סגור
בדיקת סאונד
30.1.2025

למה באד באני הוא גיבור התרבות הכי חשוב באמריקה של טראמפ?

באד באניבאד באני. מבהיר כמה רב־תרבותיות חיונית ליצירתיות ולחדשנות(צילום: WireImage)





לומר על באד באני שהוא האמן הלטיני המצליח בעולם זה אנדרסטייטמנט. השיאים ששובר כוכב הרגאטון הפורטוריקני בשנים האחרונות הופכים אותו לאחד האמנים המצליחים בעולם. נקודה. כזה שאת שמו אומרים באותה נשימה עם ענקים כמו דרייק וטיילור סוויפט. אלה כמה מהשיאים שהוא שבר: אלבומו "Un Verano Sin Ti" הוא האלבום המוזרם ביותר בספוטיפיי אי פעם, ובפער ניכר מהמקום השני (שאוחז דה וויקאנד); במשך שלוש שנים ברציפות (2020–2022) הוא היה המוזיקאי הכי מושמע בספוטיפיי (שיא שהוא חולק עם דרייק); ואלבומו החדש "Debí Tirar Más Fotos" הגיע למיליארד האזנות בשירות הסטרימינג בתוך 13 יום בלבד, שיא חדש עבור מוזיקאי גבר. את כל אלה הוא השיג בלי לשיר מילה אחת באנגלית.
באופן אירוני, אלבומו החדש של באד באני, שאותו הוא מגדיר "האלבום הכי פורטוריקני שלי", כבש את מצעד מכירות האלבומים האמריקאי בשבוע שבו הושבע לנשיאות דונלד טראמפ — מי שמייצג את ההפך הגמור ממנו. כהונתו הראשונה של הנשיא התאפיינה במדיניות חריפה של "אמריקה תחילה", שהתבטאה בין השאר בפגיעה משמעותית בחייהם של תושבי פוארטו ריקו: טראמפ התעכב במתן סיוע חירום למדינה, שנמצאת בחסות אמריקאית, לאחר שפגעו בה שני הוריקנים ב־2017, שהביאו לכ־3,000 מתים ונפילת החשמל ב־95% מהאי; ב־2020 הציע טראמפ למכור את פוארטו ריקו או להחליף את השליטה בה עם דנמרק בתמורה לשליטה בגרינלנד, בטענה שמדובר ב"מקום מלוכלך עם אנשים עניים"; ובמסע הבחירות הנוכחי שלו הוא בחר להתייחס לפוארטו ריקו כאל מושא לבדיחה במקום כאל סוגיה שהממשל צריך להתייחס לה ברצינות. בין השאר אחד הדוברים בכנס תמיכה בו קרא למדינה "אי צף של זבל".
המקרה האחרון גרם לבאד באני להתפוצץ. בתגובה אליו הוא העלה סרטון לאינסטגרם עם הכיתוב "זבל", שמפרט את היופי וההיסטוריה הארוכה של פוארטו ריקו. "אנחנו נלחמים על קיומנו מיומנו הראשון" מכריז הראפר בטקסט שמופיע בסוף הסרטון. "למי ששוכח מי אנחנו, אל דאגה, אנחנו נזכיר לך בגאווה".
הניצחון של טראמפ משווק כמו מותה של הפרוגרסיביות, כמו המכה הניצחת של הגבר הלבן נגד כל מה שהוא Woke. אבל ההצלחה חסרת התקדים של באד באני מוכיחה שלמחנה הליברלי יש קהל עצום
זו אינה הפעם הראשונה שבאד באני נוקט עמדה פוליטית ברורה: הוא אקטיביסט ליברל שפועל למען זכויות טרנסים בפוארטו ריקו, פרסם שיר שיוצא נגד אלימות מגדרית ומגדיר את עצמו נזיל מגדרית; ב־2022 הוא הוציא סרט דוקו קצר על הפסקות החשמל המסוכנות באי והקשר ביניהן להפרטת תשתיות החשמל; ובבחירות האחרונות הוא תמך בגלוי בקמלה האריס.
נסיקתו המטאורית של באד באני התרחשה במקביל לסוף כהונתו הראשונה של טראמפ, והיוותה את הפנים של השמאל הפרוגרסיבי, הליברלי והפלורליסטי שהעולם חיבק בעוצמה ב־2020. אבל עכשיו, אחרי שטראמפ נבחר מחדש, לדמותו הציבורית של באד באני וליצירה שלו יש תפקיד חדש — לתת קונטרה לתפיסת העולם של הנשיא באמצעות חגיגה של התרבות הפורטוריקנית העשירה לצד הנכחה של הצרות היומיומיות של תושבי האי. ההצלחה המטורפת של השירים הללו היא התשובה הניצחת.
כך למשל, בשיר "DtMF", שעוסק במסיבה שכונתית ברחובות פוארטו ריקו, באד באני שר "היום אנחנו עוזבים רחובות שנמצאים בכאוס, אז תנגן לי בבקשה בגירו (כלי נגינה מסורתי של המדינה)" או "אני לא בטוח אם אלו זיקוקים או יריות אקדח" כדי להאיר את מצוקות התושבים. ואילו ב־"LO QUE LE PASÓ A HAWAii" ("מה שקרה בהוואי"), שעוסק בג'נטריפיקציה שנעשתה בהוואי לאחר שסופחה בידי ארצות הברית, באד באני שר על "האיכר שעזב את המדינה שלו בעצב... הוא לא רצה לעזוב אבל המושחתים העיפו אותו" — ומציב תמרור אזהרה בפני בני מעמד הפועלים שהצביעו לטראמפ בהמוניהם בהתבסס על הבטחת הבחירות שלו לעבוד למענם.


באני גם שופך אור חיובי על קהילת המהגרים הפורטוריקנים בתוך ארצות הברית, שגודלה כפול מהאוכלוסייה שנשארה באי. השיר שפותח את האלבום, "Nuevayol" (סלנג פורטוריקני לניו יורק), משתמש בסמפול לאחד מלהיטי הסלסה הראשונים שהצליחו בארצות הברית, שמהלל את ניו יורק כבית לקהילות של מהגרים מרחבי אמריקה הלטינית. בעוד טראמפ רואה מהגרים כאיבר חולה ומזיק שיש להסיר מגופה של אמריקה, באד באני רואה בהם חלק מהותי ובלתי נפרד מהתרבות האמריקאית, שגירושם מהמדינה יפגע קשות בכלכלה שלה (הארגוןAmerican Immigration Council מעריך כי גירוש המהגרים שמתכנן ממשל טראמפ יגרום לאובדן של יותר מ־300 מיליארד דולר למשק).
ההנכחה של פוארטו ריקו נעשית לא רק בטקסטים, אלא גם במוזיקה עצמה. שני הלהיטים המצליחים ביותר מתוך האלבום החדש שלו, "DtMF" (מקום 2 במצעד השירים בארצות הברית השבוע) ו־"Baile Inolvidable" (מקום 3), הם שירים שבמרכזם הסגנונות הלטיניים פלנה וסלסה, בהתאמה. האחד הוא ז'אנר פורטוריקני, והשני ז'אנר קובני שהקהילה הפורטוריקנית תיווכה למערב והשפיעה עליו. באד באני גם מערבב את הסלסה והפלנה עם ז'אנרים אחרים באופן ייחודי, שמבהיר כמה רב־תרבותיות חיונית ליצירתיות ולחדשנות.
ההתנגדות של טראמפ לערכים ליברליים כגון גיוון אנושי וסובלנות לאחר היא מרכיב חשוב במה שעזר לו לחזור לבית הלבן – נישא על כתפיהם של טייקונים כמו אלון מאסק ומארק צוקרברג, שרוצים לשלוט בעולם בלי רגולציה ובלי לתת חשבון לאף אחד. הניצחון שלהם משווק כמו מותה של הפרוגרסיביות, כמו המכה הניצחת של הגבר הלבן נגד כל מה שהוא Woke. אבל ההצלחה חסרת התקדים של באד באני, ודווקא עכשיו, היא ההוכחה לכוחו של המחנה הליברלי. יש קהל עצום למסרים נגד שנאת זרים, נגד להט"בופוביה ובעד שוויון מגדרי וגיוון אנושי. ואם טראמפ ואנשיו יצפצפו על כל אלה — זה יתהפך עליהם בסופו של דבר.


באנר חדש