הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
"את הג'וינט הראשון שעישנתי אבא שלי נתן לי. הייתי רק בת 15 וחצי", מספרת ד', כיום בת 16 מאזור המרכז. "החברים שלי עישנו וויד בסתר ולא סיפרו להורים, למרות שרוב ההורים שלהם מעשנים בעצמם. אני רציתי בעצמי לנסות, אבל לא רציתי לעשן באופן כזה, כי לא רציתי להסתיר את זה מההורים. מעבר לזה, גם ידעתי שאמא שלי לא תאהב את הרעיון. היא חושבת שילדים בגילי לא צריכים וויד, בגלל שזה פוגע בהתפתחות ועלול לבלבל אותם. אומנם היא בעצמה מעשנת, אבל היא פחדה לראות את הבת שלה עושה את זה. זה התנגש לה בחששות ובחרדות של האמהוּת שלה והיא גם תמיד דאגה להסתיר את הוויד שלה מאיתנו בגלל זה, אבל בשלב מסוים החלטתי לפנות אליהם ופשוט לבקש.
"פניתי לאבא שלי ואמרתי לו שאני רוצה לעשן. הוא לא היה מופתע, אבל הוא אמר שהוא מהסס. ההורים שלי פרודים, אז כעבור שבוע כשהגעתי לישון אצלו הוא גלגל לי ג'וינט, ועישנו אותו יחד. היום הוא זה שנותן לי את הוויד ואני מעשנת עם חברים שלי".
אם ההורים לא היו מסכימים היית מנסה בכל זאת?
"היה לי ברור שאבא שלי יסכים כי הוא לא מסתיר ובכלל חושב שיש למריחואנה אפקט חיובי, אם יודעים איך להשתמש בה. אני בטוחה שאבא לא יסכים לתת לי משהו שהוא מזיק. אין בבית חטיפים ואנחנו נמנעים מסוכר. הכל אצלנו אורגני ולא מתועש. הוא לא יהיה מרוצה אם הוא יראה אותי אוכלת ג'אנק".
כשאני שואל את ד' אם גם היום רוב ההורים של חבריה לא יודעים שהם מעשנים מריחואנה, היא מספרת שהיא לא היחידה שפתחה את הנושא מולם. "הבטחנו להם שנקבל את הוויד רק מהם, ולא נקנה מכל מיני סוחרים, וזה נתן להם תחושה שהנושא מפוקח".
הוא יודע שאת עדיין מעשנת?
"כן, בטח. וגם ביקשתי ממנו שייתן לי קצת".
את אביה של ד', איש הייטק בן 47 שנקרא לו פה ש', ניתן לכנות "אדם נורמטיבי". לדבריו, השיקולים שהביאו אותו לתת לבתו ג'וינט היו רציונליים מאוד: "אני מעשן מריחואנה ברמה היומיומית, בערך חמישה ג'וינטים ביום. זאת דרך החיים שלי. מריחואנה היא חלק ממני, ואני לא יכול לחיות בהסתרה. מרגע שד' עמדה על דעתה, היא הבינה שאני מעשן ושאלה אותי מה זה עושה לי. הסברתי לה שזה גורם לי להרגיש יותר טוב".
בפעם הראשונה שבה נתן לבתו לעשן, ש' מספר שנתן לה ג'וינט מוחלש, כלומר שרובו מורכב מטבק ולא מקנאביס. "זה לא היה כמו הג'וינט הרגיל שאני מכין לעצמי", הוא נזכר. "החומרים מאוד חזקים היום אז הפחתתי מינון. בפעם הראשונה היא אמרה שזה לא עושה לה כלום ובגלל שאני מכיר ומנוסה הסברתי לה שלוקח זמן להרגיש את ההשפעה, והדגשתי שאולי זה לא הזמן. אחרי כמה ימים היא ביקשה קצת חומר לעשן עם חברים וחברות, אז נתתי לה והסברתי על מינונים".
לא היה מוזר להתמסטל עם הבת שלך?
"אני מתמסטל עם הבת מהיום שהיא נולדה. זה לא דבר חדש. כדאי להוציא מהראש את הסטריאוטיפ של המסומם ששוכב עם מזרק ביד. המציאות היא שמבחינתה זה שאני מעשן ג'וינט מאוד דומה לאיך שאני ראיתי את אבא שלי שותה כוס ערק בסוף יום".
י', בן 51: "כשהילד היה בן 13 הוא חזר הביתה ומיד הבנתי שהוא עישן. שאלתי אותו והוא התוודה. לא הייתי מרוצה אבל גם רציתי להיות בשליטה, ולכן העדפתי ללמד אותו ולתת לו את החומר, אז עישנו יחד תקופה"
ש' לא נשמע מוטרד במיוחד כשאני שואל אותו אם הוא לא חושש מפגיעה בבריאותה של בתו. בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים שהצביעו על קשר בין צריכת קנאביס לשינויים במוח במבנים השולטים בזיכרון, קוגניציה, תשומת לב מורכבת ועיבוד רגשי. מחקרים אחרים הראו כי צריכת קנאביס על ידי בני נוער מגבירה משמעותית את הסיכון ללקות בפסיכוזה, סכיזופרניה ואפיזודות חוזרות של דיכאון.
"אני מעשן מגיל 16 ברציפות, במינונים שונים, ועם זאת סיימתי צבא ולימודים בטכניון, ואני מתפרנס מתכנות, כלומר בעבודה שלי אני צריך להיות מרוכז ומפוקס", הוא מרגיע, ואז עובר לדבר על מחקרים שמצדדים בשימוש בקנאביס.
"אני מודע לכך שזה לא מתאים לכולם, אבל יש לקנאביס גם צדדים חיוביים שמהם בוחרים להתעלם, כמו למשל הפגת לחץ שמקלילה סיטואציות. אני רואה שהבת שלי עושה את זה באופן מידתי ולכן לא חושש. זאת הסיבה שגם בחרתי לדבר איתך לכתבה הזאת — כי אני מכיר עוד הורים שעושים כמוני. מבחינתי קנאביס הוא לא משהו חריג אלא חלק מהחיים, ובעיניי אנשים שנותנים לילדים שלהם סוכר ואוכל תעשייתי מזיקים להם הרבה יותר, ועוד לא התחלנו לדבר על תרופות סינתטיות ורעלים אחרים, אז בוא נשים את זה בפרופורציות".
גם א', איש מדיה בן 61 מאזור המרכז, לא נרתע מהממצאים השליליים שעולים מהמחקרים. "אנחנו תמיד עישנו בבית, כך שזה היה מאוד טריוויאלי ששתי הבנות, שהיום בגיל בנות 22 ו־25, יתחילו לעשן בגיל 15–16. זה בכלל לא היה אישיו אצלנו בבית. בהתחלה הן לא ממש עישנו איתנו אלא עם החברות שלהן. לא חיברנו בין שני העולמות. עישון נחשב טריטוריה של מבוגרים. אבל הן היו לוקחות מאיתנו את המריחואנה, בעיקר מאשתי. כיום היא כבר מעשנת איתן, אבל אני הפסקתי לעשן כי הבנתי שמריחואנה לא עושה טוב לאנשים דו־קוטביים כמוני. זה גרם לי לתנודות מאוד קיצוניות בין היי לדיכאון. אני חושב שזה סם מסוכן, וחשוב להבין שהוא לא טוב לכל סוגי האנשים. חשוב לתת על זה את הדעת. כיום אני צורך הרבה מאוד סמים אחרים, חוץ ממריחואנה, וגם הבנות שלי".
ולאור הניסיון שלך אתה לא חושש שמכיוון שאתה סובל מהפרעה דו־קוטבית, המריחואנה יכולה להשפיע לרעה גם עליהן?
"לא. הן מכירות את זה והן מודעות לבעייתיות. אם זה היה מפריע להן הן היו מפסיקות מיד. הן יודעות וראו מה זה עשה לי".
3 צפייה בגלריה
ארביב דוגו. "עישון משותף של קנאביס לא מומלץ כי כשההורה נותן אותו זה מעקר את עניין המרד"
(צילום: אוראל כהן)
"אפיל מרדני בלב הבורגנות"
מאז תחילת שנות ה־90 ובייחוד בעשור האחרון, הפך השימוש בקנאביס בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט לשגרתי ונפוץ למדי. עישון קנאביס מזמן לא מזוהה עם עבריינים, היפים או אנשי בוהמה, ומאוד לא נדיר לראות אנשים שמעשנים אותו בפרהסיה ללא חשש - והוא גם כבר לא נתפס כמסוכן במיוחד.
זה לא מפתיע. במשך השנים הראו אינספור מחקרים ששימוש בקנאביס יכול לסייע לאנשים שסובלים משלל בעיות רפואיות ונפשיות, ועקב זאת גם ממשלות רבות שינו את גישתן כלפיו. גם אם לא כולן צועדות בנתיב שמוביל ללגליזציה מלאה של הסם, הכיוון ברור, וניכר שהן נלהבות הרבה פחות מבעבר לרדוף עד חורמה את המשתמשים בו. בישראל, שבה עד לפני כעשור לא היה כדאי ששוטר יראה אותך מעשן ג'וינט, מיושמת מדיניות של אי־הפללה ונראה שהמשטרה כלל אינה מתעניינת בנושא. לפחות כשמדובר בבגירים.
בסקר שערך בישראל משרד הרווחה ב־2018 דיווחו 12% מתלמידי כיתות י'־י"ב כי הם השתמשו בקנאביס — עלייה של 2% בהשוואה לנתונים שנאספו ארבע שנים קודם לכן. עם זאת, המספרים האמיתיים כנראה גבוהים בהרבה מכיוון ש־30% מהבוגרים שמשתמשים בקנאביס אמרו כי הם החלו להשתמש בו לפני גיל 18. על פי ממצאי סקר שערכו בשנה שעברה המשרד לביטחון לאומי, 11% מבני הנוער מכיתה ז' ועד י"ב דיווחו על כך שעישנו קנאביס בשנה האחרונה, אף כי סביר להניח כי בפועל מדובר בשיעור גבוה יותר. אומנם אין עדיין נתונים מדויקים, אבל אנשי מקצוע אומרים כי מאז 7 באוקטובר הם מזהים עלייה בשימוש בקרב בני נוער.
אף אחד לא באמת יודע כמה בני נוער מעשנים קנאביס בברכת הוריהם או ממש עמם, אבל ברור שזו תופעה שלא יכלה להתרחש לפני עשור ויותר. לא רק מפני שמיעוט זעיר מהוריהם של בני דור המתבגרים הקודם עישנו קנאביס, אלא גם מכיוון שאפילו אלו שכן התנסו בו כמעט תמיד נטשו את ההרגל כשהתבגרו בעצמם. כיום, לעומת זאת, רבים מבני דור הורי המתבגרים הנוכחי מתייחסים לעישון קנאביס במידה רבה של שוויון נפש ולא רואים כל בעיה בהמשך השימוש בו גם עמוק לתוך שנות הארבעים או החמישים שלהם.
ד"ר נטע ארנון שושני, סוציולוגית וחוקרת יחסי דורות, כתבה את עבודת התזה שלה על סמים והמעמד הבינוני־בורגני. נראה שהיא אינה מופתעת מכך שהורים בני דור ה־X — אלה ששינו את הנורמה ואת היחס כלפי קנאביס בעולם ובישראל — מעשנים קנאביס עם ילדיהם המתבגרים. "לא הרבה עישנו קנאביס בישראל בדור שנולד סמוך לקום המדינה. אולי היתה קבוצה קטנה של היפים ובוהמיינים שעישנו כצעירים ואז המשיכו לעשן גם כמבוגרים, אבל מדובר במיעוט. כמו הדור שקדם להם, גם בני דור ה־X עישנו קנאביס כחלק ממרד הנעורים שלהם, אבל כשהם התברגנו הם לא הפסיקו לעשן אלא לקחו את ההרגל לתוך הבורגנות. ניסיתי להבין מה המשמעות של העישון אצל ה־Xים, והתשובה הכללית היתה שזה משאיר אצלם איזושהי תחושה שהם לא התברגנו לגמרי. 'השיטה ניצחה אותנו', הם אומרים, 'אבל אנחנו נהנים גם מהאפיל המרדני בגיל 40 פלוס וזה כולל עישון קנאביס'".
"ואז אבא הוציא שאכטה"
י', בן 51, הוא מורה מרמת גן שמעשן קנאביס מגיל 16 - ויום אחד גילה שהוא צריך להחליט איך להתמודד עם המרד של בנו. "כשהייתי צעיר עישנתי יותר, והיום אני מעשן אחת קטנה בבוקר לפני שאני מתחיל את היום, ובסוף היום. גם זוגתי מעשנת, אבל פחות. כשהילד היה בן 13 הוא חזר הביתה באחד מהימים ומיד הבנתי שהוא עישן, כי מי שמעשן יודע לזהות מיד את המבט המסטול, את הקרייב לאוכל. שאלתי אותו והוא מיד התוודה. אם לומר את האמת, ממש לא הייתי מרוצה מהעניין".
למה? הרי גם אתה מעשן.
"כי כשמדובר בילד שלך, אתה רוצה לגונן עליו. מצד שני, רציתי להיות בשליטה, וחשבתי שאם כבר אז עדיף שאני אהיה זה שילמד אותו וייתן לו. לכן עישנו יחד לאורך תקופה, והאמת היא שלא סיפרתי לאשתי אז. נתתי לו גם לעשן עם חברים מהחומר שלי. אחרי שנתיים הוא החליט שמריחואנה גורמת לו להיות לא מפוקס ויוצרת אצלו פחדים וכיום הוא נמנע מעישון".
לא מעט מעשנים בני דור ה־X מספרים על הסתרה כפולה: גם מהוריהם וגם מהילדים. "אני במשך שנים הסתרתי את זה מהוריי, ואחר כך התחלתי להסתיר מילדיי", מספר ע', בן 53. "כך שכל הזמן אני מתחבא, או מהדור שמעליי או מהדור שמתחתיי. עשיתי הפסקה של שלוש שנים, ולפני שנה וחצי חזרתי. עכשיו יש לי רפואי, כך שזה מאוד מקל עליי מול הילדים. כי תמיד היה את העניין הזה של 'חוקי או לא חוקי'.
"לילדים שלי חשוב שאני אעשה דברים חוקיים ועכשיו אבא הוא לא עבריין, אלא חולה שמגיע לו. במקביל, הבן הגדול שלי, שהיום הוא כבר בן 23 ושהיה ספורטאי ולא עישן אפילו סיגריות, חזר מדרום אמריקה, שם הוא עשה קצת אייוואסקה. הוא מתעניין בפסיכדליה, במדעי המוח, אז הוא גם התחיל לעשן מריחואנה. כיום אני מעשן איתו ויש איזו דינמיקה מעניינת בינינו. לעומת זאת הצעיר יצא סחי. שניהם טובים במתמטיקה ופיזיקה ברמות הגבוהות, אבל הצעיר מתבאס מכך שכולם סביבו מעשנים. אז תמונת המצב אצלי היא שכרגע אני עדיין לא מעשן מול הקטן, ולפעמים מעשן עם הגדול".
ל', בת 25 מעמק חפר, גרה אצל הוריה ועובדת במשתלה. היא החלה לעשן מריחואנה בגיל 15 וחצי. "וויד תמיד היה בסביבה שלי. חברים, הורים, משפחה", היא מספרת. "זה אף פעם לא היה משהו מוזר ולכן זה התחיל מאוד בטבעיות כשהייתי בכיתה י"א, וביום הכיפורים החבר הכי טוב שלי הציע לי לעשן איתו והסכמתי".
את החומר לקחת מההורים?
"בהתחלה לא, זה היה מחברים. ואז התחלתי לקלוט שזה תמיד היה סביבי ותמיד יש לי, אם אני רוצה. עד היום זה ככה".
מתי סיפרת להם?
"אמרתי להם שאני מעשנת אחרי לא הרבה זמן. הם לא היו מופתעים ולא ניסו לעצור אותי".
ואחרי שסיפרת להם, התחלתם לעשן יחד?
"לא. היה דיסטנס. זה בא מאבא שלי שלא רצה לעשן איתי, אבל מתישהו כשנסענו לסיני הוא נתן לי שאכטה ואני הייתי כזה, 'וואו, אני לא מאמינה'. היום כמובן אין את ההפרדה הזאת, אני מעשנת איתם ולידם".
למה בעצם לא סיפרת להם מיד?
"אני לא בדיוק יודעת להגיד. אולי זאת מבוכה. לקח לי זמן עד שהבנתי שזה דבר נורמלי ושאפילו אין מה להתבייש ליד ההורים, ושזה דבר טוב לעשן. אבל בהתחלה לא ידעתי איך להתנהל עם זה ומה לעשות. אני גם מבינה את אבא שלי כי באותה תקופה הייתי באמת צעירה".
לדעתך זה היה צעד נבון מצד ההורים שלך, לאפשר לך לעשן כנערה?
"כן. כי לאלה שהסתירו מההורים היה הרבה יותר דחוף לעשן, ואצלי, שזה היה נגיש, תמיד היה בנמצא ובא ממקום טוב, פחות הייתי לחוצה לעשן".
אומרים שעישון קנאביס מגיל צעיר פוגע בזיכרון. את מרגישה את זה?
"אם חושבים על זה לעומק, יכול להיות שכן כי הזיכרון שלי לא הכי חד. יש לי אחות תאומה שלא עישנה קנאביס אף פעם והיא הרבה יותר חדה. אנחנו מאוד שונות אז אני לא יודעת אם החדות קשורה לאופי, אבל אני רואה את זה גם על החברים שלי שמעשנים. הם פחות חדים".
אם היית יכולה לחזור לגיל שבו עישנת לראשונה, היית ממליצה לעצמך לעשות את זה שוב?
"כן, כי זה מה שבחרתי וזאת הסביבה שלי, זה חלק ממני, וכל החוויה הזאת נתנה לי דרך הסתכלות על דברים מסוימים בחיים, שאנשים שלא מעשנים קנאביס כמו אחותי למשל לא פתוחים לראות אותם. להיות חד זה לאו דווקא יתרון. גם להיות בעל זיכרון טוב זה לא יתרון כזה גדול. להיות מודע למציאות בצורה אחרת זה דבר חיובי. והרבה פעמים הפסיכדליים והעישון נותנים לי את ההסתכלות השונה הזאת, שאנשים סחים לא זוכים לקבל אותה".
"חוויה מאוד מבלבלת"
פרופסור אמריטוס אסתר שוהמי מבית הספר לרוקחות באוניברסיטה העברית אומרת כי לאור השינויים שחלו בשנים האחרונות בהתייחסות לקנאביס מתעורר הצורך להביא לידיעת הציבור הצורך בלקיחת אחריות על השימוש לאור הידע המצטבר שהמעיד על השלכות ארוכות טווח, שעלולות להתפתח בעיקר כשתחילת השימוש היא דווקא בגיל ההתבגרות.
שוהמי מזהירה כי "גיל ההתבגרות הוא תקופת חיים המאופיינת במספר שינויים התפתחותיים, המתרחשים בין הילדות לבגרות, בערך בגילאי 10–19. מבחינה קוגניטיבית והתנהגותית, גיל זה מאופיין בשיפורים ברמת האינטליגנציה, בזיכרון ובכושר לפתרון בעיות. התקופה הזו של שינוי נוירו־התפתחותי עמוק מלווה בפגיעות מוגברת לשימוש בחומרים שונים ולהשפעות סביבתיות שונות".
לפני כ־30 שנה, אומרת שוהמי, גילו חוקרים כי בגוף האדם קיימת מערכת טבעית הנקראת "המערכת האנדוקנבינואידית", שמייצרת בגופנו חומרים דמויי קנאביס שפועלים על אותם הקולטנים עליהם פועלים החומרים המופקים מהצמח. "זו מערכת דינמית שמוסיפה להתפתח לאורך גיל ההתבגרות, ולפיכך, מתבגרים שמשתמשים שימוש פנאי בקנבינואידים מגבירים את הפונקציות שמתרחשות באופן טבעי במערכת זו, ובכך עשויים להשפיע ולפגוע בהתפתחותה. משום כך, חשיפה חוזרת ונשנית של מתבגרים לקנבינואידים חיצוניים עלולה לגרום לירידה בכושר הקוגניטיבי ובעיקר בוויסות תפקודים רגשיים. חשוב לציין ששינויים שכאלו לא יתרחשו בעוצמה כזו במבוגרים כאשר השימוש יתחיל לאחר תום תקופת ההתבגרות וסיום התפתחות המערכת הטבעית".
המטפל היונגיאני ניב ארביב דוגו, שמטפל באמצעות חומרים פסיכדליים בדיכאון ובפוסט־טראומה, אומר כי "כשמדובר בקטינים אני לא ממליץ בכלל על חוויות פסיכדליות, כולל עישון קנאביס. עדיף להתחיל באמצע שנות העשרים. גם מחקרים מדעיים תומכים בזה. עדיף לעשות את זה אחרי שהבן אדם סיים להתגבש, כי בגיל ההתבגרות זאת יכולה להיות חוויה מאוד מבלבלת לבני נוער מסוימים. גם עישון משותף של הורים וילדים הוא קצת בעייתי, כי אצל בני נוער זה קשור לאיזה שלב של מרד. ואם ההורה נותן את הקנאביס הרי שזה מעקר את עניין המרד".
