הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
האחים אבי, ג'ו ורפי נקש שעשו את הונם הראשון עם רשת האופנה ג'ורדש, מחזיקים כיום בישראל בכ־70% מחברת התעופה ארקיע, ב־50% מקבוצת הנדל"ן והפיננסים אמפא, בזכויות החכירה והניהול של נמל אילת, וכן בעשרות בתי מלון בארץ ומעבר לים, לרבות הרשתות אורכידאה, הרברט סמואל וסטאי. באופן מקרי, ואולי לא, כל האחזקות שלהם בארץ מושפעות ישירות מהמלחמה, וגם מהתמשכות המתיחות מול חזבאללה ואיראן.
אבי, בוא נתחיל מארקיע. אתה והאחים שלך מחזיקים בשליטה בחברת התעופה, שכרגע חוטפת אש על ייקור הכרטיסים בזמן המתיחות הביטחונית, וניצול העובדה שחברות התעופה הזרות הפסיקו לטוס לכאן וכמעט אין לכם מתחרים.
"כשאני מוכר כרטיס לאתונה ב־80 דולר, בזמן שהעלות שלי היא 150־140 דולר, אף אחד לא בא ואומר לי 'אולי נפצה את ארקיע. יש גם תקופות שבהן מפסידים. מכרנו למשך יומיים כרטיס ב־800 דולר, כשחברות זרות ביטלו טיסות והביקוש היה עצום, במקום 250 בימי שלום. אל על מוכרת כרטיס באקונומי לניו יורק ב־5,000–4,000 דולר, כשבימי שלום כרטיס כזה עולה 1,000 דולר. אלה אותם אחוזים, אז למה אף אחד לא מדבר על אל על?".
נכון, גם אל על חגגה את היותה מונופול, אבל זה לא ראוי.
"שאל על תעשה מה שהיא מבינה, זה שוק חופשי. טיסה זה לא לחם שאתה חייב לאכול, ולכן המחיר שלו צריך להיות קבוע. כשאנשים רוצים לטייל או לחזור מטיול, אז משלמים מה שצריך. בזמן המלחמה כולם מכרו לפי הביקוש".
מדובר באנשים שנתקעו בחו"ל, ולא היו מסכימים לעסקה כזו מראש אילו ידעו. וזה בזמן שמחיר הדלק הסילוני, המרכיב העיקרי בעלויות הטיסה, בכלל ירד.
"וכשהדלק עולה ב־5%? אנחנו סופגים. אם קנית כרטיס לרומא לעוד חודשיים, ובינתיים הדלק עלה ב־10%, לא נבוא אלייך ונבקש עוד 10% משווי הכרטיס. ואלה דברים שקורים, פעם לטובתנו ופעם לטובת הקונה.
"ולמה אנשים נתקעו בחו"ל? כי החברות הזרות הלכו מפה. זאת אינדיקציה לחשיבות התמיכה בחברות ישראליות. ברגע שיש טיל אחד כולם בורחים הביתה ואנחנו נשארים פה ועושים את העבודה".
1 צפייה בגלריה
אבי נקש. "אחרי טיל אחד כולם בורחים ואנחנו נשארים פה ועושים את העבודה".
(צילום: טל שחר)
איפה הסולידריות? הציבור מרגיש שחברות התעופה נהיו חמדניות.
"ושנפסיד כסף? הרי היו גם תקופות שבהן הפסדנו. אז אם אפשר להרוויח קצת כסף – ובתעופה אם אתה מרוויח 2% זה המון – זה הסיפור. כשהיתה קורונה ואף אחד לא טס לשום מקום, שילמתי שכר לעובדים שלי בזמן שהממשלה לא נתנה לי כסף. אז צריכה להיות הוגנות".
הממשלה לא עזרה בקורונה?
"היא הלוותה לי, והייתי צריך להחזיר את זה".
אז מלחמה זה הזמן להרוויח בגדול?
"לא מרוויח בגדול, וגם מה שמרוויחים לא מכסה על ההפסדים של אוקטובר, שבו אף אחד לא טס. חברות התעופה לא עושות מיליונים ביחס למחזור שלהן".
איך אתם קובעים מחירי טיסה?
"לפי ביקוש. בדרך כלל זה ממוחשב, כמו בהזמנת מלון. אתה מוציא טיסה ב־250 דולר לרומא, מוכר 100 מושבים, ואם נשארים 70 שלא נמכרו אתה מוריד. או להפך, אם נמכר טוב מאוד ונשארו 70 מושבים, המחיר עולה".
אתם גם בעלי הזיכיון והניהול בנמל אילת, שמושבת מאז תחילת המלחמה.
"יש שם אפס פעילות וזו בעיה מאוד גדולה".
אולי האיום של חזבאללה על חיפה יסיט אוניות מטען דרומה לאשדוד, וייתכן שגם נמל אילת יתעורר לחיים אם חלק מהנפח יעבור אליו. הרי אונייה מאירופה יכולה להגיע לאילת דרך הים התיכון ללא סיכון.
"שאוניה מאירופה תפרוק מטענים באילת, ואז מאילת, מכיוון שאין רכבת לצפון, צריך לשנע סחורה בעוד 100 משאיות בעלויות מאוד גבוהות? אני לא רואה את זה קורה, אבל בזה מנכ"ל הנמל בקיא יותר ממני".
160 עובדים בנמל נמצאים תחת איום פיטורים כי אין עבודה, ואין להם פתרון אחר.
"אולי חופשה ללא תשלום היא פתרון".
אתם בעלי הזיכיון להפעלת וניהול הנמל כבר שמונה שנים, ומאז האיום החות'י אין פעילות. זה גורם לך להתחרט על העסקה?
"לא מתחרט בכלל. המשבר הזה ייגמר בסוף".
אתם גם בעלי מלונות, ובהם רשתות אורכידאה, הרברט סמואל וסטאי. זה עוד ענף שסובל מאוד בזמן הזה.
"התיירות מחו"ל כמעט באפס, ותיירות הפנים לא מכסה כי גם כשהיא קיימת זה בדרך כלל רק בסופי שבוע. אז המחיר שאנחנו משלמים הוא גבוה, וכבר לאורך הרבה זמן. אבל אני כן חושב שרואים את הסוף, שאחרי הבום הגדול של התגובות מאיראן וחזבאללה יגיע שקט.
"להיות איש עסקים במלחמה זה תענוג קטן מאוד. יש פתגם סיני שלמדתי בהונג קונג: 'אסון של מישהו אחד הוא האושר של מישהו אחר'. בכל פעם אתה נמצא בצד האחר של המשוואה".
אם מדברים על הצד האחר של המשוואה, הגשת בקשה לתביעה נגזרת בשם חברות בקבוצה נגד אבי חורמרו, שהוא יו"ר ומנכ"ל חברות הקבוצה בראשותכם בישראל כבר עשרות שנים. אתה טוען שהוא ניצל את האמון שניתן בו כדי להעביר מניות וזכויות על שמו שלא כדין. הוא טוען מנגד שהטענות שלך הן טענות סרק מופרכות, שהכל נעשה באופן חוקי ושאין כל עילת תביעה נגדו. יותר מזה, הוא טוען שהכל נעשה באישור האחים שלך, שהם חלק מהבעלים אבל אינם חלק מהתביעה נגדו.
""הוא היה גם יו"ר הדירקטוריון, גם הוציא החלטה וגם חתם עליה. בנושא כזה אתה לא יכול לקבל החלטה בשביל עצמך ואז לחתום ולאשר אותה בשביל עצמך. אין דבר כזה. אז נכון, הוא אומר שמילולית ג'ו ורפי אישרו, אבל צריך לראות כמה גיבוי של אישורים בכתב יש לזה".
ואם יש?
"לאחי ולי יש את אותו קשר לחברות, ולמיטב ידיעתי לשנינו אין רשות לתת אישור כזה בכלל. הזמנו דו"ח מרו"ח ברלב, ובסיכומו כתוב שחורמרו לקח לעצמו ללא אישורים מניות וכספים. אז אומרים 'זה אישר, ההוא אישר', אבל איה אישורים כתובים?".
לנוכח התנהלות התביעה, יש מי שאומרים שהיא בעצם חושפת חתול שחור שעבר בינך לבין שני האחים שלך, רפי וג'ו. אתם עדיין ביחסים טובים?
"יש ביננו מחלוקת אבל אנחנו עדיין מתקשרים זה עם זה, אנחנו בשותפות עסקית של 50 שנה. כולנו תמימי דעים בנוגע לזה שחורמרו לקח לעצמו מניות ורכוש ללא אישור. על מה אנחנו לא תמימי דעים? על הרזולוציה, על מה עושים בנידון".
אם הוא פעל לא כשורה, הוא כבר לא היה עובד בחברה, לא?
"הוא עובד בחברה כי לפי ההסכם איתו הוא צריך להחזיר מניות בשווי של 100 מיליון שקל. יש מי שחושב, ולא חשוב מי, שהפתרון הוא 'בואו ניקח את זה עכשיו בלי להיכנס למשפטים', אבל אני אומר 'בסדר, אבל הוא צריך ללכת'. אז יש חילוקי דעות בין האחים על האם הוא ילך ומתי, אין חילוקי דעות על מה שהוא עשה".
אם הגעתם להסכם, למה להגיש תביעה?
"ההסכם איתו הוא על יותר מ־100, אבל אני לא תמכתי, ולדעתי עליו להשיב יותר".
ג'ו אמר שהמנכ"ל עשה עבודה טובה. נראה שהוא לוקח את הצד של חורמרו, לא שלך.
"הצלחנו בארץ בגדול בעיקר בגלל הרעיונות שלי ושל ג'ו. כן, הוא עשה עבודה טובה, אבל בדרך לקח לעצמו מניות ורכוש ללא אישור. זה נקרא לשדוד את החברה".
אתה גר בישראל כבר 25 שנה. לאור המצב יש לך מחשבות להצטרף אל האחים שלך בארצות הברית ולצאת מהשכונה במזרח התיכון?
"אני גר פה, יש לי כאן ילד בן 25 וילד בן 6 ובכלל לא חושב לעזוב. באתי לגור ולחיות פה, אלה החיים שלי, זה לא משהו שאני עושה בכוח. מבחינתי זה המקום הכי טוב בעולם לגור בו. מה שעושה את החיים זה לא גודל המכונית והבית שיש לך וכמה הם עולים, אלא החיים עצמם. זה שאתה יכול לרדת, לשתות קפה, לראות אנשים שהם העם שלך, לשלוח את הילדים לצופים בלי פחד, זה מה שעושה את זה. מישהו פעם אמר לי 'אני רוצה שגם הילדים שלי ישירו סלינו על כתפנו'. זה לא יקרה כשאתה מגדל ילדים בארצות הברית".
אתה מפחד מהתקפת טילים?
"לא. אני גר במלון אורכידאה בתל אביב שבבעלותנו, והכטב"ם שפגע ברחוב שלום עליכם בעיר עבר ליד הבית שלי, שסמוך לקונסוליה האמריקאית. זה היה בום שהבניין רעד ממנו. אבל אולי ההתנקשות בהנייה היא טריגר מכוון, כדי ליצור טריגר למשהו יותר גדול - אחרי שהם יפציצו, נפציץ אותם ונוכל לסיים את הסיפור של הגרעין של האיראנים".
תגובת אבי חורמרו: "במשך שנים ארוכות מוביל אבי חורמרו את עסקי קבוצת נקש בישראל במקצועיות ובהצלחה אדירה. לאחר שאבי נקש העלה את טענותיו, ביצעה הקבוצה, ביוזמתה, בדיקות באמצעות רואי חשבון, שאחריהן החליטה כי אין בסיס לטענות ויש לאפשר לחורמרו להמשיך ולהוביל את הקבוצה, תוך הסכמות בנוגע להסדרת הפן הפורמלי של פעילות הצדדים. הבקשה לאישור תביעה נגזרת היא הליך סרק, המבוסס על טענות מנותקות מהמציאות. אין בה עילה לתביעה על פניה, ובוודאי לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות מקיפות ביחס להמשך העבודה המשותפת".
