם של אלו שמובילים את המגמה הנוכחית. בין היתר, הושק קמפיין בשבוע שעבר, שנועד להזהיר את הצרכנים מפני חברות Woke, שבו לעגו על שכרו הגבוה של מנכ"ל אמריקן איירליינס בזמן שביצע פיטורים נרחבים; מנכ"ל קוקה־קולה הותקף בשל האחריות שלו להשמנת יתר באמריקה; וכלפי מנכ"ל נייק הופנו הטענות שהחברה שבראשותה הוא עומד משתמשת בעבודה בכפייה בסין. הקרב עיקש ולא סתם כך — משום שמבחינת חלק גדול מהציבור מדובר בשאלה קיומית — עבור מי התאגידים עובדים? האם ניהול עסקי שלוקח בחשבון עקרונות חברתיים פוגע במחיר המניה? ובכלל, האם רק זה חשוב?
התשובה מורכבת. אף שמבחינה אמפירית מחקרים רבים מצאו כי מדיניות של השקעה "אחראית" מכה את השוק לאורך זמן, בקרב מנהלי השקעות רבים שולטת הגישה המסורתית, שלפיה אסטרטגיית השקעה שכוללת קריטריונים של קיימות מחייבת התפשרות על תשואה ומדובר בגישה מוסרנית שלילית לשוק. בתוך קונפליקט, המגמה בקרב מנכ"לים היא לבחור בצייטגייסט (רוח התקופה), יהיה אשר יהיה, משום ששם הלקוחות שלהם נמצאים. לפיכך, אם הם חושבים שמרבית הלקוחות שלהם נמשכים לגיוון, מאבק נגד שינוי אקלים, או הגנה על זכויות הצבעה, סביר להניח ששם בדיוק נמצא אותם. אם הם חושבים שמרבית הלקוחות שלהם יתנגדו לפעילות מסוג זה, סביר להניח שהם לא יעשו דבר, או לכל היותר יעשו זאת מאחורי הקלעים.
זו אולי גישה צינית לאקטיביזם תאגידי, אך היא משתקפת היטב בחלקים רבים של הציבור הרחב. כך, למשל, סקר של NPR (National Public Radio) בנושא מצא כי רק כ־10% מהציבור מאמינים בטוהר כוונותיהם של המנכ"לים האקטיביסטיים ורק 39% היו בעד פעילות ניסיונות השפעה של תאגידים על שינויים תרבותיים, פוליטיים או חברתיים במדינה. עם זאת, סקר אחר של חברת המחקר האריס מצא כי שני שלישים מהאמריקאים רוצים שחברות יתבטאו בפומבי יותר בנושאים של עוול גזעני.
