א
שה מגיעה למסיבה כשהיא לבושה בתחפושת שמסתירה את פניה ומסווה את קולה. היא פוגשת את המארח, שחושב שהיא מישהי אחרת, ומוביל אותה בהתרגשות לחדר סודי מלא באביזרי עינוי מיני, שם הוא מורה לה להתפשט ולהימרח בעוגה. אחר כך הוא קושר אותה וקורא לחבר שלו שידגדג את כפות רגליה עד שהיא צועקת שיפסיקו. האשה לא מכירה את מילת הביטחון, כי היא בעצם מרגלת בתפקיד חשאי, ולכן הוא ממשיך באין מפריע, חופן אותה, מכאיב לה ומאונן עד שהוא גומר. כל הזמן הזה היא קשורה, חסרת אונים, מבועתת ממה שעברה וממה שיעשו לה אם זהותה תתגלה. זו סצנה אלימה ומבעיתה, אבל בסדרת גיבורי העל הצינית "הבנים" (אמזון פריים) בכלל מדובר בסצנה קלילה שאמורה לקרוע את הצופים מצחוק. מה מצחיק בזה? קראו מחדש את הסצנה, רק הפעם עם גבר בתחפושת, ואשה בתפקיד התוקף. מצחיק, לא?
זו לא הפעם הראשונה שאונס של גברים מוצג כקומדיה. ראינו אינספור סצנות כאלה, בסדרות כמו "פילדלפיה זורחת" ו"איש משפחה" ובסרטים כמו "לדפוק חתונה" (2005) או "תביא אותו כמו גבר" (2010). הסצינות האלה נשענות על התפיסה הרווחת בחברה, שלפיה אין דבר כזה אשה שאונסת גבר, כי כל גבר סטרייט רוצה סקס עם אשה — כל אשה ובכל רגע נתון. והזיקפה שלו נתפסת כ"הוכחה" לכך (אף שבמציאות אין קשר הכרחי בין הנאה לזיקפה לא רצונית). ולכן גם כשיש היפוך של יחסי הכוחות המוכרים, והאשה היא המאיימת פיזית על הגבר, אין כאן באמת איום, שהרי במקרה הגרוע מה היא כבר יכולה לעשות לו? הוא הרי "יזכה" בסקס.
לצד הייצוגים הקומיים הרבים, ראינו גם התפתחות בייצוגים הרציניים של תקיפות מיניות של גברים בידי נשים, ועדיין מרביתם מגיעים עם כוכבית: ב"שיעור באש" (1990) קלינט איסטווד מגלם בלש קשוח שנאנס כנקמה על ידי אשה, אבל הוא מגיב לכך באדישות ואי־נוחות בלבד, כאילו קיבל סטירה קלה. זו רק עוד התרחשות ברצף של מרדפים, יריות ופיצוץ מכוניות; ב"חשיפה" (1994) מייקל דאגלס מגלם גבר שהבוסית שלו (דמי מור) כופה עליו מין אוראלי. אומנם כאן יש התייחסות רצינית לניצול במסגרת יחסי מרות, ועדיין הסרט מוגדר מותחן אירוטי, ובסופו של דבר מתמקד יותר ברעיון הרעיל שלפיו נשים הן שק של נחשים שיפילו גברים בהאשמות שווא, ולא בייצוג ריאליסטי של פגיעה מינית; ואילו ב"נערה עם קעקוע דרקון" (2011) הגיבורה אונסת את האפוטרופוס שלה — אבל זה מוצג כנקמה על הפגיעות המיניות והניצול שלו אותה.
מתי אנחנו רואים יחס רגיש לפגיעות של גברים ולטראומה שעברו? רק כשהתוקפים הם גברים אחרים. מהמותחן הקלאסי "גברים במלכודת" (1972), דרך סדרת הכלא "אוז" (1997–2003), ועד סדרות עדכניות כמו "להרוס אותך" (2020) ו"אייל קטן" (2024): כל היצירות האלה מתארות סצנות תקיפה מהפכות קרביים, שמטילות צל כבד על חיי הקורבנות מכאן ואילך.
ב"הבנים" קורבן האונס הוא יואי, הנעבעך נטול כוחות העל, שתמיד מרגיש נחיתות בשל כך לעומת הסובבים אותו. בפרק המדובר הוא נשלח לרגל אחרי גיבור נעוריו, תואם באטמן חובב בדס"מ ששמו טק־נייט, ואז מסתבך איתו ועם חברתו אשלי מלכת הסאדו. הסצנה כולה עוברת כמעט ללא התייחסויות מיוחדות לעובדה שנכפה על יואי לשמש עבד מין. החשש העיקרי של הצופים הוא שתיחשף זהותו או שההתעללות הפיזית תהיה קשה מדי. הניצול המיני עובר מתחת לרדאר.
רק בסוף הפרק יואי זוכה לדקה של חסד, שבה הוא בוכה מול אנני, החברה שלו, ומתוודה בפניה שהוא "לא בסדר", גם בגלל התקיפה שעבר, אבל בעיקר כי היא קרתה כשהוא עוד מנסה לעכל את מות אביו, שקרה באופן מטלטל בפרק הקודם. כך שהחוויה האיומה שעבר יואי ממוסגרת בתור "הוא חזר מהר מדי לעבודה" יותר מאשר "הוא עבר תקיפה מינית נוראית".
התפיסה הרווחת בחברה היא שכל גבר סטרייט רוצה סקס עם כל אשה בכל רגע נתון. ולכן גם כשמראים על המסך היפוך כוחות, ואשה שמאיימת פיזית על גבר, אין כאן באמת איום - הוא הרי "יזכה" בסקס
בתגובה לביקורת שעוררה הסצנה אמר ל"וראייטי" יוצר הסדרה אריק קריפקי כי "ראינו בזה משהו מבדח! (...) רצינו לשחק עם התכונות של הדמות של טק־נייט, המרכיבים הפשיסטיים של באטמן כדמות עשירה שמרוויחה מכליאה של אנשים עניים". לעובדה שהוא הציג בקלילות פגיעה מינית הוא כלל לא התייחס.
קריפקי דווקא יודע להתייחס ברגישות לתקיפות מיניות בסדרה — אבל רק כשהקורבנות הן נשים. בעונה הראשונה, כשאנני מצטרפת לחבורת 7 גיבורי העל, דיפ, אחד מהגיבורים, כופה עליה לבצע בו מין אוראלי. אין שום דבר קליל בסצנה, שמנפצת בבת אחת את התדמית החיובית שהיתה לגיבורי העל אצל המצטרפת החדשה, וגם אצלנו הצופים — היא קובעת את הכיוון הנרטיבי שהסדרה הולכת אליו, מבהירה לנו שמדובר באנשים אנוכיים שמנצלים את כוחם לרעה. קריפקי סיפר שערך תחקיר ארוך לפני כתיבת הסצנה, שכלל שיחות רבות עם קורבנות תקיפה: "מעולם לא עבדתי קשה כל כך על סצנה. כי אם היינו עושים אותה לא נכון — זה לא רק שהסצנה היתה כושלת, זה היה מכאיב. הרגשתי את הלחץ והאחריות".
בניגוד לפגיעה המינית ביואי, שנראה כי לא יהיה לה זכר בהמשך, הפגיעה המינית שעברה אנני היא גם גורם מניע חשוב בעלילה שלה, היא מסמלת את תחילת השבר בחלומה להיות גיבורה מפורסמת, שהוא גם תחילת החיבור שלה לקבוצה הסודית שפועלת נגד בעלי כוחות העל. והתקיפה שלה ממשיכה להדהד במשך כל הסדרה. כך למשל, בפרק ששודר בשבוע שעבר בעונה הרביעית של הסדרה, אנני נקלעת לקרב מול דיפ, ודוחפת לו אצבעות באגרסיביות לתוך הזימים שלו — נקמה באמצעות חדירה אלימה. דיפ, אגב, בעצמו הותקף מינית בידי אשה בעונה השנייה של הסדרה, כשהיה בשפל בקריירה שלו, אבל גם הסצנה הזו לא קיבלה יותר מדי משקל או אזכור לאחר מכן.
התגובות הזועמות שעוררו הסצנה הפגומה ב"הבנים" והריאיון המשתומם עם היוצר שלה מבהירות כי הקהל מזמן מבין את מה שהוליווד עדיין לא מבינה: אין שום דבר מצחיק בתקיפה מינית, מכל סוג ובכל מצב. גם כשהתוקפת היא אשה. הגיע הזמן לתת לקורבנות את היחס החומל שמגיע להם, ואת הבדיחות הגרועות לקושש במקום אחר.
