הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
בערב השנה החדשה ישב אלון מאסק, לבוש בטוקסידו, באחוזת מאר־א־לאגו שבפלורידה וגלל את מסך הטלפון בשעמום. ברקע התקיים אירוע גאלה לכבוד שנת 2025 הנכנסת. מאחוריו רקד הנשיא הנבחר של ארצות הברית, דונלד טראמפ, ורקד לצלילי YMCA של הווילג' פיפל בסגנונו המוכר: מרפקיו צמודים לגופו, כפותיו קמוצות ומורמות מעלה, וחלק גופו התחתון נע בקצב המוזיקה. לפתע, מאסק התעורר משאננותו, החל להנהן לצלילי השיר, ולבסוף קם והצטרף לריקוד. מבלי משים אולי, זה היה מפגן עוצמה נדיר, שבו האיש העשיר בעולם רקד לצד האיש החזק בעולם, רגע לפני שהם מתחילים לגרום לעולם לפזז לצלילים שלהם.
הריקוד לצד טראמפ לא היה רק מחווה. הוא סימן שינוי בגישתו של מאסק, שבדרך כלל מתנגד לסמכות, אך בעת האחרונה מחבק יותר ויותר מנהיגים פופוליסטיים ברחבי העולם. הקשר ההדוק בין שני האישים השנויים במחלוקת הפך בשנה שעברה למקור כוח יוצא דופן עבור שניהם — אך בייחוד עבור מאסק. "תנו לי לומר לכם משהו, יש לנו כוכב חדש. 'כוכב נולד' — אלון. הוא בחור מאוד מיוחד. הוא סופר־גאון", אמר טראמפ בנאום לאחר ניצחונו בבחירות לנשיאות, והקדיש דקות רבות והפליג בשבחו של המולטי־מיליארדר. זמן קצר לאחר מכן הכריז על מינויו של מאסק ל"צאר היעילות" בממשלו החדש — תפקיד שמתגבש כגרסה לא רשמית של סגן נשיא צללים.
כך נפתח פרק חדש במאה ה־21, שבו אוליגרך טכנולוגי עם השפעה תקשורתית, כלכלית ופוליטית עצומה, הופך לדמות מפתח בזירה הפנים־אמריקאית והבינלאומית, אף על פי שמעולם לא נבחר לתפקיד ציבורי. מה יעשה מאסק עם הכוח הזה? האם ניתן לסמוך על אדם ששוויו 421 מיליארד דולר, אזרח פרטי עם תסביך גיבור־על והתמכרות לדרמה, שיפעל לטובת הכלל?
בדצמבר מאסק ליווה את טראמפ לפתיחה המחודשת של כנסיית נוטרדאם בפריז, ונפגש עם נשיא צרפת עמנואל מקרון. בניו יורק הוא השתתף עם טראמפ בפגישה עם ראשת ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני. בהזדמנות אחרת לקח חלק בשיחת טלפון עם נשיא אוקראינה זלנסקי
המקיאווליסט הדיגיטלי
מאסק ענה על השאלה הזו מיד עם תום הגאלה, כשהחליט לקבל את השנה החדשה בשטף ציוצים על בריטניה. במהלך שנראה כהתערבות לשם ההפרעה בלבד, הוא פרסם ב־X ציוץ עם הקריאה "כלא לסטארמר" נגד ראש הממשלה קיר סטארמר, שמפלגת המרכז־שמאל שלו עלתה לשלטון בבריטניה בקיץ האחרון. מאסק האשים את ממשלת הלייבור במניעת חקירה של פרשיית אונס המוני על ידי כנופיות של בריטים יוצאי פקיסטן, וטען כי "מי שבעמדות כוח מעורבים בטיוח". בציוץ אחר כתב "סטארמר היה שותף לאונס של בריטניה כשהיה ראש התביעה במשך שש שנים", ומשם פנה לפרסום סקר ב־X: "האם אמריקה צריכה לשחרר את תושבי בריטניה מממשלתם הרודנית?" (כן/לא). שר הבריאות הבריטי תקף את מאסק ואמר שכ"אזרח אמריקאי, אולי כדאי שיתמקד בנושאים בצד השני של האוקיינוס האטלנטי". סטארמר עצמו הגיב כשאמר "מי שמפיצים מידע כוזב אינם מתעניינים בקורבנות אלא בעצמם".
זו לא היתה הפעם הראשונה שבה מאסק התערב בפוליטיקה הבריטית. כבר לפני שנה הוא צייץ כי "מלחמת אזרחים היא בלתי נמנעת". אך בריטניה היא רק דוגמה למגמה רחבה יותר: המיליארדר מנצל את מעמדו האישי ואת רשת X שבבעלותו כדי להשפיע על תהליכים פוליטיים בזירה הבינלאומית. נכון, מאסק אינו הראשון שעושה זאת, וקדמו לו אילי הון בעבר ששאפו לנסות להשפיע על בחירות, לעצב גבולות מדיניים, להתערב במערכות משפט ולקדם מנהיגים זרים. משפחת רוקפלר מינפה במאה ה־19 את הונה כדי לשמור על יתרונה בתחום האנרגיה, בייחוד באמצעות מימון מועמדים פוליטיים ומניעת חוקים שיכולים להוות איום על התעשייה שלה; האחים קוך פעלו בעשורים האחרונים באגרסיביות כדי למנוע חקיקה סביבתית ומיסוי חברות.
אלא שבעידן הדיגיטלי, כוחו של מאסק מתפשט מהר ובאופן נרחב מאי פעם. הוא תוקף את השמאל, מאגף מימין, ובאמצעות אנרגיה כאוטית המגובה בלגיטימציה עצומה — מיליארדי דולרים ומיליוני עוקבים ברשת החברתית — הוא פועל לבניית קואליציה טרנס־אטלנטית בלתי רשמית של פוליטיקאים קיצוניים. למה? אולי פשוט כי הוא יכול.
אפילו טראמפ הזמין את מאסק להשתתף בפגישותיו עם מנהיגים זרים. בדצמבר מאסק ליווה את הנשיא הנבחר לפתיחתה המחודשת של כנסיית נוטרדאם בפריז, ואז נפגש עמו ועם נשיא צרפת עמנואל מקרון. בניו יורק הוא השתתף עם טראמפ בפגישה עם ראשת ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני. בהזדמנות אחרת הוא לקח חלק בשיחת טלפון עם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי.
עם הביטחון בא התיאבון
מכאן מאסק רק הלך ותפס יותר ביטחון. בגרמניה, ללא כל התגרות או סיבה נראית לעין, החל מאסק להביע תמיכה גלויה במפלגת הימין הקיצוני AfD. תחילה בציוץ שצייץ ב־19 בדצמבר, ולאחר מכן בפרסום טור דעה בעיתונות הגרמנית, שבו כינה את המפלגה בעלת הקשרים הניאו־נאציים "ניצוץ אחרון של תקווה". הוא הוסיף: "הצגת ה־AfD כמפלגת ימין קיצוני היא שקרית בבירור, בהתחשב בכך שלמנהיגת המפלגה, אליס ויידל, יש בת זוג מסרי לנקה! זה נשמע לכם כמו היטלר? נו באמת!". אם זה לא הספיק, וכדי לקדם עוד יותר את ה־AfD לקראת בחירות הבזק הצפויות בחודש הבא, הודיע מאסק כי יארח את ויידל לשיחה בשידור חי ברשת X, בדומה לשידור שערך עבור טראמפ באוגוסט האחרון, בשיאו של מסע הבחירות.
ממשלת גרמניה נאלצה להגיב, ובכך רק העידה על העוצמה שצבר מאסק. היא האשימה אותו בניסיון להשפיע על הבחירות באופן ישיר, ובהצהרה רשמית ניסה דובר הממשלה להמעיט בחשיבות דבריו של המיליארדר: "בני האדם הנורמליים, ההגיוניים וההגונים הם הרוב המכריע במדינה הזו", אמר. "אנחנו פועלים כאילו הצהרותיו של מאסק בטוויטר עשויות להשפיע על מדינה המונה 84 מיליון איש בעזרת אי־אמיתות, חצאי־אמיתות או דעות. אך לא כך הדבר". הקנצלר אולף שולץ, שמאסק כינה "טיפש", היה חד יותר: "הכלל הוא: אל תאכיל את הטרול". מאסק לא התרשם, והצליח למצוא זמן גם לתמוך במנהיג המפלגה השמרנית הקנדית פייר פולייבר, שצפוי =להתמודד על ראשות המדינה בבחירות השנה, וכן בראשת ממשלת איטליה הימנית־קיצונית.
ביולי פתח מאסק חזית מול ונצואלה, לאחר בחירתו מחדש של הנשיא ניקולס מדורו בבחירות שנויות במחלוקת, שעליהן ערערו ארצות הברית ומדינות נוספות. מאסק הכריז כי לדעתו מדורו הפסיד, ותיאר אותו כ"ליצן", "טיפש" ו"דיקטטור". בתגובה השיב מדורו בזעם: "הרשת החברתית יוצרת מציאות מדומה, ומי שולט במציאות הזו? האויב החדש שלנו, אלון מאסק המפורסם". מדורו אף הזמין את מאסק לקרב: "אתה רוצה להילחם? בוא נעשה את זה, אלון מאסק. אני מוכן". ומאסק הגיב: "אני בא אליך, מדורו! (בצירוף אייקונים של טיל ופצצה), אני אקח אותך לגיטמו (הכינוי האמריקאי לכלא השמור במפרץ גואנטנמו שבקובה – ו"א) על חמור".
זו לא היתה התערבות יחידה בפוליטיקה הדרום־אמריקאית. באפריל פנה מאסק להתעסק במערכת המשפט בברזיל, ומאז הוא תוקף בשיטתיות את שופט בית המשפט העליון שהיה מעורב בחקירת חלקו של הנשיא לשעבר ז'איר בולסונארו במתקפה של תומכיו על בניין הקונגרס, ארמון הנשיאות ובית המשפט העליון של המדינה בינואר 2023. הוא כינה את השופט "דארת' ויידר מברזיל" וקרא להתפטרותו או הדחתו, כשהוא מקדם תיאוריות על הונאת בחירות שהובילה לניצחון הנשיא השמאלני לואיס אינסיו (לולה) דה סילבה.
בה בעת, למאסק יש עניין עסקי בארגנטינה מאז 2022, כשאחת מספקיות הליתיום (רכיב קריטי בסוללות רכבים חשמליים) הראשיות של טסלה, שבשליטת מאסק, הודיעה על כניסה למדינה בהשקעה של 1.1 מיליארד דולר. מאז הוא מגלה עניין עקבי במערכת הפוליטית של ארגנטינה. הוא מהלל את הנשיא האנרכו־קפיטליסט של ארגנטינה, חאבייר מיליי, ובין השניים התפתחה מערכת יחסים הדוקה: לאחר שמאסק תמך במיליי במרוץ לנשיאות, הנשיא הנבחר שוחח עמו לאחר ניצחונו; באפריל, מאסק אירח את מיליי במפעל טסלה בטקסס, ולאחר מכן השניים נפגשו שוב בנובמבר — הפעם בפלורידה, ועם הנשיא הנבחר טראמפ.
התערבותו העקבית של מאסק בפוליטיקה הבינלאומית, בעיקר בחצי הכדור הצפוני, לא נותרה ללא תגובה. לצד סטארמר ושולץ, גם ראש ממשלת נורבגיה יונס גר סטיורה הצטרף לביקורת: "מדאיג שאדם עם כוח כה גדול ברשתות חברתיות ובמשאבים כלכליים עצומים מתערב ישירות בפוליטיקה של מדינות אחרות. כך לא אמורות להתנהל דמוקרטיות ובעלות ברית", אמר.
ראוי לשים לב לאופן הזהיר שבו מנהיגי מעצמות נוהגים במאסק, גם כשהם תוקפים אותו. למשל מקרון, שבכלל ניסה להתחנף למאסק כשהזמין אותו לפתיחה המחודשת של הנוטרדאם. מאסק טרם התערב ישירות בבחירות בצרפת, אבל תגובת מקרון להתערבותו בגרמניה נשמעה מתגוננת: "מי היה מעלה על דעתו לפני עשור שבעלים של רשת חברתית עולמית יתמוך בתנועה ריאקציונית חדשה ויתערב ישירות בבחירות בגרמניה?", אמר בנאום שנשא.
בגרמניה, ללא כל התגרות או סיבה נראית לעין, החל מאסק להביע תמיכה גלויה במפלגת הימין הקיצוני AfD. תחילה בציוץ שצייץ ב־19 בדצמבר, ולאחר מכן בפרסום טור דעה בעיתונות הגרמנית, שבו כינה את המפלגה בעלת הקשרים הניאו־נאציים "ניצוץ אחרון של תקווה"
2 צפייה בגלריה
תומכי מפלגת AfD בברלין מפגינים נגד מהגרים מוסלמים, 2018. מאסק טען שהיא אינה מפלגת ימין קיצוני משום שלמנהיגתה יש בת זוג מסרי לנקה
(צילום: AP)
עוצמה שמאתגרת את הממשל
תעוזתו של מאסק שומטת לסת, אך לא מוטעית. הוא כבר נהנה מהשפעה משמעותית על הפוליטיקה הפנימית של המעצמה הגדולה בעולם, ועוד לפני שטראמפ הושבע לנשיאות. כך, בחודש שעבר, כשהקונגרס האמריקאי עמד להעביר חוק תקציב למניעת השבתת הממשל, צייץ מאסק יותר מ־150 פעמים(!) נגד ההצעה ברשת X. "כל חבר בית או סנאט שמצביע בעד הצעת חוק ההוצאות השערורייתית הזו ראוי להפסיד בבחירות בעוד שנתיים!" הכריז. הוא אף כינה את החוק "פשע" והזהיר כי אסור לו לעבור.
מאסק צייץ — וחברי הקונגרס הרפובליקנים הקשיבו. ההצעה נפלה. "דיברתי עם אלון אתמול בלילה והסברתי לו…", סיפר יו"ר בית הנבחרים, מייק ג'ונסון, בריאיון לפוקס ניוז על החקיקה שנכשלה לאחר חודשים של מאמצים לגבש עבורה קואליציה — ונחשף גם הוא כמנהיג פוליטי רב־כוח שנדרש לספק הסברים לאיש עסקים זועם.
זו לא היתה הפעם הראשונה שבה מאסק הפגין עוצמה שעולה על זו של הממשל עצמו. בתחילת 2022 הוא סיפק לאוקראינה גישה לתקשורת לוויינית דרך Starlink, רשת לווייני התקשורת הזעירים של SpaceX שבבעלותו. סטארלינק איפשרה לצבא האוקראיני לתכנן מתקפות ולהתגונן בפני רוסיה.
עם הזמן תמיכתו של מאסק באוקראינה הפכה מסויגת, והוא עבר לנסות לחלוב את המקסימום מעמדת הכוח החדשה שהחזיק בה. באוקטובר 2022 פרסם מאסק סקר ברשת X שבו הציע מפות חדשות בהקשר למה שכינה "הסכם שלום", שכלל הענקה של חצי האי קרים לרוסיה. אבל הוא לא הסתפק בפוליטיקה, ועבר גם לכסף. מאסק פנה לפנטגון ודרש לקבל יותר מ־120 מיליון דולר עד סוף השנה וקרוב ל־400 מיליון דולר במהלך השנה הבאה, אחרת ינתק את שירותי סטארלינק באוקראינה — קצת כמו הטכניקה של סוחרי סמים שמעניקים את המנה הראשונה בחינם ויוצרים אצל המשתמשים תלות. "הרעיון שהחלטות בשדה הקרב תלויות ברצונו הטוב הוא בעייתי", ניסח זאת הסנאטור מארק וורנר, יו"ר ועדת המודיעין, בריאיון ל"הוושינגטון פוסט", והביע את תחושת האי נוחות שרווחת בממשל ביידן.
כשהקונגרס האמריקאי עמד להעביר חוק תקציב למניעת השבתת הממשל, צייץ מאסק יותר מ־150 פעמים(!) נגד ההצעה ברשת X. "כל חבר בית או סנאט שמצביע בעד הצעת חוק ההוצאות השערורייתית הזו ראוי להפסיד בבחירות בעוד שנתיים!" הכריז
2 צפייה בגלריה
חייל אוקראיני מתפעל רחפן בשדה הקרב, 2023. ללא גישה לסטארלינק, שירות האינטרנט הלווייני של מאסק, לא ניתן להשתמש ברחפנים
(צילום: EPA)
בורות וחוסר בקיאות בפרטים
אבל ממשל ביידן ייכנס בעוד רגע להיסטוריה. מאסק כבר פועל כאילו הוא אוחז במושכות השלטון, והמפלגה הרפובליקנית צעדה ותמשיך לצעוד בעקבותיו — לא מתוך התבססות על עובדות, אלא בזכות כוחו. למרבה האירוניה, ההצעה שאושרה לבסוף בקונגרס לא היתה שונה באופן מהותי מזו שמאסק התנגד לה. והוא בכל זאת שיבח אותה. בכלל, בציוציו הרבים חשף מאסק בורות מפתיעה בנוגע ליסודות התקציב, ובין השאר טעה בפרטים בסיסיים הקשורים להעלאת שכר בקונגרס, למימון באמצעות מסים של אצטדיון בוושינגטון — ובאופן כללי בנוגע למשמעות השבתת הממשל על מתן שירותים לאזרחים.
זו לא היתה הפעם הראשונה שבה חשף חוסר בקיאות בפרטים בסיסיים. כשביקר את המצב הפוליטי בבריטניה קרא מאסק למלך צ'ארלס לפזר את הממשלה ולהכריז על בחירות — סמכות שאינה נתונה בידיו. כשהאשים את ראש הממשלה סטארמר באוזלת יד בפרשת כנופיות הפקיסטנים, הוא לא ידע כי סטארמר היה זה שהוביל את החקירות הראשונות בנושא. וכאשר טען שהבחירות בברזיל זויפו, ובכן, הן לא.
בעידן של פייק ניוז ועובדות אלטרנטיביות, המחוקקים האמריקאים אולי לא מקשיבים לכל טרול ברשתות החברתיות — אבל כשאותו טרול מחזיק ברשת שמפיצה את עובדות הכזב, וגם נהנה מקרבה יוצאת דופן לנשיא הנבחר, קשה להם מאוד שלא להטות אוזן.
והקירבה של מאסק לטראמפ התהדקה מאוד לפני הבחירות האחרונות. עד כמה? ובכן, 277 מיליון הדולרים שהזרים המולטי־מיליארדר לקמפיין של הנשיא הנבחר תוך שלושה חודשים בלבד, הידקו אותה היטב.
ומה מצדו של טראמפ? לנשיא הנבחר מחדש אכן יש נטייה ליהנות מחברתם ומחנופתם הפיננסית של גברים עשירים, אך הונו של מאסק, וגם השפעתו הגלובלית, אינם חדשים ונצברו לפני שנים. לכן הם אינם יכולים להסביר במלואם את היחסים ההדוקים ביניהם. בוודאי כשמלכתחילה השניים לא היו קרובים כלל וכלל.
בקיץ 2022 טראמפ עדיין הפגין בוז גלוי למאסק, כשכתב ברשת החברתית שלו Truth Social, ש"אלון מאסק הגיע לבית הלבן וביקש ממני עזרה בכל הפרויקטים המסובסדים הרבים שלו, בין אם זה מכוניות חשמליות שאינן נוסעות מספיק זמן, מכוניות ללא נהג שמתרסקות, או רקטות לשום מקום, שללא סובסידיות היו חסרות ערך. להגיד לי איך הוא מעריץ גדול של טראמפ ורפובליקני, יכולתי לומר, 'תרד על ברכיך ותתחנן', והוא היה עושה את זה".
במקום לכרוע ברך, מאסק השיג כוח ייחודי שהיה בדיוק לטעמו של טראמפ – מכונת תשומת לב, מחוללת כאוס של מידע, מגפון לתיאוריות קונספירציה ושקרים. את המכונה השיג במה שאפשר להגדיר בדיעבד אחת העסקאות הטובות בהיסטוריה: רכישת טוויטר. עם השלמת רכישת הרשת החברתית באוקטובר 2022 תמורת 44 מיליארד דולר, רווחה התחושה, שאותה הדהד מאסק עצמו, כי שילם סכום מופרז. כל כך מופרז, שאחרי שכבר הגיש הצעת רכישה מחייבת, הוא ניסה לסגת מהעסקה עד שנכנע ללחץ משפטי.
ובאמת, על הנייר, במדדים יבשים, הוא צדק: הרשת אינה צומחת או מניבה הכנסות ראויות, וגם אחרי שמאסק פיטר 80% מהעובדים, היא עדיין משתעשעת בחדלות פירעון (או כך מאסק טוען). שלא לומר שמאז שרכש את החברה ועד היום היא עברה תחת ידיו השמדת ערך מפוארת: מפרסמים ומשתמשים רבים נטשו אותה, ההכנסות הצטמקו ושווייה הוערך בכ־9 מיליארד דולר בלבד.
העסקה אולי לא היתה הישג פיננסי מזהיר, אך היתה שווה כל סנט. היא העניקה למאסק כלי פוליטי רב־עוצמה: מכונה מותאמת אישית, שבאמצעותה הוא יכול להשפיע על דעת הקהל, להפיץ שמועות, שקרים ותיאוריות קונספירציה, וליצור כאוס מידע שמושך חשיפה אדירה. ההשפעה הזו תפסה גם את תשומת לבו של טראמפ. 277 מיליון הדולר שהוזרמו לקמפיין שלו היו רק הדובדבן שהמתיק עוד יותר את העסקה.
חנופה ככלי פוליטי
מרגע שמאסק הבין ששיתוף פעולה ישרת אותו הרבה יותר מהטחת עלבונות או תחנונים, הדברים קרו מאוד מהר, והוא גייס את מכונת התעמולה שלו מיד למען טראמפ. כדי לסבר את האוזן, בחודש שלפני הבחירות הוא פרסם יותר מ־3,000 פוסטים ב־X שהביעו תמיכה בנשיא לשעבר. הם לא רק זכו לתהודה אדירה בקרב 202 מיליון עוקביו, אלא גם נהנו מתמרון מכוון של האלגוריתם, שהגביר את חשיפתם של הפוסטים ושל חשבונות הקשורים לטראמפ ובעלי בריתו. תחקיר של "הוול סטריט ג'ורנל" העלה כי האלגוריתם של X נתן עדיפות ברורה לתוכן פוליטי – ובפרט לתוכן פרו־טראמפ.
מאסק הפך למכונת הפצת מסרים, רובם ככולם הטילו ספק ביושר הבחירות והפיצו תיאוריות קונספירציה על קמלה האריס, מהגרים, נשים ומשקיפי בחירות. "אם טראמפ לא ייבחר, אלו יהיו הבחירות האחרונות", שיתף מאסק בפוסט מ־29 בספטמבר, שצבר מעל 103 מיליון צפיות ופורסם מחדש כמעט 180 אלף פעמים.
זה השתלם. באוגוסט טראמפ כבר שינה את הטון ושיבח את מאסק בעצרת בפני אלפים: "אני בעד מכוניות חשמליות. אני חייב להיות, אתם יודעים, כי אלון תמך בי מאוד. אז אין לי ברירה". מאז ששחרר את אותה הצהרה מביכה ב־9 באוגוסט, זינקה מניית טסלה ביותר מ־100% והחברה הגיעה לשווי מדהים של 1.9 טריליון דולר — יותר מכל עשר יצרניות הרכב הגדולות בעולם יחדיו. מאסק התבסס כאיש העשיר ביותר בהיסטוריה המודרנית, יותר מכל אדם אחר לפניו.
זו רק ההתחלה, והפוטנציאל הרווחי האמיתי עדיין מחכה מעבר לפינה, אחרי שמאסק ייכנס לתפקידו כצאר היעילות בממשל טראמפ החדש. חלק ניכר מפעילותו העסקית תלוי כיום באישורם של גופים רגולטוריים אמריקאיים — אותם גופים שיושפעו ישירות מתכנוניו של מאסק לקצץ כשני טריליון דולר מתקציב הממשלה (לפי הערכות), באמצעות צמצום השירותים הציבוריים והפרטה.
הנה רשימה חלקית של ההשפעה העצומה שעשויה להיות למעורבותו הפוליטית של מאסק על עסקיו: סוכנות החלל נאס"א מחליטה על סובסידיות וחוזים ל־SpaceX; רשות התעופה הפדרלית (FAA) אחראית לאישורים לשיגור לווייני סטארלינק; משרד התחבורה שולט במענקים לרכבים חשמליים; ה־FDA מחליט אם הסטארט־אפ נוירולינק יוכל לשתול שבבים במוחם של אנשים; ונציבות הסחר הפדרלית (FTC) מפקחת על הרשת החברתית X. אז כשטראמפ מבטיח שארצות הברית תגיע למאדים, מה שהוא באמת אומר זה: מאסק יזכה בחוזה.
האם החיבור בין השניים ימשיך להעמיק לאורך הקדנציה של טראמפ, ויקנה למאסק השפעה גדולה עוד יותר? עדיין קשה לקבוע. החיבור הזה עמוק כמו שהוא שברירי. מצד אחד, שניהם חולקים מאפיינים רבים: ביטחון עצמי כמעט חסר גבולות; בוז לנורמות ולמוסדות מקובלים; ועדת מעריצים נאמנה, שנותנת להם לגיטימציה להתנהג כאילו הם חסינים לכל תוצאה אפשרית. סמכות ושליטה הן לשד חייהם, ושניהם מאמינים, מסיבה שאינה תמיד ברורה, כי ריכוז כוח אדיר בידיהם הוא לא רק אפשרי, אלא גם הפתרון האולטימטיבי לכל בעיה ציבורית.
מצד שני קווי האופי הדומים, הילדותיות והאגוצנטריות הם גם מפתח למשברים ועלבונות שבוודאי יופיעו עם הזמן. וזה עוד לפני שהשניים התמודדו עם השוני המהותי ביניהם בכל הנוגע לדרך שבה הם משוכנעים שיש לפתור בעיות ציבוריות: מאסק הוא ימין טכנולוגי בעוד טראמפ הוא ימין לאומני. אלה שני פלגים חופפים שחולקים מחויבות ריאקציונרית וסממנים אוטוריטריים, אך הם נפרדים בתפיסותיהם לגבי השוק החופשי. אצל מאסק הוא צריך להיות חסר רסן בעוד אצל טראמפ הוא דווקא צריך להיות מרוסן במכסים ובהגבלות סחר.
דבר אחד בטוח: מ־20 בינואר החיבור בין שני הטיפוסים הנדירים יטלטל את העולם ויעצב אותו בדרכים שטרם הכרנו.
