אחרי הפסדים של מאות מיליונים: בירד הולכת לספאק
אחרי הפסדים של מאות מיליונים: בירד הולכת לספאק
ארבע שנים לאחר הקמתה חברת הקורקינטים השיתופיים בירד, ששרפה כמעט את כל מיליארד הדולרים שהושקעו בה, הולכת להנפקת ספאק לפי שווי של 2.3 מיליארד דולר – נמוך מהשווי שבו גייסה בסבב האחרון
ב־2018 חברת הקורקינטים בירד, שהיתה ראשונה להביא לעולם את הבשורה הדו־גלגלית הממונעת להשכרה, הפכה ליוניקורן המהיר בהיסטוריה. פחות משנה בלבד מאז הקמתה קיבלה החברה תג שווי של 2 מיליארד דולר. אלא שכעבור שלוש שנים, הסיפור של בירד קצת פחות זוהר.
אתמול פורסם כי החברה הולכת להנפקת ספאק עם שווי שכמעט ולא השתנה – 2.3 מיליארד דולר. החברה שהוקמה בלוס אנג'לס על ידי יוצא אובר טראוויס וון דר זנדן, תתמזג עם חברת ספאק חלולה בשם סוויצ'בק מטקסס שהוקמה על ידי יוצאי תעשיית הנפט. הספאק עצמו גייס 275 מיליון דולר וכעת מגייס עוד 200 מיליון מגופים מוסדיים בארה"ב.
בירד מוכרת לשראלים, בעיקר בגוש דן, כחברה הראשונה שהכניסה את הקורקינטים לארץ, אף כי מאז מתחרות איתה על השליטה בשוק גם ליים וגם ווינד. החברה פועלת בתל אביב, גבעתיים ורמת גן ובאחרונה נכנסה גם לקיסריה ולאילת כחלק ממהלך התרחבות גדול באירופה עליו הכריזה לפני חודש. בשנתיים הראשונות לשימוש, בוצעו בישראל 5.5 מיליון נסיעות בקורקינטים של בירד ונרשמו לשירות שלה 350 אלף משתמשים. במסגרת התוכנית מתכננת בירד להשקיע 150 מיליון דולר כדי להיכנס לפעילות ב־50 ערים חדשות.
השווי של בירד בגיוס לא רק שדומה לשווי פחות משנה לאחר ההקמה, אלא גם מהווה התגשמות כל החששות של המשקיעים הפרטיים בחברות טכנולוגיה, משום שהוא נמוך מהשווי של 2.85 מיליארד דולר שבו נערך גיוס ההון הפרטי האחרון של בירד.
המצגת שפירסמה בירד לקראת המיזוג עם ספאק מסבירה היטב את הירידה בשווי ומאששת את מה שדלף מדי פעם מתעשיית הקורקינטים בשנים האחרונות: הם מהווים פתרון מיקרו־מוביליטי עירוני מצויין, אך המודל העסקי שלהן עדיין לא מוכיח את עצמו. המספרים שחשפה בירד מראים כי בארבע השנים שחלפו מאז שהוקמה והחלה לגייס כסף, היא שרפה כמעט את כל הסכום העצום של מיליארד דולר שהושקע בה.
צופה התאוששות ב־2023
שנת הקורונה לא היטיבה עם בירד בפרט ועם חברות הקורקינטים בכלל. עם זאת, בניגוד לחששות כי החברות יקרסו כליל, הן דווקא מתחילות את 2021 ברגל ימין עם אופטימיות מסויימת בנוגע לעתיד. זאת משום ששנה של ריחוק חברתי המחישה את היתרונות שבהתניידות בקורקינט באוויר הפתוח ללא הצטופפות בכלי תחבורה אחרים כמו אוטובוסים או רכבות. ואולם, זו חצי הכוס המלאה. בצד השני נמצאת חצי הכוס הריקה מרווחים.
2020 הייתה שנה גרועה עבור בירד ובמהלכה היא סיבסדה בפועל את לקוחותיה. הכנסות החברה צנחו ב־37% ל־95 מיליון דולר ואילו ההפסד לפני מס והפחתות (EBIDTA) הסתכם ב־183 מיליון דולר. בשורה התחתונה ההפסד היה גבוה יותר, אך חברות שמתמזגות עם ספאקים לא מחוייבות בפרסום נתון זה כל עוד הן לא מגישות את התשקיף ולכן רובן נוהגות להציג את התמונה הוורודה יותר של שורת ה־EBIDTA. ההפסד ב־2020 מעט נמוך יותר מהפסד של 226 מיליון דולר שרשמה בירד ב־2019, אך גם השנה היא צפויה להמשיך לספוג הפסדים שאמור להגיע ל־96 מיליון דולר. ב־2022 צופה בירד כי ההפסד יתכווץ ל־28 מיליון דולר וב־2023 היא אמורה להתאזן. אבל התחזית הזאת מבוססת על הנחה אופטימיות ביותר שההכנסות יצמחו פי ארבעה: מ־188 מיליון דולר שצפויות השנה ל־815 מיליון דולר ב־2023.
אחת הסיבות המבניות להפסדים הגבוהים היא העלות הגבוהה של הקורקינטים מול אורך החיים הקצר יחסית שלהם. קורקינט, שבירד רכשה בתחילה משיאומי הסינית, עולה כ־400 דולר וצריך "לשרוד" בשטח ארבעה חודשים כדי להחזיר את ההשקעה. אלא שרבים מהכלים נפגעים משימוש לא אחראי ולעתים אפילו מוונדליזם כפי שיכול להעיד כל הולך רגל שדילג מעל קורקינט שזרוק על המדרכה. החברות המפעילות מנסות לפתח קורקינטים עמידים יותר וכאלה שזקוקים להטענה בתדירות נמוכה יותר, כדי לשפר את מה שמכונה unit economics, כלומר הרווח מכל כלי שמוצב בשטח. כך למשל בירד מכניסה לשימוש בימים אלה קורקינטים חדשים שהסוללה שלהם יכולה לעבוד ללא הטענה זמן רב יותר.
בירד מנסה להתאושש משנה קשה שעברה עליה עם השיתוק העולמי שהוביל להפסקת תנועה ושימוש בקורקינטים שלה. כמעט מיד עם פרוץ המגפה פיטרה החברה 400 עובדים, כמעט מחצית מכוח האדם שלה, בשיחה אחת קבוצתית בזום. בהמשך פורסם בארה"ב גם כי ויתרה על חלק משמעותי משטחי המטה שלה בלוס אנג'לס.
זכתה במכרז בניו־יורק
באפריל האחרון הייתה בירד אחת משלוש הזוכות במכרז הקורקינטים, לצידן של ליים ו־VEO, של עיריית ניו יורק שעד לקורונה התנגדה להכנסתם לשימוש לנוכח התאונות הרבות שנגרמות כתוצאה משימוש בכלי תחבורה זה. ניו יורק הסכימה לקיים פיילוט בעיר, וכל חברה תוכל לפרוס 1,000 קורקינטים בברונקס.
