אלון, איך אתה ישן בימים אלה?
"ממש טוב. אני הולך לישון בסביבות חצות, שם שעון מעורר ל־08:15 ואף פעם לא מצליח לקום איתו, אז אני צריך למהר לעבודה, יוצא בלחץ, בלי קפה וארוחת בוקר".
יש לך טקסים לפני השינה?
"אני מכור לטלפון בצורה מגעילה. אני גולל בו עד שאני שונא את עצמי ואז נרדם. במילואים מאוד אהבתי את זה שהיינו בלי טלפונים, כי זה גרם לנו להעביר את הזמן יחד, בשיחות לילה".
על מה מדברים מילואימניקים בלילות של מלחמה?
"שיחות על פוליטיקה, על המחאות והסרבנות. פעם אחת הקצין שלנו ארגן מעגל לשתף את הרגשות. כששמעתי אחרים מספרים שהם מפחדים, או שהם חושבים על הבית והאשה, הרגשתי שאני כנראה לא בוגר — איך יכול להיות שאני לא חושב על המשפחה או על עמית? בסוף שיתפתי את הרצון שלי להילחם, והוספתי שאני גם פוחד, אבל אני חושב שרק רציתי לרצות את האחרים".
מתי התגייסת?
"ב־7 באוקטובר עמית היתה בספרד, בקמינו דה סנטיאגו, ואני הייתי אצל ההורים שלי כי לאבא שלי היה יום הולדת. נשארתי ער עד מאוחר מול החדשות, ולמחרת ב־05:00 הקפיצו אותנו למילואים. הרגשתי שחרור, שאני יוצא מהתחושה של חוסר אונים".
עמית, חזרת מספרד למיטה ריקה עם אלון במילואים. איך ישנת?
"גם בספרד התקשיתי לישון, ישנתי מעט מאוד, הושפעתי מהסרטונים שרצו בתחילת המלחמה. מלבד אלון היו לי גם שני אחים בעזה, אז במשך כמה חודשים היתה המון דאגה, וישנתי אצל ההורים שלי כדי לא להיות לבד".
ואלון, איך ישנת במילואים?
"בהתחלה ישנו באיזה האנגר, בין נגמ"שים, על הרצפה ובהמשך במיטות שדה. חיכינו שיקראו לנו למשימה, רצינו את זה, דיברנו הרבה כדי לפרוק את המתח. אחר כך ישנו בבית ספר בשדרות, כל צוות בכיתה משלו, ובאחת הפעילויות ישנו שבוע בבית בעזה, בית יפה על החוף. כל הזמן היו מלא פיצוצים וזמזומים מהכטב"מים שלנו. בהתחלה הכל מעיר אותך, אבל זה הופך לרעש רקע ומתרגלים אליו, מתעוררים רק מהפיצוצים החריגים — וכל לילה תמיד יש אחד כזה, כנראה ממטוס קרב".
הבאת איתך משהו שעוזר לך לישון?
"ספר קריאה שלא קראתי בו, ויומן שלא כתבתי בו. זה מוטיב חוזר אצלי. הבאתי גם כיסוי עיניים. פעם אחת העירו אותנו בגלל אירוע עם פצועים, אבל בגלל כיסוי העיניים ישנתי כל כך עמוק שהמעבר למשימה היה לי מאוד קשה ומוזר. החלטתי לוותר עליו כי מבחינה מבצעית עדיף לישון קל. בבית עמית אסרה עליי לישון עם כיסוי עיניים". עמית: "אלון היה הבן אדם הראשון שהכרתי שישן עם כיסוי עיניים. עשיתי סקר בקרב חברים ומשפחה והוחלט שזה דבר נשי".
איך היה לחזור לישון בבית עם עמית?
"121 יום ישנתי בין חיילים, אז עם עמית הריחות היו הרבה יותר נעימים. אבל היה גם מוזר להיות עם מי שלא עבר את אותן החוויות. הופתעתי כמה מהר הסתגלתי לכל המעברים".
איפה היית במילואים בפעם השנייה?
"צורפתי לפלוגת נ"ט ותפסנו קו ברמת הגולן. בלילה לפני שעליתי לגולן הצעתי לעמית נישואים. המחשבה שחס וחלילה אני עלול להיהרג גרמה לי להרגיש שאני רוצה להיות מאורס לה לפני שאצא למילואים".
עמית, גם אז חזרת לישון אצל ההורים?
"לא, הייתי לבד בבית בתל אביב. ברחתי לעבודה, עבדתי מהבוקר עד הערב, אבל בכל זאת חזרתי למיטה ריקה. עצם זה שאלון על ידי במיטה, שיש לי את מי לחבק, נותן לי ביטחון. אבל התרגלתי לישון לבד ואפילו הצלחתי ליהנות מהלבד שלי".
ומה היו המילואים בפעם השלישית?
עמית: "קראו לו למילואים בבוקר אחרי שהתחתנו! החתונה היתה ב־24 בספטמבר, בדיוק בזמן ההסלמה בצפון. אחרי החתונה חזרנו לבית של ההורים שלי, שקרוב לאולם האירועים בחדרה. תכננו להיות שם כמה ימים יחד בחופשה. הגענו גמורים מעייפות ושתייה, ובסביבות 03:00 אלון נרדם בישיבה על הרצפה כשהראש שלו נשען על המיטה".
אלון: "קמנו ב־11:00 וראיתי בווטסאפ 'הופעלנו, תגיעו לבסיס'. זה היה הזוי, אבל הבנתי שמדובר במשימה רצינית והיה חשוב לי להיות שם. כולם אמרו לי לא ללכת, אפילו המפקד שלי שגם היה בחתונה, אבל במילואים יש לי תחושה של משמעות שחסרה לי בשגרה".
עמית: "בסוף ביליתי את חופשת החתונה שלנו לבד עם עצמי אצל ההורים, בתחושת ריקנות שאפילו לא הצלחתי לעבד איתו את חוויית החתונה".
אלון: "הפעם היינו כוח תצפית בגבול הצפון. ישנו ביער, בבורות שחפרנו והקפנו בסלעים, ואחר כך במבנה עתיק, חורבת זרעית. חזרתי רק לפני שבועיים. בחודשיים הראשונים של חיי הנישואים ישנתי על סלעים עם עשרה גברים".
יש חלום שאתה זוכר?
"אחרי שחזרתי בפעם הראשונה מהמילואים חלמתי שעמית ואני נלחמים בחמאס מגגות הבתים בעזה. ויש לי חלום חוזר שאני בקרב יריות במלחמה, אף שלא הייתי בסיטואציה כזאת אף פעם, לא ראיתי את האויב בעיניים ולא יריתי בנשק".
מה יש לכם ליד המיטה?
אלון: "אין שידה, הכל זרוק על הרצפה — גרבי בית שסרגה לנו חברה של ההורים כמתנת אירוסים, בקבוק מים והטלפונים".
jonbloomphoto@gmail.com
